וישב תשע"ו (גליון מספר 930)




פרשת וישב

גליון מס' 930 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו

וַיֹּאמֶר: הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד

 וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד

עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.

(בראשית לז, ט)

 

 

והנה השמש והירח וגו'(ב"ר) כשאמר לו יהושע לשמש שמש

בגבעון דום לא רצה לעמוד עד דאמר ליה ולאו כסף זביניה דאבא את פי' וכי אינך עבדו של

יוסף דכתיב והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי. ויהושע מזרע יוסף דכתיב

למטה אפרים הושע בן נון מיד ויעמוד השמש.

 (דעת זקנים

מבעלי התוספות שם, שם)

 

אמנם ידמה שיוסף ראה בחלומו

בפועל שאביו ואמו ואחיו היו משתחוים לו, ודרך כבוד לאביו

ולאחיו כינה אותם בשמש ירח וכוכבים, והעד הוא מה שתמצא שנאמר ויחלום עוד חלום אחר ויספר

אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי וגו', כי היה ראוי כשנאמר ויחלום שיאמר ענין החלום שחלם

ואח"כ לומר שסיפר אותו לאחיו, אבל יתיישב במה שאמרנו שהסיפור היה כן דרך כינוי

בשמש וירח וכוכבים, אבל החלום היה ממש שראה אביו ואחיו משתחוים,

ודרך כבוד אמר השמש והירח וגו', כי לא אמר הכתוב ענין החלום כפי מה שראה אותו, אבל

אמר כפי מה שסיפר אותו דרך כבוד, ויעקב הבין דבריו, ולכך לא אמר לו מה פתרון החלום

הזה אשר חלמת, אבל אמר מה החלום הזה, שנראה שכן ראה בחלומו ממש, ולפי זה גם כן לא אמר

הנשתחוה לך אני ואמך ואחיך, כי כבר ראה בחלומו ההשתחויה מהם בפועל, אבל אמר לו הבוא נבוא אני ואמך לידי כך שפלות

שנצטרך להשתחות לך.

(רבי אליעזר אשכנזי 1513-1586: מעשי

השם – חלק מעשי אבות – פרק לה)

 

 

 

אומנם "ניכרין

דברי אמת"? על פרשנות לפסוק אחד בפרשת וישב

והשלכותיו לימינו

יהורם מזור

פרשת וישב פותחת

בפנינו את מחזור סיפורי יוסף. לאורך פרשות וישב, מקץ, ויגש,

ויחי וכן בשמונת הפסוקים הראשונים בספר שמות אנו קוראים את עלילותיו של יוסף בן

יעקב. מתחילת שנות התבגרותו דרך עלילותיו כעבד, עבור לפתרון חלומות השרי פרעה

ופרעה עצמו ועד לעלייתו לדרגת משנה לפרעה מלך מצרים. סופו של המחזור הזה מופיע בפסוקים

הראשונים בספר שמות המזכירים את יוסף ומותו בארץ מצריים. בפרשתנו מביא יוסף המתבגר את יחסיו עם אחיו

לדרגת שנאה. עד כדי כך שנאמר על אחי יוסף "ולא יכלו דברו לשלֹם" (לז, 4). חלומותיו השחצניים

מחד גיסא, והיחס המועדף של יעקב ליוסף מאידך גיסא, גורמים לאחים הנתקלים ביוסף

רחוק מהבית ומאביהם יעקב להחליט להיפטר ממנו ולמכור אותו כעבד לאורחת ישמעאלים. כך

מגיע יוסף מצרימה והופך להיות עבדו של פוטיפר. בזכות

תכונותיו הטובות עולה יוסף במהירות לדרגת עובד בכיר משק ביתו של פוטיפר. אך יכולתו וחכמתו לא עומדים לו כאשר נכנסת לסיפור אשת

פוטיפר. בסיכום הסיפור הזה מוצא עצמו יוסף אסור בבית

האסורים. המגע אם האסירים האחרים מביא אותו שוב לנצל את חכמתו כאשר הוא פותר את

חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים. בסיפור זה אנו פוגשים בביטוי מעניין. כאשר

חלומו של שר המשקים נפתר אנו קוראים: "וירא שר האופים כי טוב פתר" (מ', 16). מבין שר האופים

שפתרון חלומו של שר המשקים ע"י יוסף הוא פתרון של אמת ולכן מספר גם הוא את

חלומו ליוסף. בפתרון שני החלומות מוכיח יוסף שהוא חכם, נבון ומומחה בהבנת ובפתרון

חלומות.

הרשב"ם (רבי שמואל בן מאיר 1080­1160- לערך,

נכדו של רש"י) בפרשנותו לפסוק אומר: "ניכרין

דברי אמת". אנו, הקוראים את פרשנותו, תוהים ושואלים מה יש

ב"אמת" שנוכל להכיר אותה? כיצד אנו יכולים לדעת כשאנו מאזינים לדובר כי

דבריו הם אמת? בתלמוד הבבלי, מסכת סוטה ט' ע"ב, מצוי מקורו של הטיעון. שם אנו

קוראים את סיפור שמשון ודלילה ואת הרגע בו חושף שמשון באמת את מקור כוחו. רב חנין

בשם רב מלמד אותנו כי בפעם זו הבינה דלילה ששמשון איננו משקר יותר והוא משתמש

בביטוי: "ניכרין דברי אמת". רש"י במקום

מפרש: "מתקבלין ומיושבים ודבורים על אופניהם. ראתה

שערו גדול ולא היה שותה יין והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה שבדבר הזה היה כוחו

גדול, אמת הן". רשב"ם הולך בדרכו של זקנו

רש"י ומסביר שמשום שהדרך בה נקט יוסף בפתרון מתיישבת עם כל מה שמופיע בחלום

שר האופים, וגם עם העובדה המדינית כי פרעה ביום הולדתו יחון חלק מיושבי בית

האסורים ויש סיכוי לסליחה.

הפירוש של רש"י

ושל הרשב"ם מלמד אותנו פרק אקטואלי חשוב בהלכות

הבנת האמת. בבואנו לדון ולהתמודד עם נושא המונח לפתחנו, אנו צריכים לבדוק היטב כל

עניין ועניין במרכיביו ולראות אם נוכל להגדיר את הדברים כדברי אמת. בבדיקה זו אנו

נדרשים להשתמש בתבונה שלנו ובחוכמת החיים אשר רכשנו לעצמנו במשך השנים.

הצד העקרוני של

ביטוי זה נכון היה ונכון נשאר. לא אחת אנו נדרשים לשמוע טיעונים מימין ומשמאל

(ואפשר כמובן להתייחס לציון הצדדים גם במובן הפוליטי, אבל גם ביחסים שבין אדם

לחברו.) אבל בניגוד לדברי האמת של יוסף כאשר הוא פותר את חלומותיהם של שר האופים

ושר המשקים, ובניגוד לדברים שיאמר יוסף בפרשת מקץ, הפרשה הבאה, בבואו לפתור את

חלומותיו של פרעה, הרי שדברי האמת בחיינו אמיתותם הרבה פעמים הינה יחסית בלבד.

בהקשיבנו לחדשות ברדיו או בטלוויזיה, או כשאנו קוראים את העיתון, איננו בטוחים עד

כמה יש משמעות לחזקה התלמודית של "ניכרין דברי

אמת". עלינו להתמודד עם הנאמר והנשמע ולהבין כי מוטלת עלינו אחריות גדולה. יתרונם

של דברי התורה ופרשנותם בכך, שלרוב אמת היא אמת ושקר הוא שקר. בחיינו היחסיים חובה

עלינו, כאנשים חושבים, לברור את המוץ מן התבן, או כפי שאפשר לומר כאן: לברור את

האמת מתוך השקר והשטות העוטפים אותה.

הרב יהורם מזור,

היה מרצה בכיר בהיברו יוניון קולג',

עומד בראש מכון "העבודה שבלב – המרכז להתחדשות התפילה".

 

 

מעשה

יהודה ותמר: לקח מוסרי

יש ללמוד מפרשת יהודה ותמר מידה נעלה וצדק

במשפטים, ופירוש הדבר הוא, שביאת הקדֵשה קודם מתן תורה כביאת האדם על אשתו אחר מתן

תורה, כלומר שהוא מעשה המותר שאין בו תיעוב כלל ומתן השכר המוסכם עליו לקדֵשה אז

כמתן כתובת אשה לה עתה בזמן הגירושין… והצדק אשר

למדנוה הוא אמרו בנקותו את עצמו שלא גזלה ולא שקר ולא גרע ממה שהסכים עמה עליו 'הנה

שלחתי הגדי הזה…' וזהו הצדק אשר נחלוהו מיעקב ויצחק ואברהם שלא לשנות דיבור, ואל

להחליף מועד, וליתן כל החובות בשלמות ובמלואם.

(מורה נבוכים

לרמב"ם ג, מ"ט)

 

 

אסור

שלמנהיג תהיה אשליה של שלמות: דוד המלך (ובעקבות כך, גם המלך המשיח) מצאצאי פרץ ומצאצאי רות המואביה

אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא

נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בו שום דופי, דאמר

רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו,

שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו 'חזור לאחוריך'.

(בבלי

יומא כב, ע"ב)

 

'ויקח עמרם את

יוכבד דֹדתו': מה שהסכים הקב"ה שיצא אדם גדול כמשה

מלקוחים שעתיד להזהיר עליהם, לפי שאין מעמידים פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים

תלויה לו בצוארו, פן יתגאה על הצבור, כמו

שמצינו בדוד.

(חזקוני

שמות ו , כ)

 

אין ראוי להעמיד פרנס על הציבור, אלא מי

שנודע במידותיו עניו ושפל רוח וסבלן, מפני שהוא צריך להתנהג עם הבריות בדרכים

משתנים לכמה גוונים זה בכה וזה בכה, ולהתאהב עם כל אחד מהם כפי מידותיו. ואם הם

במקום שאין מוצאים כך ועל כל פנים צריכים למנות אבירי לב ועזי מצח, יזהרו שלא

למנות אנשים תקיפים כל כך בעניין שיהיו סבורים על אותו מינוי שיהא מוחזק בידם

לעולם ושהם הראויים לכך יותר על שכיניהם מחמת תקפם עם מה שיודעים בעצמם שמעלת

אבותיהם מסייעתם, שזו היא סבה להם להוסיף במכאוב הגאווה והעזות, אלא אנשים שיכירו

בעצמם שיש ביניהם ראויים לכך יותר מהם, ואם הם כופרים בכך שימצאו מי שיודיעם האמת

וישמיע להם את הראשונות, דרך צחות ודרך הפלגה אמרו "אין ממנין פרנס על

הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לאחריו", כלומר אף על פי שהוא הגון

בעצמו, שאם תזוח דעתו עליו ויתגאה על הציבור שלא לשם שמים, אומרים לו חזור לדון את

עצמך והבט אל אחריך, וכך אמרו "מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא

היה בה שום דופי", רצונו לומר: דופי של משפחה, ומתוך כך היו מתגאים על הצבור

שלא לשם שמים יותר מדי.

 (מתוך:

"בית הבחירה" ליומא כ"ב, ע"ב לרבנו מנחם המאירי 1249-1315 (

 

 

"טעמי המקרא – תרתי משמע"

'וימאן ויאמר הן

אדוני'… והטעם שבמילת 'וימָאֵן' מורה על אסור הדבר ועל היותו נמנע אצלו

ממאן בו בתכלית המיאון, שהרי מתוך הטעמים שבתורה אנו מבינים מה שלא נכתב בה, כענין התנועות שבאדם שמתוכם נדע כוונת לבו.

 (רבינו בחיי

בראשית לט , ח)

 

…כלומר, מתוך

טעמי המקרא המלווים את הפסוקים, יכולים אנו להבין מה שלא נכתב בתורה במפורש. כוונת

הרב בדבריו אלה לומר, שהאדם הוא יצור בעל הבעות פנים וגיוון קול, המאפשרים לנו

לגלות ולדעת משהו על מצב רוחו ומצבו הנפשי, והמימיקה (חיקוי) והג'סטיקולציה

(התנועות וההעוויות) של האדם וגוון דיבורו, מסייעים לנו לדעת מה בעצם מתרחש אצלו

פנימה בתודעתו.

בפרשת יוסף ואדונתו אשת פוטיפר המשדלת אותו

לדבר עבירה, עומד הוא בניסיון ואיננו נשמע לה, והתורה מבטאה את התנהגותו המאופקת

בביטוי "וימאן" ומבחינת טעמי המקרא, המלה "וימאן" מסומנת בטעם

הנקרא שלשֶלֶת שהוא נדיר ביותר…

אין זה כלל

וכלל מקרה שהמסורה הוסיפה למלה "וימאן" טעם מיוחד זה, ובאמצעותו רצתה

היא להודיענו כי באותה סיטואציה, נאבק יוסף בקרבו מאבק קשה מאד, מעשה הכרוך בגבורה

נפשית עצומה, כדי לעמוד בניסיון ופיתוי זה. לכן גדולה זכותו של יוסף הנקרא במסורת

"יוסף הצדיק" שיצא במאבק זה מנצח, ועניין המיאון שלו איננו מיאון של מה

בכך, כי אם "וימאן" בטעם שלשלת, שמבחינה ווקאלית-מוסיקלית נגינתה עולה

ויורדת שלוש פעמים, כעין צפירת אזעקה המלמדת זכות על הממאן המקראי הכובש את יצרו,

הלא הוא יוסף בעל החלומות.

 (י. ליבוביץ:

שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 151)

 

אמרו

הפילוסופים: שהמושל בנפשו – אף על פי שעושה המעשים הטובים והחשובים – הוא עושה

אותם והוא מתאווה אל הפעולות הרעות ונכסף אליהן ויכבוש את יצרו; ויחלוק עליו

בפעולותיו, על מה שיעירוהו אליו כוחותיו ותאוותו ותכונת נפשו. ויעשה הטובות – והוא

מצטער בעשייתם וניזוק.

אבל החסיד – הוא

שנמשך בפעולתו אחר מה שתעירהו תאוותו ותכונתו; ויעשה הטובות – והוא מתאווה ונכסף

אליהן. ובהסכמה מן הפילוסופים: שהחסיד יותר חשוב ויותר שלם מהמושל בנפשו… מפני

שתשוקתו לרע היא תכונה רעה בנפש. וכבר אמר שלמה המלך, עליו השלום, כיוצא בזה: 'נפש

רעה איוותה רע' (משלי כא, י)… זהו כנראה מדברי הנביאים נאות למה שזכרוהו הפילוסופים.

וכאשר חקרנו

דברי חכמים בזה העניין נמצא להם: שהמתאווה לעברות ונכסף אליהן – הוא יותר חשוב

ויותר שלם, מאשר לא יתאווה אליהן ולא יצטער בהנחתן; עד שאמרו: שכל אשר יהיה האדם

יותר חשוב ויותר שלם – תהיה תשוקתו לעברות והצטערו בהנחתן יותר גדול. והביאו בזה

דברים ואמרו: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". ולא דים זה, עד

שאמרו: ששכר המושל בנפשו גדול לפי רוב צערו במשלו בנפשו, ואמרו: "לפום צערא

אגרא". ויותר מזה – שהם ציוו להיות האדם מתאווה לעברות, והזהירו מלומר: שאני

בטבעי לא אתאווה לזאת העברה, ואף על פי שלא אסרה התורה, והוא אמרם: "רבן

שמעון בן גמליאל אומר: לא יאמר אדם: אי אפשי לאכול בשר בחלב; אי אפשי ללבוש שעטנז;

אי אפשי לבוא על הערווה – אלא: אפשי, ומה אעשה – אבי שבשמים גזר עלי."

ולפי המובן

מפשוטי שני המאמרים בתחילת המחשבה, הם סותרים זה את זה – ואין העניין כן; אבל

שניהם אמת ואין מחלוקת ביניהם כלל. והוא: שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים רעות… הם

העניינים המפורסמים אצל כל בני אדם שהם רעות: כשפיכות דמים, וגנבה וגזלה ואונאה,

ולהזיק למי שלא הרע לו, ולגמול רע למיטיב לו, ולבזות אב ואם וכיוצא באלו והן

המצוות שאמרו עליהן חכמים זכרונם לברכה: "שאילו

לא נכתבו ראויות הן ליכתב" (מצוות שכליות) ואין

ספק שהנפש אשר תכסוף לדבר מהם ותשתוקק אליו – שהיא

חסרה… אבל הדברים שאמרו עליהם החכמים, שהכובש את יצרו מהם הוא יותר חשוב וגמולו

יותר גדול – הם: "התורות השמעיות" וזה אמת; שאלמלא התורה לא היו רעות

כלל.

 (מתוך: שמונה

פרקים לרמב"ם, פרק שישי)

 

 

 

 

מהנעשה בתנועה

הוקם צוות דיאלוג בינדתי: נרקמת פעילות עם

מוסדות חינוך בבאר שבע, יחד עם העיריה, ביוזמתו של הרב מאוריסיו בלטר, הרב של בית הכנסת

הקונסרבטיבי אשל אברהם בבאר שבע. קידוש השם ממש. אנו תומכים, מרכזת: אמירית רוזן.

צוות תגובות לענייני השעה בראשות פרופ' צבי מזא"ה פעיל ומגיב בתקשורת וברשתות החברתיות.

קיימים חמישה סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת

במרחב הוירטואלי: ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות

הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה

בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים

וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על

זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז

ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 052-3911181, moshelea@netvision.net.il

 

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל

"שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית

ולבירורים:

0523920206 – ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום –נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il