ויקרא תשע"ו (גליון מספר 945)




פרשת ויקרא

גליון מס' 945 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:

אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'

מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן

תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם.

(ויקרא א, ב)

 

'אדם כי יקריב מכם'

'אדם כי יקריב מכם': מתוך הלשון הזה נראה

כי אפשר להקריב קרבן מן האדם, לפי שהיה לו לומר 'אדם

מכם' כי יקריב קרבן, אבל הכתוב הוא מונעו ואוסרו, וביאורו: אדם כשירצה להקריב מכם קרבן

לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו, לא מן האדם,

וזהו מאמר הנביא (ירמיה יט)

'אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי'. ומפני זה התחילה פרשת הקרבנות במלת אדם,

לומר כי אדם יהיה המקריב ולא הקרבן.

(רבינו

בחיי ויקרא א , ב)

 

'אדם כי יקריב מכם' כי יקריב מעצמכם

בוידוי דברים והכנעה על דרך 'ונשלמה פרים שפתינו'. וכאמרו 'זבחי אלהים רוח נשברה',

כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת.

 (ספורנו ויקרא א , ב)

 

'אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה'

(ויקרא א ב). יש להבין מה דכתיב

בתורת כהנים כמה פעמים אדם. ונראה לפי עניות דעתי

דהִנֵה, מן הסתם, באם לא חטא אדם הראשון, היה עניין הקרבת קרבן באופן אחר כעניין מלאכים

בדרך

רוחני, כמאמר השם יתברך (שמות

רבה ל"ח, ד') 'דברים

אני מבקש', לזאת כתיב מקודם אדם, כלומר שבשביל חטא אדם

צריך להיות התיקון על דרך זה, כי יקריב קרבן לה' מן הבהמה.

(יודעי בינה, עמוד נז)

 

 

מדרש "שנהיה לראש ולא לזנב" – טקסט לפורים

יעל לוין

במאמר זה מתפרסם לראשונה נוסחו של "מדרש

'שנהיה לראש ולא לזנב'", מדרש חדש הכתוב בסגנון מדרשי האגדה בעל אופי

פמיניסטי והומוריסטי, שנתחבר בשנת תשע"ג כטקסט לחג הפורים. המדרש מלווה בדברי

רקע, ומובא ביאור מפורט הדן במוטיבים הכלולים בו. וזה נוסח המדרש:

"יהי

רצון שנהיה לראש ולא לזנב".

דרשו

חכמים: מהו "שנהיה לראש"? זהו "לְרֹאשׁ יוֹסֵף".

ומאי

"ולא לזנב"? ולא לזנבה של ושתי. שבשעה שזימן אחשורוש את ושתי לבוא לפניו

להראות העמים והשרים את יופייה, בא גבריאל ועשה לה זנב לכערה ולגנותה על בעלה וכדי

לתת את מלכותה לרעותה הטובה ממנה, היא אסתר המלכה.

כיצד

"לְרֹאשׁ יוֹסֵף"? יש אומרים: זה יופייה של שרה אמנו, שהיה איקונין של

יוסף דומה לאיקונין של זקנתו, והיא הייתה ראש לכל האמהות, ויעקב אבינו וכל ישראל

נקראים על שמה. ושרה ויוסף גדרו עצמם מן הערווה, ונגדרו הנשים והאנשים בזכותם.

דבר

אחר: מהו "לְרֹאשׁ יוֹסֵף"? יש אומרים: מדבר בבנות צלפחד שהיו ממשפחת

מנשה בן יוסף, וכשם שחיבב יוסף את ארץ ישראל כך חיבבו יוצאי חלציו את הארץ. בנות

צלפחד חכמניות, דרשניות וצדקניות היו. ואמרו: גדולה להן וגדולה לאביהן וגדולה

למכיר וגדולה ליוסף שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות. ולא עוד אלא שחמש בנות

צלפחד הן כנגד חמישה חומשי תורה.

דנו חכמים בדבר ושנו: אלו ואלו דברי א-להים חיים. וזהו "יהי רצון שנהיה

לראש", יהי רצון שבנות ישראל יהיו יפות מראה וצנועות כמו שרה אמנו, וחכמניות ודרשניות בתורה כבנות צלפחד.

"מדרש 'שנהיה לראש ולא לזנב'" הוא דרשה

להיגד "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב", הנאמר במסגרת סדר הסימנים בליל

ראש השנה, לרוב עם אכילת ראש כבש או ראש דג, בהתאם למנהגי העדות השונות. תולדותיו

המוקדמים והמפורטים של סדר ליל ראש השנה הינם מעבר למסגרת זו, ונציין כאן ראשי

דברים בלבד. שתי סוגיות בבבלי מזכירות סדר זה. הסוגיה בהוריות (יב ע"א) מתייחסת לראייה סמלית של המאכלים, ולעומתה, הסוגיה

בכריתות

ע"א) נדרשת

לאכילת המאכלים בפועל. בתשובה המיוחסת לרב האי גאון אנו שומעים לראשונה על אמירות

הנלוות לאכילה.1 הרעיון

של "שנהיה לראש ולא לזנב" מוזכר לראשונה בתשובת גאונים שהגיענו מדברי

הראבי"ה שכתב: "מצאתי בתשובת

קדמונים… ראשי כבשים שאנו רגילין לאכול בראש השנה, כדי שישימנו הקדוש ברוך הוא

שהוא ראש לכל לראש ולא לזנב".2 אולם אין מדובר כאן באמירה בפועל,

ואמירת הנוסח "שנהיה לראש ולא לזנב" מוזכרת בטור כמנהג פרובנס, ובשולחן

ערוך בכלליות שלא בזיקה למנהג כלשהו.3 מוטיב הראש והזנב מיוסד על הכתוב

"וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא

לְזָנָב" (דברים

כח, יג).

מגמת המדרש היוצר היא כאמור להעמיד הבנה מחודשת

לקטע "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". המדרש מסב אותו על ציבור הנשים

בלבד, ולא על עניין השייך לכלל ישראל. קישור אסוציאטיבי נערך בין המילה

"לראש" באמצעות גזרה שווה עם מילה זו בכתוב המקראי "לְרֹאשׁ

יוֹסֵף". המילים "ולא לזנב" מוסבות על הזנב שלפי הנאמר בבבלי מגילה

(יב ע"ב) הצמיח המלאך גבריאל על גופה של ושתי, ובגינו

מיאנה לבוא למשתה המלך אחשורוש.4

המילים "לְרֹאשׁ יוֹסֵף" מופיעות

במקרא בברכת יעקב ליוסף וכן בברכת משה לשבט יוסף. בראשונה נאמר: "בִּרְכֹת

אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי… תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד

נְזִיר אֶחָיו" (בראשית

מט, כו)

ובשנייה נזכר: "וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ

וּמְלֹאָהּ… תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" (דברים לג, טז). ההסתייעות בדמותו של יוסף היא בעלת משמעות

נוכח הימצאות רמזי לשון ודמיונות ענייניים רבים בין מגילת אסתר לבין הפרשות

המקראיות על אודותיו. במדרש החדש הנדון זוכות המילים "לְרֹאשׁ יוֹסֵף" להנהרה

בשתי דרשות שונות. הראשונה פותרת את העניין בשרה אמנו, אשר בדומה ליוסף מצויות לגביה

הרמזות לשוניות וענייניות לא מעטות עם דמותה של אסתר ועם מגילת אסתר, והשנייה נפתרת

בבנות צלפחד.

בפתח הדרשה הראשונה מועלית שרה על נס כמי

שהייתה אמו הגדולה של יוסף, והדמיון ביניהם ניכר בשני היבטים; יופי וצניעות. הדרשה

מוציאה את משמעות הכתוב מפשוטו; לא יוסף הוא שנחשב לראש, אלא נטען שיש לזקוף את תכונות

היופי והצניעות שניחן בהן לזקנתו. נקודת ההידרשות אל שרה אמנו היא להיותה "ראש

לכל האמהות", רעיון שמקורו בבראשית רבתי.5 שרה אף מוזכרת כמי

שיעקב אבינו וכל ישראל נקראים על שמה על יסוד השורש השווה המצוי בשמותיהם. התפיסה לפיה

שמו המוחלף של יעקב אבינו, ישראל, ניתן לו על שם שרה מוצאת את ביטויה בביאור למקרא

מבית מדרשם של בעלי התוספות: "… ו'ישראל כי שרית' (בראשית לב, כט) שרה".6 בצורה מורחבת יותר

אפשר לומר שעם ישראל כולו נקרא על שם שרה.

נידרש עתה למוטיב הדמיון בין יופייה של שרה ליופיו

של יוסף. הבנת המילים "לְרֹאשׁ יוֹסֵף" כמוסבות על יופייה של שרה משמשת

כהנגדה לדמותה של ושתי שניכרה בכיעורה בעקבות הזנב שצמח לה. יופייה של שרה אמנו עולה

משני כתובים: האחד, "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה

וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה

אָתְּ" (בראשית

יב, יא), והשני,

"וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה

כִּי יָפָה הִוא מְאֹד" (שם שם, יד).

יוסף נודע אף הוא במקרא ביופיו החיצוני: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה

מַרְאֶה" (שם

לט, ו), תיאור המובע

במינוח זהה לתיאור יופי אמו: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת

מַרְאֶה" (שם

כט, יז). ב"מדרש

אגדה" מובא מדרש שמקורו נעלם ולפיו האיקונין של יוסף דמה לאיקונין של שרה. לפי

הנזכר שם כשראה פוטיפרע שפרעה הרכיב את יוסף במרכבת המשנה אשר לו (שם מא, מג), בא וטען בפניו שיוסף הינו עבד שקנה לעצמו. אולם

יוסף הטעים בין היתר שהוא בן מלכים לפי שפרעה עשה בשעתו איקונין של שרה. הוא ביקש ממנו

להביאו כדי להיווכח אם ניכר דמיון בין השניים. פרעה הביא את הדמות, "ונדמו

איקונין שלו לאיקונין של שרה".7 "מדרש 'שנהיה לראש ולא

לזנב'" מטעים בהמשך למדרש זה שיוסף זכה ביופיו המיוחד משרה אמנו. אפשר להרחיב

רעיון זה ולומר שגם בת בתה אסתר שמלכה תחת ושתי ניחנה ביופי שהיה כעין יופייה של

שרה, כנאמר "וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה" (אסתר ב, ז).

תכונה נוספת שיוסף ירש משרה אמנו, בהתאם

למוזכר בספרות המדרש, היא מידת הצניעות שהביאתו להתגבר על הפיתוי שטמנה לו אשת

פוטיפר. כך מדרש ויקרא רבה מותח קו דמיון בין שרה שירדה למצרים וגדרה את עצמה מן

הערווה ונגדרו כל הנשים בזכותה, לבין יוסף שירד למצרים וגדר עצמו מן הערווה ונגדרו

כל האנשים בזכותו,8 בבחינת "מעשה אבות ואימהות סימן לבנים

ולבנות".

      הדרשה

השנייה למילים "לְרֹאשׁ יוֹסֵף" מוסבת על בנות צלפחד. חלקה הארי של דרשה

זו מיוסד על מוטיבים מספרות חז"ל. בפתח הדרשה מועלה קישור משפחתי בין בנות

צלפחד לבין יוסף; הן שנמנו על שבט מנשה היו יוצאי חלציו, ומובא הרעיון המוזכר בספרי

על ספר במדבר כי בדומה לו חיבבו את הארץ.9 כן מובעת התפיסה המוזכרת בבבא

בתרא (קיט ע"ב) לפיה היו חכמניות, דרשניות וצדקניות, ועליהן

נאמר כי למפרע היה זה שבח אביהן ושבח יוסף שיצאו מהם נשים חכמות וצדקניות שכאלו.10

ההיגד האחרון על בנות צלפחד מציין שחמש האחיות

הן כנגד חמישה חומשי תורה. תפיסה זו עלתה ברעיוני על רקע ההקבלה הרווחת למדי בין עניינים

שונים לחמשת חומשי התורה, ולמרבה הפליאה לא מצאתיה במקור כלשהו. מוטיב זה אף שולב ביצירה

ליטורגית שערכתי לקראת חנוכה תשע"ה, "כוונות נר חנוכה – כנגד אימהות

האומה", כוונות קצרות לאמירה קודם הדלקת הנרות.

      "מדרש

'שנהיה לראש ולא לזנב'" בוחר לאמץ את שתי הדרשות כאחת למילים "לְרֹאשׁ

יוֹסֵף", ומוצא דרך נאותה להלום ביניהן; הדרשה הראשונה מתייחסת למראה החיצוני

של בנות ישראל, ואילו השנייה להיבט הרוחני. שיעור הדברים הוא שיש לקוות ולייחל

שבנות ישראל יגיעו לדרגת שרה אמנו ביופי ובצניעות, וידמו לבנות צלפחד מבחינת למדנותן

בתורה.

בהתאם למדרש הנדון יוסף הצדיק עצמו ניזון

והושפע מדמויותיהן של שרה ובנות צלפחד. לחד גיסא, שרה הייתה אם אבי אביו וממנה ירש

את מעלות היופי והצניעות, ולאידך גיסא, בנות צלפחד העידו למפרע על מעלתו של יוסף, וצאצאיו

אלה זיכוהו בבחינת "ברא מזכי אבא" (סנהדרין קד ע"א).

1. אוצר

הגאונים, מסכת ראש השנה, עמ' 52, סימן צב.

2. ספר

ראבי"ה, מהדורת אפטוביצר, חלק שני, סימן תקמז, עמ' 245–248.

3. טור ושולחן

ערוך, או"ח, סימן תקפג.

4. וראו תורה

שלמה, מגילת אסתר, עמ' 36–37, 50–51.

5. בראשית

רבתי, כג, א, עמ' 100–101. וראו

עוד י' לוין, "מדרש ראשי האימהות", עמודים (681)

6 (אדר תשס"ד), עמ' 6–7.

6. תוספות

השלם, חלק ב, בראשית כג, ב, עמ' רלא, יח. וראו עוד Y.

Levine, “Communications”, Judaism, Volume 50,2, Spring 2001, p. 256

7. ראו מדרש

אגדה, בראשית מט, כג, עמ' 114.

8. ויקרא רבה, לב, ה, עמ' תשמה-תשמט.

9. ספרי

במדבר, פנחס, קלג, מהדורת כהנא, עמ' 444.

10. במדבר

רבה, כא, יא, צ ע"א.

 

 

"אשר נשיא יחטא":המוסר השלטוני בין

מציאות לתקווה

"אשר

נשיא יחטא", לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו,

קל וחומר, שמתחרט על זדונותיו.

(רש"י ויקרא ד, כב בעקבות חז"ל בהוריות

י,ע"ב וספרא ה, א)

 

בכל

המקרים האחרים נאמר "אם הכהן המשיח יחטא", "ואם כל- עדת

ישראל ישגו" – אבל על הנשיא נאמר:"אשר נשיא יחטא".

ועל

זה אנחנו מוצאים במקורות שלנו דבר נוקב ביותר. כל נפש מישראל, ואפילו הכהן המשיח, ואפילו

כל קהל ישראל – ייתכן שיחטא, אבל אין זה מחוייב המציאות ומחוייב ההגיון. ולכן

נאמר שם "אם". אבל הנשיא ודאי יחטא. מדוע? משום שהוא נשיא, ועצם השלטון

יש בו כדי לקלקל ולהשחית את האדם. לכן, אין התורה מדברת על המקרה האפשרי (אם נשיא

יחטא), אלא היא מתחילה קובעת:"אשר נשיא יחטא", משום שוודאי הוא שהנשיא

יחטא. לא תיתכן נשיאות, לא ייתכן שלטון, שבעל השלטון לא ייכשל בחטא או בעבירה. וזהו

היחס הכללי של התורה לשלטון: היא מכירה בו ובסמכותו, אבל – כבדהו וחשדהו.

(מתוך הערות לפרשיות

השבוע לישעיהו ליבוביץ ז"ל)

 

 

"ובבזה

לא שלחו את ידם" – הבחנה בין הצלה לגאולה

"ובבזה לא שלחו את ידם" (אסתר ט, י) אף על גב דנכתב

בשם המלך "ושללם לבוז", מכל מקום לא לקחו שללם, מפני שלא יאמר המלך כי לא

היה כוונתם להציל עצמם מן שונאיהם, רק ליטול שללם, ולכך "בביזה לא שלחו

ידם" לדעת שהם נקיות מזה. ועוד יש לך לדעת, כי היו נוהגים כמו שראוי אל נס

הזה, כי הנס לא היה כדי שיקנו ישראל ממון, רק להפיל את שונאיהם והוא החלוק שיש בין

הגאולה הזאת לשאר הגאולות, כי שאר הגאולות היה הרווחה להם, כי כאשר יצאו ממצרים שהיתה

הגאולה להעלות את ישראל ולהיותם בני חורין והיו מרוויחים בגאולה, אבל נס זה לא היה

רק לסלק האויב ולא להרוויח יותר ממה שהם להם קודם, כי אף אחר שנעשה להם נס הזה,

עדיין היו תחת אחשורוש. ואם כן לא קנו ישראל בימי אחשורוש יותר ממה שהיה להם בראשונה,

אף כי נפל פחד יהודים עליהם היה זה לסלק האויב ולא ישלוט בהם וכמו שיתבאר בסמוך. ואם

היו לוקחים אם ממונם, כאלו היה הנס להרוויח להם הגאולה, זאת בודאי אין כאן הרווחה

כאשר עדיין היו בגלות.

 (אור חדש לפורים

למהר"ל מפראג, עמוד רח)

 

 

 

 

מהנעשה בתנועה

הוקם צוות הידברות בדרום: נרקמת פעילות

של הידברות בין-דתית להכרת האחר במטרה להוריד מחסומים רגשיים ומחשבתיים בתחום הבין-דתי.

הפעילות תתקיים במוסדות החינוך בבאר שבע והסביבה. יוזמים את הפעילות: הרב מאוריסיו

בלטר, הרב של בית הכנסת הקונסרבטיבי אשל אברהם בבאר שבע, רוקסנה גולן, יושבת ראש לשעבר

של הקהילה הקונסרבטיבית מגן אברהם בעומר, ואמירית רוזן. זהו קידוש השם ממש, אנו

תומכים.

צוות תגובות

לענייני השעה בראשות פרופ' צבי מזא"ה פעיל ומגיב בתקשורת וברשתות החברתיות.

מתקיימים

חוגי בית במקומות שונים בארץ

קיימים

חמישה סניפים ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת

במרחב

הוירטואלי: : ניתן לפנות

אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

הנהלת

העמותה "עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016, ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק

לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח

לשלוח למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב

אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

כדאי לכם – רק משלמי דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים!

ובכלל, תרמו לעוז ושלום עוד היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף 46א.

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות

הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה

בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים

וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על

זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז

ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל

"שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת

שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

ניתן גם לתרום

באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על

העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית

ולבירורים:

0523920206 ozveshalomns@gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il