וישלח תשע"ב (גליון מספר 728)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary



פרשת וישלח

גליון מס' 728 תשע"ב
(קישור לדף המקורי)

וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית

לָחֶם.

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ

 הִוא מַצֶּבֶת

קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם.

(בראשית לה, יט-כ)

 

 

ותמת רחל ותקבר בדרך

אפרתה – דרשו חז"ל (בראשית רבה פב, ט) כבוד הנשים שתהא קבורתן במקום מיתתן, שהרי רחל מתה בבית לחם ונקברה בבית לחם,

וכן מצינו בשרה ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון, מתה בחברון ונקברה בחברון, שנאמר (בראשית כג, יט) ואחרי כן קבר אברהם וגו', וכן מצינו במרים שנאמר (במדבר כ, א) ותמת שם מרים

ותקבר שם.

(רבינו בחיי, בראשית לה, יט)

 

חוקרי ארץ ישראל

חלוקים לגבי הזיהוי הנכון של מקום הקבר. האיזכורים בספר בראשית תמכו בזיהוי המקובל

דורות רבים, באתר מצפון לבית לחם. לעומת זאת, האזכורים בספר שמואל ובספר ירמיהו שימשו בסיס לתאוריה, אשר מצטטת מדרשים ונתמכה

בראיות בעיקר משל שארל קלרמון-גנו, נגה הראובני ואחרים,

המזהים את קבר רחל באתר מצפון לירושלים השוכן ליד צומת חיזמה, בכניסה ממזרח

לירושלים. המקום מכונה בפי

הערבים קובור בני אישראיל (=קבר בני

ישראל).

(מתוך ויקיפדיה – וראו גם מאמרו של דר' חגי בן ארצי בדף השבועי מס' 893 של

אוניברסיטת בר אילן)

 

ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש

(מצבה) על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם שדבריהם הם

זכרונם, ולא יפנה אדם לבקר הקברות.

(משנה תורה לרמב"ם,

הלכות אבל ד, ד)

 

"לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי"

אפרים חמיאל

הסיפור הפרטי של יעקב ועשו הופך

בפרשתנו לסיפור העתיד הכללי ובו מאבק בין תרבויות ולאומים. המאבק ההיסטורי-העולמי,

בין אדום – המייצג את העצמה המדינית החומרנית שיש בה מרכיב אלילי – לבין ישראל –

המייצג את העצמה הרוחנית-המוסרית של היחיד, המשפחה והעם שחֵרותם נובעת מחרותו של

האל הטרנסצנדנטי החופשי מן החומר שברא – רק מתחיל. עבור אדום, היחיד הוא כלי בידי

העוצמה החומרית המדינית. עבור ישראל, העוצמה המדינית היא כלי להתעלות רוחנית של היחיד

והקהילה.1

לקראת המפגש עם עשו וצבאו חש יעקב

פחד טבעי המתעורר אצל כל אדם הנמצא בחוסר וודאות ובסכנה פיזית, והוא מזדרז לבצע

פעולות הצלה.2 אצל יעקב, שבאופיו טבוע החשש מעימותים, פחד זה מובן עוד

יותר. הוא מודע להבטחה האלוהית שקיבל, אך מלבד הפחד הטבעי המעורר לפעילות, ברור לו

כי עליו לעשות את כל שביכולתו ביזמה, בחכמה ובשיקול הדעת ולא לישב באפס מעש, כפי

שנהג גם בפדן ארם. הוא יודע כי התגשמות ההבטחה תלויה גם בכך שיהיה ראוי לה וגם

במימוש פוטנציאל התבונה והיזמות שחנן אותו הבורא בהן על מנת שישתמש בהן. יעקב מלמד אותנו מהי מידת

הבטחון הראויה. אין האדם רשאי לסמוך על הנס ולחבוק ידים בצדקנות של מי שהכל מובטח

לו. כמו כן מצופה ממנו כי לא יכנע לפחד, לא יברח מהמערכה ולא ישאיר את הנשענים

עליו חשופים לסכנה. הגיבורים האמיתיים מפחדים, אך מתגברים ועושים כל שאל ידם להחלץ

מהצרה, ומקוים לישועת ה'. רק לאלו יש סיכוי לזכות בסיוע אלוהי.3

לפני הפגישה הגורלית עם עשו,

מציבה ההשגחה אתגר נוסף ליעקב, על מנת לחדד בתודעתו את המשימה המוטלת עליו ועל

זרעו, ולהוכיח לו כי הוא דוקא כן מסוגל להתמודד פנים אל פנים מול פחדים, סכנות

ואיומים. בלילה שלפני הפגישה לא מצליח

יעקב להרדם מרוב חששות. הוא קם באמצע הלילה בהחלטה שבשלה בו

מסיבות טקטיות, להעביר את המשפחה הגרעינית מנהריים צפונה מעבר לנחל יבוק כדי

להפריד עוד יותר בינה לבין המחנות האחרים, ואולי קיבל לפתע רגלים קרות והחליט

לברוח. לאחר שהעביר את המשפחה ורוב רכושה נשאר יעקב לבסוף לגמרי לבדו, ובמהלך כל

המשך הלילה, נאבק באיש מיסתורי, המייצג באופן סימלי את כוחות החושך, המתנגדים לאור

המיוצג על ידי יעקב. מטרת ההאבקות לחזק את יעקב לקראת המפגש עם אחיו, ואת צאצאי

יעקב שבכל הדורות במאבקם עם תרבויות אחרות. המאבק מסמל את מאבקו של עם ישראל במהלך

ההיסטוריה האנושית, שהיא עבורו תקופת חושך של גלות ארוכה. ההאבקות שבמהלכה נצמדו

היריבים בחיבוק של מתגוששים שווי כוחות אינו מוכרע למרות שהכח הפיזי העל-אנושי של

האיש, חזק יותר מכוחו הפיזי של יעקב בן התמותה. אכן שלמותו הפיזית של יעקב נפגעת,

ובתום הקרב אין הוא יציב פיזית על הקרקע אלא צולע על ירכו שנָקְעָה. אולם עצמתו

הרוחנית עומדת לו. האיש שאינו יכול לסבול את האור, מבקש מבן התמותה לשחררו מלפיתתו

"כי עלה השחר" (ל"ב כ"ז). לקראת סיומה של הגלות,

יגבר בהדרגה כוח העצמה הרוחנית-המוסרית. התורה לא אומרת מתי נדע כי הגיע זמן עלות

השחר. האם קולות של שוויון, חרות ואחווה, שהתחילו להתגבר על כוחות השעבוד והאפליה

במאה התשע עשרה מסמנים את בואו? ראינו שאחריהם באה השואה הנוראה. האם תקומת ישראל

ושובו לארצו כריבון במדינתו במאה העשרים הם הסמן? לפי שעה לא נוכל לדעת ויתכן

שהדבר תלוי קודם כל בנו. מכל מקום, יעקב דורש מהאיש ברכה לפני שיתיר לו להעלם. רק

הכרה של האומות בעליונות עמדתו המונותיאיסטת-המוסרית של ישראל, והתגייסותם לרעיון

זה, תוכל לשחרר את העולם מאחיזתם של כוחות החושך. הכוח הרוחני גובר על העצמה

החומרית ומוכיח לה כי לא רק הכח הפיזי, אלא גם הערכים האנושיים הטהורים זקוקים

לרוח אלוה ממעל של יעקב כדי לפרוח ולא להיות מרמס לכוח החושני-החומרי. יעקב זוכה

להכרה כזו עתה, מיד עם שובו לכנען, רק בזכות שמירתו על ייחודו, לאחר שלא התבולל

בתרבות האנושית הכללית שאיימה עליו ותמשיך לאיים עליו בכל הגלויות. לפי ההשקפה

המקראית האומות רצו תמיד שהרוח היהודית תתבולל בקרבם וכך יוכלו להשתלט על התרבות

האנושית כולה. אולם המאבק יסתיים אחרת, עם ישראל ישמור על ייחודו והאומות תקבלנה

עליהם את דרכו ויתברכו בו כהבטחת ה' לאברהם. הגיד שקרע האיש בירכו של יעקב מסמל את

הפגיעות והחולשה החומרית. ישראל יזכור תמיד שכח החומר כפוף לרוח וכך ישמור על

ייחודו ועצמתו. איסור אכילת גיד הנשה משמש כתזכורת לכך.4 האיש מודיע

ליעקב כי הוא עומד לקבל שם חדש נוסף: ישראל, "כי שרית עם אלוהים (המתאבק)

ואנשים (לבן) ותוכל" (ל"ב כ"ט), ומברך אותו. מעתה

יתרוצצו ביעקב שני פנים. מחד גיסא יעקב המתוחכם, השורד והמתרחק מעימותים, ומאידך

גיסא ישראל זקוף הקומה והנועז. עם הזריחה נעלם האיש המיסתורי ויעקב קרא לאותו מקום

פניאל לציון הצלתו מהמאבק פנים אל פנים עם נציג מעולם האלוהות.

1. ראו רמב"ן

ל"ב כ"ו, רש"ר הירש ל"ב ח'.

2. שלא כדעת רש"י,

ראב"ע, חזקוני, רשב"ם והרמב"ם המתבססים כל אחד בדרכו על המדרש

ואומרים שיעקב חשש שמא יגרום החטא וההבטחה לא תתממש והוא יהרג, אלא על פי

רד"ק שמואל א ט"ז ב' והאברבנאל ל"ב ח', המצוטט גם על ידי נחמה

ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, עמ' 247. השוו רד"ק י"ב י"ב.

3. ראו רד"ק

ל"ב י"ד, אברבנאל על אתר וכן "עקדת יצחק" בהקדמתו לפרשתנו.

4. ראו ספר החינוך מצוה

ג, רש"ר הירש ל"ב כ"ה-כ"ז. השוו רמב"ן ל"ב

כ"ה-כ"ו ואברבנאל במקום. המקור לפרשנות זו של ההאבקות עם האיש הוא במדרש

לקח טוב המצוטט אצל נ' ליבוביץ, עיונים בספר בראשית, עמ' 257.

ד"ר אפי חמיאל חוקר מחשבת ישראל בעת החדשה ומלמד

באוניברסיטה העברית.

 

 

"לבדו":

מתוך אחריות לילדיו או נטוש?

'ויותר יעקב לבדו' – אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים,

מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

(בבלי חולין צא, ע"א)

 

'ויותר יעקב לבדו' – דרשו רבותינו ז"ל: לכדו

קרי ביה, מלמד שחזר על פכין קטנים, ללמד שממונם של צדיקים חביב עליהם כדי שיתרחקו

מן הגזל, כך פירש רש"י ז"ל. והכוונה כדי שלא יסתכנו הבנים הקטנים

בדרך אם לא ישתו, ולכך שם עצמו בסכנה לחזור, והמקטרג נזדווג לו מיד.

 (רבינו בחיי בראשית לב, כה)

 

'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה': כמו והוא לא כן ידמה, כלומר

בדין הוא שיש לקנוס ולענוש בני ישראל מאכילת גיד הנשה, שהניחו את אביהם הולך יחידי

כדכתיב 'ויותר יעקב לבדו'. והן היו גבורים והיה להם להמתין אביהם ולסייעו אם יצטרך,

והם לא עשו לו לויה והוזק על ידם, ומכאן ואילך יהיה להם לזֵכר ויהיו זריזים

במצות לויה, ולכך ליוה יעקב את יוסף.

 (חזקוני בראשית לב , לג)

 

 

"ויאבק

איש עמו עד עלות השחר"

'ויאבק איש עמו': לא יעקב, אלא יריבו, הוא המתקיף; יעקב

נלחם רק מלחמת מגן.

כל עוד הלילה פרוש על הארץ, כל עוד הכרת האדם

מעורפלת, והדברים מבולבלים עד לבלי הכיר, עד בלתי יכולת לעמוד על אמתתם ובהירותם,

כל אותו הזמן הוא יהיה צפוי למאבק ולהתנגדות, – זה תכנה של אותה חוויה לילית, שכל

עצמה אינה אלא תשובה לזעקתו של יעקב. יהיה עליו להיאבק ב"שרו של עשו"…

שהוא לבוש מלכות, שרביטו בידו וחרבו על מתניו, והמאבק יימשך עד סור חשכת

הלילה מעל הארץ.

(הרש"ר

הירש בראשית ל"ב, כ"ה)

 

 

וישקהו" או

"וישכהו"? האם אפשר להאמין לנשיקתו של עשו?

"וירץ עשו לקראתו וישקהו": אל תהי קורא 'וישקהו' אלא 'וינשכהו'. ונעשה צוארו עמוד

כמגדל השן צוארך וקהו שיניו של אותו רשע, וכיון שראה שלא עלתה בידו תאותו, התחיל כועס

וחורק בשיניו, שנאמר: 'רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס'.

(פרקי דרבי

אליעזר פרק לו)

 

"וישקהו" – נקוד. יכול שהיתה נשיקה של אהבה? רבי שמעון בן אלעזר

אומר: והלוא כל מעשיו של עשו בתחילה של שנאה היו? – חוץ מזו, שהיא של אהבה.

(אבות דרבי נתן נוסח ב')

 

מלת "ויבכו" היא עד נאמן לכך,

שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור. יכול אדם אמנם לנשק ולבו בל עמו, אולם

דמעות המתפרצות ברגעים כאלה חזקה שהן יוצאות מעומק הלב; הנשיקה הזאת והדמעות הללו

מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו, ואינו רק צייד פרוע, כי איך יכול היה

להגיע לדרגת שליט בהתפתחות האנושית?! החרב לבדה, הכוח הגשמי גרידא לא יכשירו את

האדם לכך.

(הרש"ר הירש לג, ד))

 

"ויבכו" – שניהם בכו. בא ללמד שגם

יעקב נתעוררה עליו לשעה זו אהבה לעשו. וכן לדורות: בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח

טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו, כי אחינו

הוא. וכמו שרבי היה אוהב אמיתי לאנטונינוס – וכן הרבה.

(העמק דבר לנצי"ב מוולוז'ין לג, ד)

 

 

"מעשה

ראובן": התמודדויות עם סיפור קשה

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם. ומעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול והיה קורא

חזן הכנסת (בראשית ל"ה) 'ויהי בשכון

ישראל' ואמר לו למתורגמן: אל תתרגם אלא אחרון, ושיבחוהו חכמים.

(בבלי מגילה דף כה,

ע"ב)

 

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר

ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר (בראשית לה) 'ויהיו בני יעקב שנים עשר' מלמד שכולן שקולים כאחת אלא מה אני מקיים (בראשית לה) 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? מלמד שבלבל מצעו של

אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

(בבלי שבת נה, ע"ב)

 

רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי

וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז. פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי

עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.

(בראשית מט,

ג-ד)

 

כתנאי (מחלוקת תנאים): 'פחז כמים אל תותר' – רבי

אליעזר אומר פזתה חבתה זלתה; רבי יהושע אומר: פסעתה על דת, חטאת, זנית; רבן גמליאל

אומר: פיללתה, חלתה, זרחה תפלתך; אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו למודעי. רבי

אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה ודורשה- זעזעתה, הרתעתה, פרחה חטא ממך, רבא אמר

ואמרי לה רבי ירמיה בר אבא: זכרת עונשו של דבר, חלית עצמך חולי גדול, פירשת מלחטוא.

(בבלי שבת נה,

ע"ב)

 

פחז – נוטריקון הוא: פזתה – לשון עמא פזיזא (שבת פח, א); פזתה – מיהרת בעצמך וחטאת; זלתה – זלזלת.

פיללת – להנצל מן החטא; חלתה – ויחל משה (שמות לב); זעזעתה – יראת לחטוא.

לר' אליעזר ור' יהושע חטא, ולרבן גמליאל ולמודעי ביקש

לחטוא ולא חטא.

חלית – חולי גדול, להתאפק לכבוש יצרך.

(רש"י שבת

נה, ע"ב)

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות

ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה:pleiser@netvision.net.il

 

הספר דרישת שלום

נמצא עכשיו בחנויות הספרים! (בחלק מהחנויות גם במבצע)

ספר זה, לזכרו של חברנו ג'רלד קרומר, בהוצאת ידיעותספרים,

ובעריכת צבי מזא"ה ופנחס לייזר, מכיל מבחר מאמרים

המבוססים על דברי תורה שפורסמו בגיליונות 'שבת שלום'

ועוסק במפגש בין ערכי השלום והצדק השאובים ממקורות

ישראל

למציאות המורכבת של מדינה יהודית ריבונית בארץ

ישראל.

הספר יצא בסיוע הקרן לזכרו של ג'רלד קרומר, פורום יב בחשוון, עוז ושלום,

קרן הולנדית למען השלום, וחברים רבים.

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית המחויבת לשלום ולצדק

ימשיך להישמע

כדי שנוכל להפיץ את שבת שלום במאות בתי כנסת

בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה, בעברית ובאנגלית,

אנא, שילחו את המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלוםנתיבות שלום ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס, הקדשת גיליון וכו')

אנא, פנו למרים פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com

תודה

מערכת שבת שלום          עוז ושלוםנתיבות שלום