וישב תשע"ה (גליון מספר 880)




פרשת וישב

גליון מס' 880 תשע"ה
(קישור לדף המקורי)

…וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם

עוֹד:

וְהִנֵּה

הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי.

וַיְסַפֵּר

אֶל אָבִיו וְאֶל אֶחָיו,

וַיִּגְעַר

בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ?

הֲבוֹא

נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה?!

(בראשית

לז ט, י)

 

 

ויספר אל אביו, לפי שהיה לאביו זכר בזה החלום ולא כן באחר. אני ואמך – כשם שאי אפשר באמך שכבר מתה, כלומר: כשם שבטל החלום בזה,

כך בטלי כולי. ורבותינו ז"ל למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים, וכן הוא

אומר (ירמיה כג, כח) מה לתבן את הבר, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן, כך אי אפשר לחלום

בלא דברים בטלים.

 (רד"ק שם, שם)

 

ויספר אל אביו ואל אחיו: לאחר

שסיפר אותו לאחיו חזר וסיפרו לאביו בפניהם (רש"י); כי הבין שהחלום

רומז גם לאביו (רמב"ן ודון יצחק). ויגער

בו אביו  הבין יעקב שיוסף הבין פתרון החלום וכעס עליו על

גאותו, שמלאו לבו להגיד חלום כזה; אמנם הבין ג"כ שאם היה גוער בו על שסיפר

אותו, היה זה מחזק האמונה בחלום ההוא והיה יוסף מוסיף להתגאות ואחיו היו מוסיפים

לשנוא אותו, ולפיכך אמר לו 'מה החלום הזה וגו", כלומר: הלא חלום שוא ושקר הוא זה.

(שד"ל שם, שם)

 

ויגער בו אביו – והנה יעקב הבין

שאין החלומות האלה דברי הבל, אך בעבור שראה בפני בניו שהיו שונאים אותו על זה, גער

בו לשכך חמתם מעליו.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 

 

תכנית אב

בנימין סלנט

סיפורו

של יוסף הוא מן הסיפורים הארוכים שבמקרא, ויש בו משמעות והשלכה לתולדות ישראל. הרמב"ן,

מרבה לדבר על רמזים שיש בספר בראשית, לעתיד העם. כבר בהקדמה

לבראשית הוא מציין שבספר יש רמזים וסודות עמוקים . בהמשך מסביר הרמב"ן, שאת

אשר קרה לאברהם יקרה גם לבניו, ובכך יש רֶמז לגלות מצרים.1

בפתיחה

לספר שמות, כותב הרמב"ן:

ספר בראשית

הוא ספר היצירה בחידוש העולם, ויצירת כל נוצר, ובמקרי האבות כולם, שהם כענין יצירה

לזרעם, מפני שכל מקריהם ציורי דברים לרמוז להודיע כל העתיד לבא להם. ואחרי

שהשלים היצירה התחיל ספר אחר בענין המעשה הבא מן הרמזים ההם. (כל הדגשים, הם שלי. ב.ס.)

על סמך

דברים אלה, כותב הגרי"ד סולובייצ'יק:

עלינו

להתבוננן בחיי האבות, שהם המייצגים את האב-טיפוס , תכנית האב לקיומה

ההיסטורי של כנסת ישראל, הרמב"ן, קורא לספר בראשית 'ספר הרמזים' של תולדות

אומתנו (ימי זכרון

עמ'63)

ועוד כותב הגרי"ד

סולובייצ'יק:

דבר נוסף

וחשוב מאד אומר לנו הרמב"ן, "ספר בראשית הוא ספר הסימנים…" ספר

זה מספר לנו לא רק את מה שאירע כבר… אלא גם מה שעתיד להתרחש. ספר הסימנים הוא

מעין תכנית-אב של תולדות ישראל במשך הדורות (דברי השקפה, עמ' 28)

יד ההשגחה

דוגמא נוספת שמבטאת את הרעיון,שבסיפור יוסף, קיימת תכנית על, אותה

קורא אוריאל סימון "מימוש התכנית האלוקית" במאמרו: "יוסף

ואחיו סיפור של השתנות", מבחין א. סימון, בין סיפור של השתנות2

לבין סיפור של השגחה, ולמרות כותרת המאמר, הוא קובע: "בסיפור יוסף

ואחיו משיגה ההשגחה את יעדיה, על אף חופש הבחירה של מושאיה". בהמשך, מרבה

אוריאל סימון להשתמש בתפקיד ההשגחה, שהיא אשר "מוליכה את הגיבורים

לייעודם, כך גם כאשר פוגש יוסף את האיש, בשדה ליד שכם, מכנה אותו סימון "שליח

ההשגחה" שתרומתו: "מימוש התכנית האלוקית" מוטיב ההשגחה ממשיך למלא

תפקיד מרכזי במאמר עד לסיומו.

סיבה ומסובב

כל המאורעות החלו להתגלגל בסיפורו של יוסף, מאז מכירת יוסף ע"י אחיו

ועד לירידתם לגלות מצרים, הגלות שנזכרת לראשונה בברית בין הבתרים:"ידע תדע כי

גר יהיה זרעך בארץ לא להם". (טו,

יג.)

חז"ל והפרשנים, אוחזים בסיפור זה בלשון "ונתגלגל הדבר".

שבעצם מתארת לשון זו שלשלת אירועים

"עד שבאו לכלל יישוב" (כך לדברי רש"י, להלן) לראשונה מופיע

הביטוי במסכת שבת: "אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין

הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת (גיזת צמר) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,

נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (י' ע"ב). כך גם בהמשך. המדרש בתנחומא

נוקט לשון אחרת: "בשביל כתונת פסים גרם לכל השבטים לירד למצרים… והביא עלילה

לכל דברים אלו (וישב,

ה'). הפרשנים חוזרים על ביטויים אלו וגם על הביטוי

סיבה. על הפסוק השני בפרשת וישב כותב רש"י: "ואלה של

תולדות יעקב, אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב, סִבה ראשונה: יוסף

בן שבע עשרה וגו' ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים". רשב"ם, על

אותו פסוק: "ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה…" רד"ק:

"וכל המעשה הזה סִבה מאת האל בורא עלילות על בני אדם, כדי שירדו בסִבה

זו האבות למצרים כאשר נגזר בין הבתרים". (לז, יג) על "ויהי מקץ שנתיים…" כותב הרד"ק: "יתברך

נורא עלילה על בני אדם, אשר סבב כל הסיבות האלה מֵסִבָּה לסִבָּה

עד שירדו אבותינו לגור שם". (מא, א)

כל ההתרחשויות שקרו ועתידים לקרות כפי שהובאו לעיל,ועוד רבים כמותם

ודומיהם, באו לומר שלתוצאות של הפיכת משפחות בני-יעקב לשבטים, והשבטים ע"י

גיבושם לעם, והעם, הנגאל היוצא ממצרים, בדרכו להיכנס לארצו, לכל אלה היתה יד

מכוונת, יד ההשגחה. כך ניסח זאת אברבנאל:

שמכירת יוסף היתה מסובבת מהשם יתברך, בהשגחתו עליו, שיעלה לגדולה

הזאת, ויותר בהשגיחו על בני ישראל, כמו שאמר: 'להחיות לכם לפליטה גדולה' (ויגש מה, ז) ואם לענין הגלות והגאולה.3

לעניין זה שואל הגרי"ד סולובייצ'יק: "על שום מה סובב

הקב"ה, שיוכלו בני-ישראל ליהפך לגוי גדול במצרים, דווקא ע"י עבודה בחומר

ובלבנים ותחת השבט של הנוגשים והשוטרים, ולא נתן להם את ארץ ישראל כאל אנשים בני

חורין זקופי קומה ומאושרים?" על כך , מביא הגרי"ד קטע מהזוהר כתשובה

מופלאה (מתורגם):

קודם שיצא ממצרים לא היו גוי ולא נראו במעלתם כראוי, 'כשושנה בין החוחים כן

רעייתי בין הבנות' (שיר השירים

ב, ב) ביקש הקב"ה לעשות את כנסת ישראל כעין זו

שלמעלה, שתהא שושנה אחת בעולם למטה כעין זו שלמעלה… (כי תשא, קפט ע"ב)

וכך מסביר הרב סולובייצ'יק: 'כיוצא בזה פרחה משפחת יעקב אבינו, עד כדי

היותה לגוי גדול לעם ישראל דוקא במצרים בין המצרים4 בכל דברי חז"ל

והפרשנים, עולה הגורם: מכירת יוסף, והתוצאה שהיא התכלית. (כאמור, סיבה ומסובב)

וכדברי הגרי"ד סולובייצ'יק: "פרחה משפחת יעקב אבינו לגוי גדול דווקא

במצרים".

"על מכרם בכסף צדיק"

ממכירת יוסף ע"י אחיו נלמדו לקחים רבים בדורות שאחרי. הדים ראשונים

נשמעים כבר אצל משורר תהילים שאף מוסיף פרטים: "שלח לפניהם איש, לעבד נמכר

יוסף, עִנו בכבל רגליו, ברזל באה נפשו". (תהילים קה, יז.) הנביא עמוס, מונה את חטאי

המכירה בין פשעי ישראל:

כה אמר ה' על שלושה פשעי ישראל… על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים

ההפטרות לפרשות השבוע, אכן מקשרים בין דברי עמוס לפרשת וישב (ר'

להלן), אם כי לא כל הפרשנים מקשרים את דברי עמוס דווקא ליוסף. המדרשים מרבים

להתייחס לנושא המכירה, בילקו"ש נאמר:"וימכרו את יוסף לישמעאל

בעשרים כסף, כל אחד ואחד מהם, משני כספים לקנות מנעלים לרגליהם, שנאמר: על מכרם

בכסף צדיק… (וישב,לז,רמז

קמב). נוסח דומה גם בפדר"א (לח, עז) שמקשר בין הנאמר בעמוס למעשה המכירה.

במדרש הבא, עולה חומרת המעשה, כאשר חז"ל מקשרים את חטא המכירה לעשרה

הרוגי מלכות. רבי ישמעאל, עולה לרקיע לברר את סיבת הוצאתם להורג של חכמי ישראל, שם

הוא שומע את המלאך גבריאל:

אמר לו גבריאל:

[לר' ישמעאל כהן גדול] בני, כך שמעתי מאחורי הפרגוד: עשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה

ביד המלכות הרשעה. אמר לו ר' ישמעאל: למה? אמר לו: על מכירת יוסף: שמידת הדין

מקטרגת בכל יום לפני כיסא הכבוד ואומרת: כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה (שנאמר: "וגונב

איש ומכרו… מות יומת" שמות כא,טז) והרי עשרת

השבטים מכרו את יוסף ועדיין לא נפרעת מהם או מזרעם. לפיכך נגזרה הגזרה על עשרת הרוגי

מלכות". (ספר האגדה א, עמ' קפג)

במדרש משלי, יש כמה מאמרי חז"ל בנושא מכירת יוסף, אבל חומרה גדולה ביותר יש בדברי

האמורא ר' אבין, שאומר: "נפרעו עשרה עשרה מכל דור ודור ועדיין אותו חטא

תלוי". (שם פרק א, יג) משמעות דברים קשים אלו, באים לומר שלחטא המכירה אין כפרה.5

הגרי"ד סולובייצ'יק התייחס

בשיעור מיוחד לנושא מכירת יוסף, (דברי השקפה עמ' 29-34) וכך הוא אומר: "מכירת

יוסף… הוא אירוע דרמטי שעיצב את תולדות ישראל, הדים לכך נמצא בהפטרת וישב

כוונתם של חז"ל היתה שכל הפטרה תסתיים בדברי נחמה, תקווה ותפילה… ההפטרות

קוראות לחיזוק האמונה והביטחון, וכמעט שאין הפטרות עם סיום אחר. אולם בהפטרה לפרשת

וישב אנו מוצאים דברי קטרוג חמורים על שום שבפרשת וישב מדובר על מכירת

יוסף… אפילו בהפטרת 'חזון' מסיים הנביא בדברי ששון ושמחה ואילו כאן אין דברי

נחמה". בהמשך מוסיף הגרי"ד סולובייצ'יק: "הפטרת וישב כולה

היא 'מעשי אבות סימן לבנים'… וגם החורבן נרמז לנו מתוך מעשה מכירת יוסף… לאחר

מכירת יוסף, הדרך אל הגאולה נהייתה ארוכה מאד מאד… בעת מכירת יוסף נקבע מחדש

כיוונה של ההיסטוריה היהודית".

נמצינו למדים, שהחטא הנורא והכבד, מקבל במדרשים ביטוי חריף ביותר. דברי רבי

אבין,מבטאים את חומרתם: כחטא שלא יכופר. ולא בכדי, י. ליבוביץ, (בספרו , שבע שנים של שיחות עמ' 105) מכנה

זאת:"הפשע הגדול בתולדות האומה".

1. ראו ביאוריו

לבראשית יב, י, – טו, יב, – כו, א. (שם נקט לשון רמז)

2.  אוריאל סימון, " בקש שלום ורדפהו" במאמר

, יוסף ואחיו… עמ' 58 – 85.

3. פירוש אברבנאל על

התורה הוצאת חורב, ירושלים תשס"ז עמ' 734 (ויגש מה) ור' עוד בעמ' 656 "

שהתכלית הכולל לפ' גזרת ה' הוא הכרחי" עמ' 656 (וישב טח)

4. ימי זכרון שם , עמ'

94 – 95

5. שולמית אליצור בספרה

"שירה של פרשה דנה "בחטא הנורא" ומביאה עוד מדרשים וכן את פיוטי ר'

אליעזר בירבי קליר, ואת יניי, שעוסקים בחטא המכירה, ושם עוד מקורות. הוצאת מוסד

הרב קוק ירושלים תשנ"ט עמ' 72 – 76 .

בנימין סלנט, קיבוץ סעד

 

 

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו": גם ליעקב היתה סבלנות לחכות

אכן להיות שקדם לומר בפרשה הקודמת והודיע כי עשו אחיו

ירש את הר שעיר מכח זכות אביו, חל על הכתוב להודיע ירושת יעקב, ואמר:"

וישב יעקב בארץ מגורי אביו". נתכוין להודיע מדת טובו, שלא התנהג

בארץ אלא בגרות, הגם שראה שעשו ירש ירושתו. והאדון דקדק לומר אליו שנתן לו בייחוד

את הארץ, וכמו שפירשתי בפרשה הקודמת, בפסוק: "לך אתננה" (בראשית ל"ה, י"ב). אף על פי כן לא עשה בו רושם, והיה מתגורר

בגרות כמו שהיה אביו, בארץ כנען. פירוש, שהיה מתנהג בה כארץ לא לו,

אלא ארץ כנען. או יאמר: הגם שהיא ארץ כנען הניתנת לו מורשה, אף על פי כן היה

גר בה עד שנתגלגלו הדברים על-ידי תולדות יוסף, והוא אומרו: "אלה

תולדות יעקב יוסף וגו'". ונמכר למצרים, וירדו אבותינו מצרים, והעלה אותם המבטיח

לקיים הבטחתו אל הארץ, וירשו נחלתם.

(אור החיים לרבי חיים בן עטר,

בראשית לז, א)

 

וצריך האדם הדר בארץ ישראל לזכור תמיד בשם ארץ כנען,

המורה על עבדות והכנעה לה'תזכו להיות גרים בארצכם, כמו שאמר דוד

"גר אנוכי בארץ" (תהילים

קי"ט, ט) ואז: "הללו עבדי ה'" (שם

קי"ג, א) הכלל העולה, יושבי הארץ צריכים להיות

בהכנע, וכמו גרים, לא יעשו העיקר להתיישב באיתן מושבו. וזה שאמרו חז"ל: 'וישב

יעקב בארץ כנען' – ביקש לישב בשלוה, אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן

להם לעולם הבא? רק יהיה 'בארץ מגורי אביו', 'גר אנוכי' ויהיה 'ארץ כנען', ויהיה

'מגורי אביו' סוד פחד יצחק, הוא מידת הדין, 'מגור מסביב' (ירמיהו

מו, ה) וזהו 'כי גרים ותושבים אתם עמדי' (ויקרא

כ, כג) וסימנך 'ארץ אוכלת יושביה היא', מכלה

את הרוצים לישב בה בשקט ובשלוה ובתוקף, לאכול פירותיה ולהנות בה לבד.

("שני לוחות הברית" לרבי ישעיהו הורוביץ

ג', יא, לא)

 

 

על החלומות ופשרם

שמואל, כי הוה חזי חלמא בישא – כשראה חלום רע – אמר:

"וחלמות השוא ידברו" (זכריה, י). כי הוה חזי חלמא

טבא- כשראה חלום טוב- אמר:" וכי החלומות השוא ידברו?"

והכתיב – והרי נאמר: "בחלום אדבר בו" (במדבר, י"ב )!!!

(בבלי, ברכות נה, ע"ב)

 

אמר רבי עקיבא… משום זקן אחד ומנו (מיהו?) רבי

בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם,

ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה, וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר 'כל החלומות

הולכים אחר הפה'. אטו 'כל החלומות הולכים אחר הפה' קרא הוא (הרי זה פסוק)? אין

(=אכן) וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה? שנאמר: (בראשית מ"א) 'ויהי כאשר פתר לנו כן היה.'

 (בבלי ברכות נה, ע"ב)

 

 

 

"מה בצע":

שיקולים פרגמטיים לעומת שיקולים מוסריים

רבי

מאיר אומר: לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר: (בראשית ל"ז)

'ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרוג את אחינו' וכל המברך את יהודה, הרי

זה מנאץ ועל זה נאמר 'ובוצע ברך, נאץ ה" . (בבלי, סנהדרין ו,

ע"ב) 'כנגד יהודה': שהיה לו לומר נחזירנו לאבינו,

אחרי שהיו דבריו נשמעין לאחיו. (רש"י על סנהדרין דף ו, ע"ב) 'מה

בצע': כל המברך יהודה הרי זה מנאץ, לפי שהציל יוסף בלשון 'מה בצע', דמשמע הא

אם יש בצע, נהרגנו, ועל זה נאמר 'ובוצע ברך נאץ ה".

(חזקוני

בראשית לז , כו)

 

 

"בוצע בירך, ניאץ ה" : מעשה פולחני-דתי ההופך לקללה ולחילול ה'

כשיוסף

נשתלח מאביו לילך אצל אחיו, כיון שראו אותו, חשבו עליו להרגו, שנאמר 'ויאמרו איש

אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו…' (בראשית ל"ז, י"ט)

והם עומדים ומשליכין אותו לבור ואומרים נאכל ונשתה, ואח"כ אנו מושכים אותו ומעלים

והורגים אותו. אכלו ושתו, באו לברך, אמר להם יהודה: באים להרוג,

ומברכים להקב"ה?! אין אנו אלא מנאצים. מהו 'מה בצע כי נהרוג את אחינו'

(שם

שם, כ"ו) ? אמר להם יהודה: 'בוצע בירך ניאץ ה" (תהלים י' ג')

אלא: 'לכו ונמכרנו לישמעאלים' (בראשית ל"ז,

כ"ז).

(פסיקתא רבתי פרשה י)