וישלח תשע"ז, גיליון 982

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים…

 וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו.

(בראשית לב, א-ד)

 wayishlach-2016

איור: הרי לנגבהיים

 

ויפגעו בו מלאכי וכו' כאשר ראם מחנה אלהים זה – העניין שהמלאך הנראה בעין מוחשי, הוא או התלבשות מן המלאך וזה 'ויפגעהו איש' (וימצאהו איש. בראשית לז, טו) שנתלבש בלבוש איש, או הוא דקות המוחש וההשגה המורגשת עד כי הוא כפגיעה אחד באחד, והנה אם אחד בא לקראת חבירו, הלא מרחוק רואה את חבירו ואחר כך פוגע בו שבא אצלו, מה שאין כן המלאך, קודם זמן שהוא אצלו אינו רואהו, וכשהוא אצלו הוא רואהו, שאז נתגדל השגתו והוא רואהו, וכיוצא בזה פירשו הקדמונים מקרא 'הגם הלום ראיתי אחרי רואי' (בראשית טז, יג) שכיון שפסק מדבר עמה תיכף לא ראתה אותו, וזה שאמר שאף על פי שהמה הלכו מארץ ישראל לקראתו בכל זה לא ראה אותם מרחוק, רק כאשר פגעו בו שבאו אצלו ממש, שאז היה צריך להם, אז השיג אותם ונזדככה ראייתו, ולכן אמר 'כאשר ראם', אחרי הפגיעה ולא קודם הפגיעה 'מחנה אלקים זה' ודו"ק.

(משך חכמה שם, ב)

וישלח יעקב מלאכים – מלאכים ממש (ב"ר).

(רש"י לב, ד)

…ועוד י"ל דהכי דייק דמלאכים ממש היו, דכתיב בסוף אידך סידרא (הפרשה הקודמת) 'ויקרא שם המקום ההוא מחנים' (לעיל ג) ופירוש רש"י דשתי מחנות של מלאכים היו שם; מלאכי חוץ לארץ שליווהו עד כאן ומלאכים של א"י שבאו ללוותו מכאן ולהלאה, והשתא תקשה מה שכתב לעיל גבי 'עולים ויורדים בו' (לעיל כח, יב) עולים תחילה ואחר כך יורדים, אלמא לא המתינו אלו שהלווהו עד שבאו אינך ללוותו, וכאן המתינו עד שבאו שתי המחנות יחד, אלא על כרחך בשביל כך המתינו כאן לפי שאמר להם יעקב לשלחם לעשו לחוצה לארץ דמלאכי חוצה לארץ היו, תירוץ זה נוטה לצד היושר מדלעיל.

(פירוש מהר"י איסרלן, תרומת הדשן שם, שם)


דינה- על שום מה נזכרה?

תמר כהן-הטב וד"ר יוסי הטב

דרשה זו מוקדשת לכבודן

 של ילדות, נערות ונשים

 קורבנות ניצול מיני במשפחה

לאורך כל ספר בראשית נמנעת התורה באופן שיטתי מלציין את משמעות שמות הבנות , פרט לחוה אימנו, כשהן בכלל מוזכרות! "ויולד בנים ובנות". לידתה של דינה ללאה מתוארת לנו כבדרך אגב, "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ דִּינָֽה" (בראשית ל, כא). שם זו משמעות, גילוי תכונות אופי, ייעוד של מה יקרה לאותו אדם. שלא כשם אחיה, דינה אינה זוכה לכל אלו, ולאה אמה לא נותנת משמעות לשמה. על פי המדרש דינה כלל לא הייתה אמורה להיוולד כבת, ורק בגלל תפילתה של לאה היא נהפכה מזכר לנקבה.

ואחר ילדה בת. ראויה הייתה לאה לילד ז' בנים, אמרה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב וכבר ילדתי ששה ושתי השפחות ד' הרי עשרה, ואם עדיין אלד השביעי נמצא שלא תהא אחותי אפילו כאחת השפחות, ובקשה רחמים שיתהפך העובר שבמעיה לבת, והסכים הקדוש ברוך הוא ועשה כדבריה לכך כתיב ואחר ילדה בת, שנהפך הבן לבת.  (מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא)

אם כן, מתבקשת פה השאלה, אם מספרים על דינה כל כך מעט, למה בחרה התורה להזכיר אותה? לפי הפשט, היא הייתה בת יחידה ליעקב, גדלה בין בנים, אחריה נולדו יוסף ובנימין האהובים, בני רחל האהובה, לעומת לאה, אמה הדחויה. ספק אם חוותה אהבת-אם כי לאה הייתה עסוקה בלהוליד בנים בתחרות שלה עם אחותה האהובה ועם שתי השפחות-אמהות פונדקאיות. מרוב אימהות לא הייתה לה אימא משלה. גדלה בין 11 בנים, כאשר אביה כל הזמן במרעה, אין סמכות שמציבה גבולות להתנהגותם.

ואז התחילו הנדודים מבית הדוד לבן לאיום קיומי מול הדוד עשיו ומשם לארץ המובטחת. עם מי יכלה לשחק, לדבר, להזדהות? בין הסתגרות באוהל לרכיבה על חמור!

לדינה לא הייתה חברה של בנות לשוחח איתן, לשתף. על כן בהגיעם בקִרבת העיר הגדולה, שכם, בהיותה כבר מתבגרת, חיפשה עם מי לדבר, להכיר את העולם: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת־לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָֽרֶץ" (שם לד, א). ההצלחה של דינה לצאת מהאוהל ולהגיע לשכם בלי שאף אחד מבני משפחתה שם לב לכך מעוררת תהיה. איפה הדאגה לבת היחידה במשפחה? איפה היו אחיה שכל כך דאגו לכבוד המשפחה בסוף הסיפור, כאשר יצאה מן האוהל? איפה ארבע האימהות? אף אחת מהאימהות לא הכינה אותה לסכנות של "סקס והעיר הגדולה". ניתן ללמוד מכך שדינה לא זכתה ליחס או לדאגה. כמה יכלה להישאר כלואה בין ארבע יריעות מאהל יעקב, באמצע השממה, ללא בת ברית, בודדה. לא פלא שכשראתה שמתקרבים סוף סוף לעיר הגדולה לא עמדה בפיתוי לבקר בה.

בסוף הסיפור, לאחר הנזיפה של יעקב בשמעון ולוי עונים לו שני הבנים: "וַיֹּאמְרוּ: הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ"? (שם לד, לא). על פי הפשט ברור מאד שדינה לא הייתה זונה. דינה נלכדה, נחטפה, נאנסה, ולבסוף גם התאהב בה חמור. (היא לא ידעה, לא יכלה לדעת שגבר מתאהב באובייקט, בחפץ המיני בו השתמש ושהמיניות משבשת את השיפוט. התורה מצווה להתאהב קודם ולהשתגל אחר כך).

אם כך, מי רואה אותה כזונה, אם לא אחיה בכבודם ובעצמם? היו גורמי סיכון רבים לאונס בתוך משפחת יעקב. היו שם כל גורמי הסיכון כדי שזה יקרה. ביודענו היום מה מסוגלים היו עשרת האחים הגדולים לעולל לאחיהם הקטן יוסף, וביודענו מה יעשו שמעון ולוי לאנשי שכם, סביר לשער שבערבוביה בה חיו במאהל יעקב, דינה, הבת היחידה, הייתה מועדת לניצול מיני. תשובתם של האחים מעוררת חשד כזה.

מנגנון ההגנה הפסיכולוגי הניקרא "תצורת-תגובה" אופייני למגלה עריות. באופן לא מודע הם משליכים מחשבה בלתי נסבלת זו עבורם על אחרים, אחותם היחידה. כי אם לא, הם היו הורגים אותה על חילול כבוד המשפחה. גם עבורם הזנות הוא פשע בלתי נסלח ששום תשובה לא תמחק אותו.

ענייני התנהגות מינית העסיקה מאד שני אחים אלה. זימרי בן שבט שמעון הוא זה ששכב עם המדיינית בפרשת בלק, ופינחס בן שבט לוי רצח אותו על התנהגותו הפרועה.

בסוף חייו, אביהם יעקב קיבל את התשובה השלמה של לוי שמוּנה למחנך הראשי של עם ישראל, כי הוא הוכיח את נאמנותו לטהרת המשפחה כשחיסל את כל המתפרעים בהתפרקות הגדולה סביב עגל הזהב. לעומתו, שמעון אמנם זכה להיות שבט, אך לא לקבל נחלה, והוא פוּזר בתוך נחלת יהודה ותחת השגחתו. יעקב נותר חשדן כלפי שני האחים האלה "בסודם אל תבוא נפשי…"אולי יעקב, כמו אבות רבים, ידע בדיוק מה הם עושים לדינה באוהל, ועל כן בחר שלא להיות חלק מהסוד שלהם שלא היה סוד עבורו!

אם כן, דינה מוזכרת בתורה כדי ללמד אותנו לא מעט מסרים על נשים, משפחה, חינוך וזוגיות. בסיפור דינה אנו טועמים קצת ממעמדה של האישה בתקופת התורה. הסיפור מלמד אותנו כמה זהירות יש לנקוט בתוך המשפחה, על ההורים להיות ערניים לכל המתרחש מתחת לאפם. עלינו לחנך את ילדינו למיניות בריאה, לאפשר להם לשאול שאלות בתוך הבית- כך שלא יצטרכו ללכת לחפש תשובות אצל בנות הארץ האחרות.ומעבר לכל אלו, היום, כאשר אנו יודעים הרבה יותר על המנגנונים ועל הסכנות אנו רואים כמה התקדמות עשינו בתחום זה. עלינו ללכת בראש מורם ולשמוח על הדרך שעברנו, ויחד עם זאת להמשיך לפעול על מנת להוקיע מהחברה קבוצה נבזית זו. יעקב אבינו חשש, בצדק, לשמו הטוב של שבטו, חשש למתקפת נקמה.

כמה טוב שעקרונות המוסר התורני שלנו היום, אחרי 3500 שנות התפתחות אנושית, מתקוממים בפני העוול שנעשה לאחותנו דינה. שלום מתחיל במשפחה ומניעת הבושה במשפחה קודמת לבושה בין העמים.

כפי שיש הבדל בין " לאהוב", (בקדושה) ו"לעשות אהבה" (ביצריות, באונס, בגילוי עריות), יש הבדל בין "לעשות שלום" (פוליטיקה) ו"להשלים" (תיקון עולם).

סבירות ההשערה שקולה למופרכות שלה. הרב ד"ר אריאל פיקאר בסיפרו "לראות את הקולות" מזמין אותנו בעקבות התנ"ך עצמו, לפרש ולדרוש את התורה כפי שהטקסט מעורר אותנו לעשות כן. בתנאי שנישאר עקביים ונאמנים.

תמר כהן הטב היא מדריכה במדרשת לינדנבאום, דר' יוסי הטב הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי.


על מצבה ומזבח כביטויים לקשר בין אלו-הים לאדם

מצבה שאינה עשויה בידי בני אדם, אלא שהיא אבן אחת במצבה הטבעי, מעשה ה', מתאימה לשמש אבן זכרון לחסדי ה' אשר עשה עם בני אדם, לכן היתה "אהובה לאבות", כי מתפקידם היה בראש וראשונה להכיר את בוראם ולהודיע שמו בעולם כמי שפועל פעולותיו בטבע ובהיסטוריה. עדיין לא ניתנה תורה ולא נדרש מאת האדם לתת כל חייו- חיי הפרט וחיי הכלל- להגשמת רצון הבורא. לכן היה מקום גם למצבה – סמל מעשי ה' עם בני אדם, ועל ידה גם למזבח – סמל הקרבת יישות האדם ומעשיו לרצון הבורא… ואולם משניתנה תורה, לא רק נסוגה המצבה אחור, אלא נעלמה כליל, נכללה כולה במזבח… ואין רצונו שיהיו חיינו תוצאה מותנית ממאורעות חיינו הבאים עלינו, אלא שיהיו חיינו, הטוב והרע, כל המוצאות אותנו, תולדה של מעשינו לפניו על פי מוצא פיו ורצונו. לכן נאסרה המצבה ומשמעות המזבח: מעשי בני אדם אשר יגשימו את רצון ה' שהתגלה בתורתו, יהפכו את הארץ להראל, והאש אשר תוקד על המזבח היא אש דת המאירה על פני הארץ.

(מתוך פירוש רש"ר הירש על התורה, בתרגום פרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל) 


"ויירא יעקב מאד ויצר לו" – אין מנצחים במלחמה

'ויירא יעקב מאד ויצר לו': אמר ר' יהודה ברבי עילאי: לא היא יראה לא היא צרה, אלא 'ויירא' שלא יהרוג, 'ויצר לו' שלא יהרג. אמר אם הוא מתגבר עלי, הורגני ואם אני מתגבר עליו, אני הורגו הדא הוא (זהו פירוש הביטוי הכפול) 'ויירא' שלא יהרוג, 'ויצר לו' שלא יהרג.

(מדרש רבה בראשית פרשה עו)


"ויאבק איש עמו עד עלות השחר"

'ויאבק איש עמו': לא יעקב, אלא יריבו, הוא המתקיף; יעקב נלחם רק מלחמת מגן.

כל עוד הלילה פרוש על הארץ, כל עוד הכרת האדם מעורפלת, והדברים מבולבלים עד לבלי הכיר, עד בלתי יכולת לעמוד על אמתתם ובהירותם, כל אותו הזמן הוא יהיה צפוי למאבק ולהתנגדות, – זה תכנה של אותה חוויה לילית, שכל עצמה אינה אלא תשובה לזעקתו של יעקב. יהיה עליו להיאבק ב"שרו של עשו"… שהוא לבוש מלכות, שרביטו בידו וחרבו על מתניו, והמאבק יימשך עד סור חשכת הלילה מעל הארץ.

(הרש"ר הירש בראשית ל"ב, כ"ה)


'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה': כמו והוא לא כן ידמה, כלומר בדין הוא שיש לקנוס ולענוש בני ישראל מאכילת גיד הנשה, שהניחו את אביהם הולך יחידי כדכתיב 'ויותר יעקב לבדו'. והן היו גבורים והיה להם להמתין אביהם ולסייעו אם יצטרך, והם לא עשו לו לויה והוזק על ידם, ומכאן ואילך יהיה להם לזֵכר ויהיו זריזים במצות לויה ולכך ליוה יעקב את יוסף.

(חזקוני בראשית לב , לג)


וישקהו": האם תיתכן אהבה אמיתית בין עשו ליעקב?

'וישקהו': נקוד עליו ; ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי; יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר) – אמר רבי שמעון בן יוחאי: הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו (ב"ר).

(רש"י בראשית לג , ד)


"ויבכו": שניהם בכו, בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו. וכן לדורות, בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו כי אחינו הוא, וכמו שרבי היה אוהב אמיתי לאנטונינוס וכן הרבה.

(העמק דבר לבראשית לג, ד)


…אכן, רגש אנושי טהור בקע מלבו של עשו; עדות לכך – המלה האחת: "ויבכו". יכולה חנופה להביא לידי נשיקה, אך לא לידי דמעות, הפורצות ברגעים כאלה. "בכה" קרוב ל"בקע", "פקח"; הדמעות בוקעות מעומק נשמת האדם. נשיקה זו ודמעות אלה מראות גם את עשו כבן בנו של אברהם. מן המנמנע שעשו היה רק פרא איש ציד, שאם לא כן, היאך עלה בידו להשתלט על כל התפתחות האנושות. החרב הערטילאית, הכוח הגס לבדו, לא יכשירו לכך. אך גם עשו יניח קמעא קמעא את החרב מידיו, יותר ויותר הוא יתן מקום לאנושיות. ודוקא כלפי יעקב תינתן בידו הזדמנות להראות, באיזו מידה גברה בלבו תורת האנושיות. בשעה שהחזק מכבד את זכויות החזק, אין כאן אלא פקחות. אך בשעה שהחזק, כדוגמת עשו כאן, נופל על צאורי החלש, ומשליך מידיו את חרב התוקפנות – רק אז מתגלה שצדק ואנושיות ניצחו בלבו.

(הרש"ר הירש שם, שם)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.