חיי שרה תשע"ג (גליון מספר 773)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת חיי שרה

גליון מס' 773 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

וַתֹּאמֶר:

גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת.

(בראשית כ"ד, י"ט)

 

ותאמר גם לגמליך

אשאב – למדנו שהאדם צריך לחוש

לעצמו ושמירתו על עצמו ולאליעזר אחר שבקש 'הגמיאיני נא' נתנה לו, אבל בהמות, משום צער

בע"ח, מוטל על אחר כמו על הבעלים, ומזה למדנו הלכה דקוצץ אדם ע"י עצמו, אבל

אינו קוצץ ע"י בהמתו, מפני שאין בה דעת ומשנה ערוכה היא בסוף הפועלים (בבא מציעא צג) ולכן נתנה להם אף שלא ביקש, ומה שלא ביקש, מפני

שאין דרך ארץ להטריח חבירו עבור בהמותיו ופשוט.

(משך חכמה, שם, שם)

 

…הרי לפנינו

תכונה אופיינית לגומל החסד כהלכתו, סימן מובהק לאשת החיל בישראל. אילו אמרה מיד מה

שבדעתה לעשות בסוף, היתה מתגלית כפטפטנית בטלה, המחזיקה טובה לעצמה על החסדים שהיא

עושה, והנה לא די שהיא מקבלת על עצמה לתת גם לגמלים מעט מים לשתות, – הן גם זו טרחה

יתרה היא, לו תיתן רק כד אחד לכל גמל, הרי אלו עשר הליכות ועשר שאיבות – אלא : היא

תשאב ותערה לשוקת עד שעשרה גמלים כלו לשתות.

(הרש"ר הירש שם, שם)

 

 

חיי רבקה

דליה מרקס

באמצע פרשת "חיי שרה", בתווך

בין סיפור מות שרה ובין סיפור מות אברהם, מביאה התורה סאגה מפוארת, סיפור מסעו של

עבד אברהם למציאת אישה ונישואיה של רבקה ליצחק.

סיפור שידוכו של יצחק בא בפרק כד, הפרק

הארוך ביותר בספר בראשית. מלבד עובדה זו, יש לו לסיפור עוד כמה קווי אופי

ייחודיים: זוהי הפעם הראשונה שהמקרא מביא סיפור מפורט כל כך (כדוגמת סיפורי יוסף

וסיפורי דוד הבאים בהמשך), והוא מופיע שלוש פעמים – תכניתו של עבד אברהם, ביצועה

בפועל ולבסוף, סיפור המעשה למשפחתה של רבקה.1 מופיע בו גיבור אפי,

שמחשבותיו, דעותיו ומעשיו נחשפים בפני הקורא בבהירות רבה, והלה אינו אלא עבד אברהם.

בסיפור זה אנו שומעים גם את התפילות

הראשונות בתורה,2 ואף הן באות מפיו של עבד. הראשונה היא תפילה להצלחת

משימתו: "ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם

וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (כד, 12); השניה,

תפילת הודיה: "וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר

לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית

אֲחֵי אֲדֹנִי" (שם, 27). זאת גם זאת, זו הפעם הראשונה שהמקרא מביא ברכת

אדם לחברו: "אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת

שַׁעַר שֹׂנְאָיו" (שם, 60).

בנוסף, בסיפור זה אנו פוגשים את רבקה,

האישה הראשונה שהתורה מלווה אותה מלידתה (כב, 23) ונעוריה ועד

לזקנותה ומותה (שעליו לא מסופר בתורה). רבקה היא גם האישה האסרטיבית והפעילה

הראשונה במקרא: היא נענית לפנייתו של העבד, שואבת מים שוב ושוב עד שהיא מרווה אותו

ואת עשרת גמליו, ואף מזמינה אותו להתארח בביתה. היא עונה לשאלת אחיה לבן ואמהּ האם

תלך מיד עם האיש במילה אחת והחלטית "אֵלֵךְ" (שם, 58), וכך היא עוקפת

את ניסיונות משפחתה לדחות את הזיווג. כאברהם בשעתו, גם היא נענית לצו שקורא לה

לעזוב וללכת וגם היא עושה זאת ללא היסוס. בנבדל משאר האמהות, היא זו שעושה את הצעד

האקטיבי, עוזבת את ביתה ואת משפחתה והולכת אל הבלתי נודע, אל יצחק.

בסיפור זה אנו שומעים על השידוך

הראשון במקרא. למעשה, זהו המקור המפורט ביותר במקרא כולו המספר על תהליך הנישואין

– השידוך על תנאיו, האירוסין, מתן המוהר, וכניסת האישה לביתה החדש.3 מהלך

העניינים נראה כאקראי אבל תפילות העבד וההתנהלות הפלאית כמעט לפי התכנית רומזות

להתערבות אלהית שמאחורי הקלעים, בתואל ולבן אומרים לעבד: "מֵה' יָצָא

הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב" (שם, 50). ובכל זאת

הקוראים עוקבים אחרי התפתחות העניינים (ובעיקר כשאנו יודעים את טיבו של לבן בהמשך

הסיפור…), משתאים ומייחלים כעבד אברהם בשעתו.

לכאורה, שידוך תועלתני בין שני בתי אב

יש כאן, והוא אינו שונה מאינספור שידוכים שנעשו כמותו לאורך הדורות. ובכל זאת, לא

רק נישואין דיפלומטיים היו נישואי יצחק ורבקה, לפנינו סיפור על אהבה. בפסוק האחרון

בפרק יש ארבעה פעלים המעידים על התפתחות הקשר בין השניים והעמקתו:

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה

וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ" (שם 67). "וַיְבִאֶהָ"

– ראשית יצחק מביא את רבקה אל ביתו, או נכון יותר אל אוהלה של אמו כנהוג, ומיד

"וַיִּקַּח" אותה, כלומר קיים אתה יחסי אישות, האהבה באה רק אחר

כך "וַיֶּאֱהָבֶהָ" כאהוב איש את אשתו אבל היחסים הופכים אישיים ואינטימיים

יותר, עד כדי כך שנאמר על יצחק "וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי

אִמּוֹ".4 ביטוי זה מעניין הוא ומותיר פתח לפרשנויות פורות, אולי

הנחמה הזו שהביאה האהבה איפשרה ליצחק לסלוח לאביו, ובהמשך לקבור את אותו ביחד עם

אחיו, עם ישמעאל.

אהבת יצחק ורבקה היא אהבה זוגית, הראשונה

מסוגה במקרא. בכל המקרא מסופר רק על עוד שני מקרים מובהקים של אהבה זוגית. כוונתי

היא ליעקב שאהב את רחל (בראשית כט, 19, 30) ולאלקנה שאהב את

חנה (שמו"א א, 5).5 כאן יש להעיר, שעל אף שאנו

עדים לפעלתנותהּ של רבקה ולהתלהבותהּ לעזוב את ביתה ולצאת לדרך חדשה עם עבד אברהם, אין

אנו שומעים אחר כך על רגשותיה שלה כלפי יצחק. אך בכך אין פלא, נדיר לקרוא

בתנ"ך על אהבת אישה לאיש.6

ובכל זאת, דומה שגם רבקה חוותה רגש עז,

שהיכה אותה ולו לרגע, בעת פגישתם הראשונה של בני הזוג: המצלמות מתמקדות ביצחק

ההולך מבאר לחי רואי, השעה היא שעת בין השמשות, יצחק הולך לשוח בשדה (הוא מבקש

לטייל, לשוחח עם נפשו או, כפי שפירשו חז"ל, להתפלל). האיש, שחווה טראומה

איומה ועתה איבד את אמו, נושא עיניו מתוך סרעפי נפשו, והנה שיירת גמלים, ייתכן

שהוא כלל אינו יודע שהיא נושאת את האישה שיועדה לו.7 המצלמה עוברת

לרבקה, אף היא נושאת עיניה באותו רגע הר-גורלות, פניה אל הדרך החדשה שבה בחרה.

והנה היא רואה את האיש, את יצחק. רבקה עדיין אינה יודעת שמדובר בחתן המיועד שלה,

אבל התרגשות פתאום אוחזת בה.

הנערה, שלא איבדה שליטה מול הזר שפנה

אליה בבאר ולא לנוכח בני ביתה התועלתניים, מועדת לרגע. המצלמה עוקבת אחריה כשהיא

נופלת מן הגמל. נראה שרבקה נבוכה מתגובתה הספונטנית, ועל כן היא שואלת את העבד

בהתנשאות נסיכית: "מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה

לִקְרָאתֵנוּ" (שם, 65). כשהיא מקבלת תשובה לשאלתה, היא מכסה את

פניה בצניעות ומתנהגת כראוי לכלה צעירה. כיסוי הפנים הוא גם כניסתה של רבקה לתפקיד

שיועד לה אבל אותו הרף עין (תרתי משמע), רגע הפליאה ואיבוד השליטה הוא מרגעיו

המופלאים של המקרא.

יצחק ורבקה הם גם הזוג היחיד בין אבות

האומה שהיו זוג מונוגמי. ועל אף העובדה שבערוב ימיו של יצחק, ניצלה רבקה את חולשתו

והערימה עליו, הם מתוארים כזוג שפעל יחדיו. כאשר מתברר שרבקה עקרה, נאמר: "וַיֶּעְתַּר

יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא" (בראשית כה, 11). בניגוד

ליעקב ואלקנה, שעל אף שהמקרא מספר על אהבתם לרעיותיהם, תגובותיהם אינן משכנעות –

יעקב אינו מגלה אמפתיה לכאבה של רחל ואלקנה מנחם את חנה בדרך מגושמת ולא רגישה –

יצחק נוקט גישה פעילה ומתפלל לאלהים למען אשתו. תפילתו נענית אבל הנבואה על שני

הגוים שבבטנה של רבקה ניתנת לרבקה דווקא, הדרשנית הראשונה בתולדות עמנו ולמעשה

בתולדות האנושות כולה ("וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'", שם 23).

אכן הנערה הייתה "טֹבַת מַרְאֶה

מְאֹד" (שם, 16), והדברים אמורים אולי לא רק על יופיה אלא גם

על יכולת הראיה המופלאה שלה, זו שעמדה לה גם כשעיניו של יצחק כהו מראות. אבל אותו

רגע נדיר של נשיאת עיניים הדדית, אותו רגע חולף הוא רגע שעשוי להפר עלילות ותכנונים.

מה חשו השניים באותו מעמד לא נדע, ברור רק שרגע זה חודר את מהלך הדברים ואדיש לערכם

של נישואין ממלכתיים ושל תולדות האומה, הוא עוצר להרף עין את סיפור המעשה של בני

הזוג שמהם יצאו שני גוים, שני לאומים הממשיכים עד היום להיפרד זה מזה. נשיאת

העיניים ההדדית מתארת רגע שיש בו נצח, רגע שאינו מכיר בבריתות, בגניאולוגיה ובמהלך

ההיסטוריה. אבל עמים שבשורשי תולדותיהם מצויה נשיאת עיניים שכזו, חזקה עליהם

שימשיכו לייחל לרגעים של מבט ישֵר.

1. מעניין לתת את הדעת על ההבדלים שבין

הגירסאות, מה שמלמד על כוונת הדברים של העבד. לדוגמה, העובדה שאברהם שלחו אותו אל

ארצו ואל מולדתו (בראשית כד, 4), ואילו הוא, בדברו אל משפחת רבקה מספר שאברהם

השביעו: "אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ

אִשָּׁה לִבְנִי" (שם, 38). מטרתו של העבד היא לגרום למשפחה להבין שאין כאן

אלא גזירת שמיים. מעניין לציין שמבין שלושת הפעלים שבהם מצטווה אברהם לעזוב את

ביתו (שם, יב, 1), אברהם משתמש בשני הראשונים ואילו העבד בשלישי והאישי ביותר.

2. עוד קודם

נמסר שאברהם התפלל למען מלך גרר (בראשית כ, 17) אבל נוסח התפילה אינו מובא. ניתן

לראות גם את עמידתו של אברהם נגד יוזמת האל להשמיד את סדום כתפילה (יח, 22), התרסה

ממין זו היא בעיני רבים מהותה של התפילה אבל דברי אברהם אינם מנוסחים באופן

ליטורגי.

3. יש שלמדו את עניין הינומת הכלה מרבקה שכיסתה את פניה כשראתה

את יצחק (שם, 65) אבל דומני שכיסוי הפנים כאן עניינו תגובה ספונטנית של מבוכה

והתרגשות (וראו בהמשך). על סיפור שידוכי רבקה כסצינת דפוס לסיפורי אירוסין

מקראיים, ראו: אורי אלטר, אמנות הסיפור במקרא, תרגום: שושנה צינגל, תל-אביב תשמ"ח,

61–77.

4. הדברים מזכירים את שירו של ח"נ ביאליק: "הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ וַהֲיִי לִי אֵם

וְאָחוֹת". אהבה אמיתית היא אהבה רבת פנים שבה אהובים ממלאים פונקציות

מגוונות בחיי בני זוגם.

5. שאר מקרים שבהם מסופר על אהבת גבר לאישה קשה לתארם כאהבה

זוגית, לדוגמה אמנון שנאמר עליו שאהב את תמר (שמו"ב יג, 1). חז"ל כינו

את אהבתו "אהבה התלויה בדבר" אבל דומה שאי אפשר לכנות רגש חולני זה בשם

אהבה או אהבתו של שלמה לנשים הנכריות (מל"א יא, 1) קשה לה להיות מתוארת כאהבה

זוגית. וראו גם דבה"ב יא, 21; אסתר ב, 17.

6. יוצאת דופן

היא אהבת מיכל בת שאול לדוד (שמו"א יח, 20).

7. אולי מלמד הדבר שהאהבה מצדו של יצחק לא הייתה ממבט ראשון, את

הגמלים ראה יצחק, לא את הנערה. האהבה הבשילה בהמשך.

דר' דליה

מרקס מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים

 

 

האם מותר למתוח ביקורת על מעשי צדיקים?

אמר רבי שמואל

בר נחמני אמר רבי יונתן: שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן לאחד השיבוהו שלא

כהוגן, ואלו הן: אליעזר עבד אברהם ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי. אליעזר עבד אברהם, דכתיב

(בראשית כ"ד) 'והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך וגו" יכול אפילו

חיגרת, אפילו סומא? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה.

(בבלי תענית ד, ע"א)

 

אין מנחשין כעכו"ם,

שנאמר 'לא תנחשו' כיצד הוא הנחש? כגון אלו שאומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי

מידי, איני הולך למקום פלוני היום, שאם אלך אין חפציי נעשים, הואיל ועבר שועל

מימיני, איני יוצא מפתח ביתי היום, שאם אצא יפגעני אדם רמאי, וכן אלו ששומעים צפצוף

העוף ואומרים: יהיה כך ולא יהיה כך טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני, וכן אלו

שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית שחוט תרנגולת זו שקראה כמו תרנגול, וכן המשים סימנים

לעצמו, אם יארע לי כך וכך, אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי, לא אעשה כאליעזר עבד

אברהם, וכן כל כיוצא בדברים האלו, הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר

מדברים אלו לוקה.

 (משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודת כוכבים יא , ד)

 

השגת הראב"ד: 'וכן המשים לעצמו סימנים אם יארע לו כך וכך וכו"

אמר אברהם: זה שבוש

גדול, שהרי דבר זה מותר ומותר הוא ואולי הטעהו הלשון שראה 'כל נחש שאינו

כאליעזר ויונתן אינו נחש' והוא סבר שלענין איסור נאמר, ולא היא, אלא הכי

קאמר: אינו ראוי לסמוך ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו ?! ואי הוו

אינהו, הוו מפקי פולסי דנורא לאפיה.

 

 

קטורה-הגר?

"ויצחק בא

מבוא באר לחי ראי": שהלך להביא

הגר לאברהם אביו שישאנה (ב"ר).

 (רש"י בראשית כד, סב)

 

קטורה: (ב"ר) זו הגר ונקראת קטורה על

שם שנאים מעשיה כקטֹרת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם.

(רש"י בראשית כה, א)

 

ושלש נשים נשא

אברהם, שרה – בתו של שם, קטורה – בתו של יפת, הגר – בתו של חם.

 (ילקוט שמעוני איוב פרק ח, סימן תתקד)

 

לפי אגדה זו

נמצא, כי שלושת נשות אברהם אבינו שייכות לשלושת גזעי האנושות אותם מכיר המקרא, כפי

שיועד לאברהם: "אני הנה בריתי אתך והיית אב המון גויים" (בראשית יז, ד)

בכך רוצה המדרש

ללמדנו כי משמעות אברהם אבינו בהיסטוריה האנושית היא אוניברסלית, ואותה הכרת

אלוהים שביסס בעולם, ואותה אמונת אמת שאברהם אבינו היה הראשון להעמידה בפועל,

מתייחסות ופתוחות לכל הגזעים של המין האנושי, באמצעות אותן שלושת נשיו שהיו מבנות

שם חם ויפת.

(י. ליבוביץ: "שבע שנים של שיחות

על פרשת השבוע", עמ' 99)

 

 

הכתובת

להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות

ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל

קוראינו ואוהדינו

כדי

שקולה של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך

להישמע

כדי

שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט

ודוא"ל

ללא הפסקה, בעברית

ובאנגלית,

אנא, שילחו

את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז

ושלוםנתיבות

שלום ת.ד

4433

ירושלים

91043

ציינו

על גב הצ'ק

שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים

נוספים (פטור

ממס, הקדשת

גיליון וכו')

אנא, פנו

למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום             עוז ושלוםנתיבות

שלום