וירא תשס"ב (גליון מספר 211)



Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat




משפחת לזר
2
495
2001-06-06T15:21:00Z
2001-06-11T05:14:00Z
2001-06-11T05:14:00Z
5
1408
8030

66
16
9861
9.3821





0
0


















פרשת וירא

גליון מס' 211 תשס"ב
(קישור לדף המקורי)

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב
מלח.
(בראשית
יט , כו)

 

 

'ותהי נציב מלח' – אשת לוט או הארץ?

 'ותבט אשתו מאחריו' – רבי יצחק אמר: שחטאה במלח; באותו  הלילה  שבאו  המלאכים  אל  לוט,  מה  היא עושה?  הולכת  אל  כל  שכינותיה ואומרת להן: תנו לי מלח  שיש  לנו  אורחים  והיא 
מכוונת  שיכירו  בהן אנשי העיר, על כן 'ותהי נציב מלח'.

(בראשית רבה פרשה נא)

 

'ותהי נציב מלח' –  כתב החכם רבי אברהם ן' עזרא: 'ותהי' – הארץ.
ועל דרך רז"ל 'ותהי' – אשתו.

 (רבינו
בחיי בראשית יט , כו)

 

'ותהי  נציב  מלח'
  במלח  חטאה  כמו שפירש
רש"י, לפיכך כשעברה  צווי  המלאכים  לקתה  בלקוי  סדום.  דבר אחר:  'ותבט
אשתו מאחריו ותהי כל הארץ נציב מלח' שכן 'גפרית ומלח שרפה כל ארצה'.

(חזקוני שם, שם)

 

 

אל נא תעבר מעל עבדך

יוסי אנגלברג



אברהם אבינו מלמד אותנו את היסוד
הגדול של הכנסת אורחים, לימוד של פתיחת הבית לעוברי אורח, לרעב ולשונה. אוהלו פתוח
לכל כיוון ובכל מזג האוויר. לחום היום אין השפעה על רצונו לקרב אנשים לביתו. כאביו
אחרי המילה לא מהווים מחסום לרוץ לקראת אורחיו. "ויחשבם לערבים" כדברי
רש"י למרות שנראו לו שונים לא נתן להם לעבור והכניסם לביתו. אברהם אבינו הבטיח
פת לחם אבל הכין תפריט משופר בהרבה, או כדברי הגמרא בב"מ פ"ז א.
"צדיקים מדברים מעט ועושים הרבה". 

מצוות הכנסת אורחים נחשבה בכל הדורות
כאבן יסוד במעשי חסד של החברה היהודית. גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה
(שבת קכ"ז א) דהיינו מצווה שעומדת בראש סולם היחס הבין אישי. הרד"ק כותב
בלשון ברורה "שנכתב הסיפור הזה שילמד אדם להתנהג עם הבריאות בחסד וגמילות
חסדים, להכניס אדם (אורחים) בביתו… וכן ראוי לעשות לפיכך נכתב הסיפור הזה שילמד
אדם ממנו דרך ארץ". עשייה שמשרתת את עוברי האורח אבל בו זמנית משפרת את מידות
האדם הנותן משלו.

המפרשים השונים מגלים לנו את מידת
הדרך ארץ של אאע"ה, הרצון העז להעניק לעוברי האורח ולהכניסם בצל קורתו.
"כי על כן עברתם" "לא יתכן שלא תאכלו עמי", רד"ק.
א"א מנסה לשכנע את העוברים להיות אורחיו: "אבל אני מכיר בכם שאתם צנועים
וביישנים", חזקוני. הוא לא מפסיק לשכנע עד שמקבל את מבוקשו: "ויאמרו כן
תעשה כאשר דיברת"

בספרות המוסר  בכל הדורות מסופרות מעשיות על רבנים,
אדמו"רים ואנשי מעשה על  קיום,
אך גם על אי קיום,  מצוות הכנסת
אורחים. ה"אל נא תעבור" הפך לעיתים לפירוש שדיבר עם הגדול בהם. היו
בעלי בתים שהכניסו לביתם רק גבירים או אנשים חשובים. אחרים הבינו שבהזמנת א"א
כלולים שלושת המלאכים או כלשון הרמב"ן "ונכון בעיניי שקרא את כולם
אדונים".

אופי  החיים של דורנו השתנה ללא היכר. בזמנים בהם שהה רוכל תקופה
ארוכה מחוץ לביתו ועבר ממקום למקום, הימצאותו בשבת  בביתה של משפחה יהודית וההרגשה כי הוא רצוי בסביבה חברתית
יהודית היה מקור הכח להמשך במסע המפרך במרוץ אחרי פרנסה.

ימים אלה חלפו. אנשים נוסעים מקצה העולם
ועד סופו בענייני  פרנסה. רמת ההכנסה
והרווחה של דורנו גדולה לאין שיעור. אלה יוצרים מושגים חדשים כחופשה ותרבות הפנאי.
אנשים מטיילים להנאתם בכל העולם ולא רק לצורכי פרנסה.

יחד עם הזמנים המודרניים משתנה גם
ההתייחסות למושג הכנסת האורחים. השינוי חל בשני הצדדים הן בצד הנותן והן בצד
המקבל. מחד גיסא ישנם אנשים הנמצאים לעיתים קרובות מחוץ לביתם ולא רוצים להיכנס
לבית של יהודי אחר, יש מלונות ומסעדות יהודיים, והצורך החברתי להיות בסביבה אוהדת
קיים פחות. ומאידך גיסא יש עדיין אנשים המגיעים בערב שבת לבית הכנסת ומקווים שאולי
יוזמנו לביתה של משפחה מקומית, כמיטב המסורת היהודית, על מנת לחזק את הרגשת  השבת ולא להיות בודדים. ישנן קהילות בארץ
ובחו"ל שם עדיין מקיימים מצווה זו של הכנסת אורחים באותה צורה לבבית
ומסורתית.

אולם ישנן קהילות שבהן אין אפשרות
לקיים מצווה זו כלל ואין להורה הזדמנות להראות לילדיו באופן מעשי את אופן קיום
המצווה: הכנסת אנשים זרים ושונים לבית ללא התראה מוקדמת. זאת משום שלאותו יישוב לא
נכנסים אנשים זרים. אם יש אדם זר בבית הכנסת בשבת, הוא בהכרח אורח של משפחה
מקומית. יש מקומות שאפילו אין חיילים בסביבה  שיכנסו לבית הכנסת וישמחו להיות אורחים.

הילדים באותם מקומות אינם יכולים לחוש
מה המשמעות של כניסת אדם זר לבית בליל שבת, הם לא יראו כיצד מכינים שולחן שבת עם
צלחת נוספת, שמא יביא האב אורח מבית הכנסת או את הוספתה מיד עם שובו של האב מלווה
באורח שאך זה פגש. מצוות הכנסת האורחים הופכת באותם המקומות למצוות אנשים מלומדה
ולא הלכה למעשה. ילדים אלה לא יישמעו משפטים כגון: "היכן ניתן להתארח בשבת"
או "האם לכבודו יש כבר מקום לשבת"? חוויה של לימוד רוחב לב, של להתחלק
עם אחר שאולי אין לו מה לאכול נעלם כמעט (וברוך השם) מן העולם. דווקא בעולם בו יש
שפע ומקום רחב לאירוח לא מזדמנים 
אורחים בלתי קרואים.

נדמה לי כי בימים אלו יש חובה לתת
למצוות הכנסת אורחים פירוש נוסף ומורחב יותר, על ידי הכנסת אוכלוסייה חלשה ושונה
לא רק אל תוך הבית אלא קודם כל אל תוך הלב. לא לדחות את החריג אלא לקבלו לתוכנו
לחברה, אל תוך הקהילה. יש
אנשים שלא מסוגלים להכניס את השונה לתוך ביתם, אבל ניתן לפחות לדרוש מהם לא ללחום
נגד הקמת הוסטלים או דירות מוגנות בסביבתם, לאנשים בעלי מוגבלויות או משוקמים אחרי
טראומה נפשית. הכנסת אורחים היא גם הושטת יד בנכונות לקבל את השונים כפי שהם והיכן
שהם.

לאנשים רבים מהווה צעד זה קושי נפשי רב.
לכן, אם לא נוכל לקבל על עצמנו את התכונה של אברהם אבינו של "וירוץ
לקראתם", אזי עלינו להתחיל בצעד ראשון של "אל נא תעבור מעל
עבדיך",  שיהיו מקובלים עלינו
כפי שהם.  אם נדרשת מאתנו עזרה, נדאג
לצורכיהם כאילו היו אורחים ממשיים בביתנו ולא נדחה אותם מסביבתנו וחברתנו. ואולי
זו כוונתו של רש"י ב-"כי על כן…" מאחר ועברתם עלי לכבודי, לכבודו
של  גומל החסד.

הרבה אנשים נוהגים לתת צדקה ביד רחבה.
הכספים הנאספים מאפשרים נתינת טיפול 
מקיף יותר וברמה מקצועית יותר לכמות רבה יותר של מוגבלים. אולם, חסרים
אנשים רבים שמוסיפים את הפן האנושי של הכנסת האורחים של השונה.

ניתן לקיים את מצוות הכנסת אורחים באופן פעיל כפי שאאע"ה. אברהם אבינו
הצטער על שאין  אורחים בביתו וחיפש
אחר אורחים אך יש אפשרות של קיום המצווה באופן פסיבי ובלבד שמצווה הבאה לידך אל
תחמיצנה.

 

יוסי אנגלברג הוא מנהל המעון לנכים בגילה של איל"ן.

 

 

"וירָא אליו ה'"

זו השגה שכלית, לא ראות עין ממש בשום פנים (מורה נבוכים א, ד)

 

"וירא והנה שלושה אנשים" –  חובת ההגנה והליווי חשובה מדאגה לצרכים
הפיזיים ומהקבלת פני השכינה.

שכר  
הלוויה
   מרובה  מן  הכל  והוא  החק  שחקקו אברהם  אבינו  ודרך  החסד  שנהג  בה; מאכיל עוברי דרכים 
ומשקה  אותן  ומלווה  אותן. 
וגדולה  הכנסת אורחים   מהקבלת  פני  שכינה,  שנאמר  'וירא  והנה
שלשה  אנשים'  ולוויים יותר מהכנסתן. אמרו חכמים: כל
שאינו מלווה כאילו שופך דמים.

 (משנה
תורה לרמב"ם הלכות אבל יד , ב)

 

'ידינו  לא  שפכה'   וכי 
עלתה  על  לב  שזקני בית דין שופכי 
דמים  הם?  אלא  לא  ראינוהו
ופטרנוהו בלא מזונות  ובלא  לוויה,   והכהנים 
אומרים  'כפר  לעמך ישראל' .

(רש"י דברים כא , ז ע"פ מדרש
הלכה)

 

מי רואה אנשים ומי רואה מלאכים?

אתה מוצא נביאים רואים את המלאכים כאלו שהוא  א י ש  א ד ם,והנה שלושה אנשים, ומהם מי שראוהו כאלו הוא אדם
מבעית ומבהיל : ומהם מי שרואהו אש ; אברהם שהיה כחו יפה,נדמה לו כדמות אנשים,לוט
שהיה כחו רע, נדמו לו כדמות מלאכים.

(מתוך "מורה הנבוכים"
לרמב"ם, חלק ב, פרק ו')

 

אין ענישה "מונעת".

"באשר
הוא שם":

לפי מעשים שהוא עושה   ע
כ ש י ו
הוא נדון ,ולא לפי מה שהוא  ע ת י ד  לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים :"ריבונו
של עולם, מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?",והוא
משיבם:"ע כ ש י ו מה הוא, צ ד י ק או ר ש
ע ?
"

אמרו לו:"צ ד י ק ".

אמר להם:"לפי מעשיו של 
ע כ ש י ו
אני דנו וזה  ב א ש ר   ה
ו א  ש ם
".

(רש"י על בראשית,כא,יז)

 

"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" – ניסיון
העקידה כתהליך של הבנת רצון ה'.

'אל תשלח'    לשחוט. אמר לו: אם כן לחנם באתי לכאן,
אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם.

אמר לו: 'אל תעש לו מאומה' אל תעש בו מום.

'כי  עתה  ידעתי' –   אמר רבי אבא: א"ל אברהם אפרש לפניך את  שיחתי: אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך
זרע' וחזרת  ואמרת  'קח נא את בנך' עכשיו אתה אומר לי
'אל  תשלח  ידך  אל  הנער'?!

אמר לו הקב"ה: לא אחלל בריתי 
ומוצא  שפתי  לא  אשנה; 
כשאמרתי  לך  'קח' מוצא  שפתי  לא  אשנה, לא אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו'
אסקתיה אחתיה.

(רש"י בראשית כב , יב)