ויצא תשע"ט, גיליון 1076

וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן

וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

(בראשית ל"א, ב)

איור: הרי לנגבהיים

 

וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן – בַּר סִירָא אָמַר: 'לֵב אָדָם יְשַׁנֶּה פָנָיו בֵּין לְטוֹב וּבֵין לְרָע'. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חָמִיךָ אֵינוֹ מַסְבִּיר לְךָ פָנִים וְאַתְּ יוֹשֵׁב כָּאן?! שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וְאֶהְיֶה עִמָּך.

(בראשית רבה ע"ג, י"ב) 

וירא יעקב וגו׳ .היה בדעתו להגיד ללבן שרוצה להיפטר מעבודתו, שהרי לא היה משועבד לשבת עמו ולעובדו תמיד. אבל כאשר ראה פני לבן רע עמו, חשש שע״פ לשון הרע זו יעולל לבן עליו עלילות לגזול בנותיו וכל אשר לו. ולברוח לבית אביו לא היה לו עדיין רשות, ע״פ אזהרות אמו כמש״כ לעיל כ״ז מ״ה ול׳ כ״ה. ע״כ בהצר לו והנה ויאמר וגו׳. הורשה מהקב״ה וגם נצטווה לשוב וגם הבטיחו 'ואהיה עמך'.

(העמק דבר שם, שם)

וירא יעקב  – כששמע יעקב דברי בני לבן (לא, א), חשב מתחילה אולי מדעת עצמן מדברים כן, לכן נתן אל לבו לדקדק היטב איך היה לבן מתנהג עמו, אם הכרת פניו תענה בו שגם הוא חושב כבניו.

וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ  – מרוצה, כי עד הנה היה מסביר לו פנים, כדי שלא ילך לו מביתו, אבל עתה לא היה יכול להסתיר קנאתו על עושר יעקב, אף על פי שגם הוא מתעשר בזכותו.

 (רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)


 

האם יש מקום ליהודים ישראליים-ריבוניים בפרשת "ויצא"?*

לאה שקדיאל

המסורת היהודית מציגה לנו סיפור חד של זהותנו הלאומית: עם שנבחר על ידי הקב"ה לייעוד שונה מזה של יתר האנושות, נדון לגורל שונה מזה של יתר האנושות. כמאמרו של בלעם, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

ריבונות לאומית בתוך המודל הזה מתאפשרת אך ורק כאשר הקב"ה גומל לעם ישראל על נאמנותו לברית, וגואל אותו מעבדות לחירות. נשמרת ההפרדה החדה בין העם הנבחר, הצדיק, לבין האנושות הרשעה אשר סביבו.

הנה למשל לקט מתוך ההגדה של פסח  – נשים לב למקומם של עשו ושל לבן בסיפורו של יעקב:

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו, שנאמר:

"ויאמר יהושע אל כל העם: כה אמר ה' אלקי ישראל: בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור, ויעבדו אלהים אחרים. ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר, ואולך אותו בכל ארץ כנען, וארבה את זרעו, ואתן לו את יצחק. ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו, ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו, ויעקב ובניו ירדו מצרים." (יהושע כ"ד, ב-ד)

ברוך שומר הבטחתו לישראל, ברוך הוא…

והיא שעמדה לאבותינו ולנו: שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.

צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ולבן ביקש לעקור את הכל, שנאמר: "ארמי אובד אבי, וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב." (דברים כ"ו, ה)

האמנם רק כך נוכל להתקיים, במדינת ישראל, מדינת העם היהודי, במאה ה- 21?

הבה נקרא מתוך חילופי מכתבים בין שמואל הוגו ברגמן (1883-1975) לבין נחמה ליבוביץ (1905-1997), דצמבר 1957 (תודה לפרופ' אביעד הכהן על פרסום המכתבים, מימד 12, אפריל-מאי 1998):

ש"ה ברגמן:

הנני מרגיש חובה לומר לך כמה צער גרמת לי על ידי הפירוש לסיפור על פגישת יעקב ועשו. נבהלתי לקרוא "כי כל אשר ארע לאבינו עם עשו, יארע לנו תמיד עם בני עשו" […]. האין את מבינה שאת זורעת שנאה לאדם בלב הלומדים והשומעים? אם מבחינה היסטורית אפשר להבין את הגישה צרת הלב של המפרשים, האם מותר להמשיך מסורת איומה אנטי-הומנית זו אחרי שקמה לנו מדינה? האם באופן זה נהפוך את תחילת הגאולה לגאולה שלמה?

נחמה ליבוביץ:

נדהמתי בקוראי את דבריך […] שדברי עלולים לזרוע שנאה לאדם הנברא בצלם […], זה לא היה עולה על דעתי לעולמים. […] לא אחשוב שאם נזכיר שעמדתנו היתה ועוד הינה כיום עמדת הכבשה בין שבעים זאבים (ולא אדע מה שינתה המדינה במצב זה), שבזה אנו זורעים שנאה. אין בדעתי כמורה וכמחנכת להשכיח מלב תלמידינו את כל אשר באתנו, לא את גזרת תתנ"ו, ולא את ספרד, ולא את גזרת ת"ח, ובודאי לא את השואה של זמננו […]

הן גם אתה תסכים עמי, שאין לחנך לאהבת האדם באשר הוא אדם ובתקווה לאחרית הימים תוך הסתרת כל אשר עוללו לנו והשכחת הדברים […]. לכן לא הבנתי מדוע אסור לנו לראות את עמדת עשו מול יעקב בכל הדורות – ולא להגיע מתוך זה לשנאה ולרצון לנקמה, כי אם לצפיה לאחרית הימים, ולתפילה אמיתית של "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך". […]

אני בפירוש העמדתי מול רש"ר הירש את דברי ר' נפתלי צבי יהודה ברלין ראש ישיבת וולוז'ין אשר ודאי דבריו נושמים אהבת אדם – רציתי להראות שהירש, חניך ההומניזם הגרמני, בא לידי אהבת האדם מתוך עצימת עינים וחוסר רצון או יכולת לראות את אשר סביבו (באותה תקופה שהוא רואה בה את עשו מתפרק מחרבו, היו ברוסיה חוטפים ילדי ישראל ומוסרים אותם לצבא ומענים אותם עינויי שטן להעביר אותם על דתם). בשעה שהתלמודי הזקן מוולוז'ין כותב דברי הומניות אמיתיים – אשר שאב אותם רק ממקורות חכמינו – ומבלי שישכיח מלבו את כל מה שנעשה לנו. […]

ש"ה ברגמן:

 […] איני יכול – לצערי – לראות את עמנו רק "כיונה נישאת על כנפי נשרים". הלואי שיכולתי להרגיש כמוך! מיום שראיתי את השמחה שבה קיבל הישוב את הידיעה על רצח די האן ז"ל על ידי אנשי ההגנה, נשבר בי דבר מה. ומאז אני מרגיש את כל הסכנה האורבת לנו על ידי הצדקנות העצמית שבה אנו מחנכים את עצמנו כאילו היינו יותר טובים מן האחרים, בעוד שאנו "עשויים מעץ עקום" כמו כל בני אדם, רק ש"הם" רעים סתם, בתמימות כביכול, לא רעים בליווי של צידוק עצמי סנטימנטלי מזוייף. ואין אני צריך לפרט לפניך את מעשה קיביה וכפר קאסם, את גירוש תושבי רמלה ולוד, את "השבוי" של יזהר ואת אדישות ציבורנו לגורל הפליטים, וכו'. […] אם קראתי את גישת מפרשינו גישה צרת לב, הרי היתה כוונתי לכך. כי התורה עצמה אינה נותנת, לפי הבנתי, שום אחיזה למעֵט את דמותו של עשו כאן, והפסוק "וירץ עשו לקראתו" הוא כל כך נהדר, כל כך משיחי, כל כך מלא הרגש של "היו חבוקים, מיליונים" (המילים של המשורר פרידריך שילר שהלחין בטהובן בסיום הסימפוניה התשיעית), וכל מי שממעט ממשמעותו זו, חוטא לעניות דעתי נגד רוחה של התורה במקום זה. אין להתפלא על כך שמפרשינו, מתוך המצב ההסטורי והנסיונות המרים שהתנסה עמנו, לא יכלו לתאר להם את עשו בדמות זו של "ויחבקהו", אבל גם כשאני מבין אותם כמובנים על ידי סביבתם, אין אני יכול לשחררם מן הטענה שהיו צרי לב, ושצרותיהם החשיכו בעדם את הבנת הטקסט כפשוטו הנפלא.

ואשר למדינת ישראל. את שואלת, מה זה שונה? אני סבור שזה שונה הרבה. אנו כעת חברי ארגון המדינות, ושוויון כל בני אדם הוא יסוד ארגון זה, ואנו מצֻווים לחנך לקראת הרעיונות המהווים את היסוד המוסרי של או"ם. זאת ועוד: באו"ם אין אנו רק "יונה" וכו' אלא אנו משתתפים בדיון ובהצבעה על גורלם של עמים אחרים ושל העולם (למשל: הצבעתנו האחרונה נגד הפסקת הניסויים האטומיים). אנו שם "יונה על כנפי נשרים", לא פחות אך גם לא יותר מכל המדינות הקטנות; חדלנו להיות רק אובייקט של ההיסטוריה ונעשינו סובייקט, וזה מכריח אותנו לבצע רוויזיה רדיקלית של המושגים שהיו מוצדקים בדורות הקודמים.

כך אם כן עלינו להתנהל במדינתנו הריבונית: במקום "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", ניקח מסיומה של פרשת ויצא את האפשרות לכרות ברית בין יעקב ללבן, ונזכור כי בהמשך מתאפשר אפילו מפגש חיובי בין יעקב לעשו. כדי לשים קץ לשפיכות הדמים בינינו לשכנינו היום, עלינו לבחור מתוך התורה את הנקודות מעוררות השראה לשלום עם אויבינו המרים ביותר, כדי לא להיתקע בתוך הסיוט של איבת נצח.

לאה שקדיאל, חברה בהנהלת עוז ושלום, היא אשת חינוך ופעילה חברתית המתגוררת בירוחם.

*הערה: הדברים פורסמו בעבר באתר של שומרי משפט.


כל מסע יכול להתדרדר, לכן יש להתפלל על דבקותו ביעד המקורי

רבי אבהו אמר: "אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך" – מלשון הרע – היך מה דאת אמר (כפי שנאמר): "וידרכו את לשונם קשתם שקר" (ירמיה ט), "ונתן לי לחם לאכול" מגילוי עריות,כפי שכתוב:"ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל" (בראשית לט), לשון נקי. "ושבתי בשלום אל בית אבי" משפיכות דמים." והיה ה' לי לאלהים" – מעבודת כוכבים.

(בראשית רבה,פרשה ע)


זאת אומרת, שיעקב איננו מבקש סיפוק צרכיו, אלא הוא מבקש שיעזור לו ה' שיעשה את חובתו, שימנע ממנו לשון הרע ושפיכות-דמים וגילוי עריות ועבודה זרה. הנדר הזה הוא התחייבות דתית- אמונית גדולה מאד ואיננו בקשה למתן שכר.

(ישעיהו ליבוביץ: הערות לפרשיות השבוע, עמ' 27)ָ


ָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָָעליה לצורך ירידה לצורך עליה

"והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו" (בראשית כח,יב) – הם הנביאים, ומה טוב אמרו 'עולים ויורדים', העליה קודמת לירידה, כי אחר העליה וההגעה אל מעלות ידועות מן 'הסולם', תהיה הירידה במה שנאצל עליו מן המצווה להנהגת אנשי הארץ ולימודם, אשר בעבור זה כינה בירידה.

(מורה הנבוכים לרמב"ם א, טו)


העניין שהמלאך הנראה בעין מוחשי הוא או התלבשות מן המלאך, וזה "ויפגעהו איש"  – שנתלבש בלבוש איש, או הוא דקות המוחש וההשגה המורגשת, עד כי הוא כפגיעה אחד באחד. והנה אם אחד בא לקראת חברו, הלא מרחוק רואה את חברו ואחר כך פוגע בו שבא אצלו. מה שאין כן המלאך, קודם זמן שהוא אצלו אינו רואהו וכשהוא אצלו, הוא רואהו, שאז נתגדל השגתו והוא רואהו וכיוצא בזה פירשו הקדמונים מקרא "הגם הלום ראיתי אחרי רואי", שכיון שפסק מדבר עמה, תיכף לא ראתה אותו, וזה שאמר שאף על פי שהמה הלכו מארץ ישראל לקראתו, בכל זה לא ראה אותם מרחוק רק כאשר פגעו בו שבאו אצלו ממש, שאז היה צריך להם אז השיג אותם ונזדככה ראייתו, ולכן אמר "כאשר ראם"  – אחרי הפגיעה ולא קודם הפגיעה "מחנה אלהים זה".

 (משך חכמה על בראשית לב,ב)


…אין מדובר כאן במפגש בין בני אדם, אלא במפגש בין יעקב-האדם עם המלאכים, ואין זה עניין של ראיית עיניים, משום שהמלאכים שהאדם רואה כביכול, הריהו רואה אותם בתודעתו, ולמעשה ביטוי מטאפורי זה של ראיית מלאכים משמעותו הכרת אלוהים שבו, ולכן אין האדם רואה אותם אלא כאשר הם בו-בתודעתו… יש לציין כי דברים אלו אומרם ר' מאיר-שמחה, על רקע ידיעתו והבנתו את תורת הנבואה של הרמב"ם, לפיה מבטאים ה"מלאכים" את התבנים וההישגים של הכוח-המדמה שבאדם.

 (י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע,עמ' 131 )


מצבה ומזבח: טבע ואדם

מצבה היא אבן אחת, מזבח – במה עשויה אבנים; המצבה ניתנה מידי הטבע, המזבח נוצר בידי אדם. לפני מתן תורה התגלתה ההשגחה בראש וראשונה בהליכות הטבע ובגורל האדם, הוה אומר: במה שהאדם קיבל מאת ה'; לכך מקבילה מצבה: האבן הלקוחה מהבריאה, לזכר עלילה אלהית. אחרי מתן תורה חפץ ה' להתגלות -לא במה שהוא השפיע על האדם, – כי אם במה שהאדם פועל בשפע הזה; הן זו תעודת מתן תורה: מעשי האדם יעידו על כבוד ה'; ומאז נאסרה המצבה.

(הרש"ר הירש על בראשית כח, יח)


"ויגל": התגלות באמצעות מאבק על הצדק

'הן עוד היום גדול': הצדיק ימאס את העול גם כן אל האחרים, כאמרו 'תועבת צדיקים איש עול'.

 (ספורנו בראשית כט , ז)


להודיעך שלא קונטמפלאציה, התבודדות והתרחקות משאון החיים והמונם הם הסימנים של מי שזכה לקרבת אלוהים ולהתגלות שכינה, אלא נשיאת דגלו בין הבריות, עשיית מעשים – אפילו עיסוקים בענייני יום יום על כל קטנותם, התערבות והשתלבות במעשי יום יום למען השלטת הצדק. וזו הסיבה, למה סופר לנו עניין פעוט ובלתי חשוב זה של יעקב והרועים בתורה.

(נחמה ליבוביץ': עיונים בספר בראשית, עמ' 219)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.