וילך תשע"ו (גליון מספר 919)




פרשת וילך, יום כיפור

גליון מס' 919 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

 

פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר, כִּי

פָנָה יוֹם.

הַיּוֹם יִפְנֶה, הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה, נָבוֹאָה

שְׁעָרֶיךָ.

 

 

 

אמר

רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר (איכה ג') 'גם כי אזעק ואשוע שתם

תפילתי'. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר (תהלים ל"ט)

'שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש'.

אמר

רב חסדא: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, שנאמר (עמוס ז) 'הנה ה' נצב על חומת

אנך ובידו אנך'.

רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן: מהו דכתיב 'ואני תפלתי לך ה'

עת רצון'?

אמר לו: שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי

תשובה לעולם פתוחים.

אמר לו: מנין? דכתיב (תהלים סה) 'נוראות בצדק תעננו אלהי ישענו

מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים' – מה המקוה הזה פעמים פתוח פעמים נעול, אף שערי תפילה

פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל הים הזה לעולם פתוח, כך ידו של הקב"ה לעולם פתוח'

לקבל שבים.

(דברים רבה פרשה ב, יב )

 

עניין יום הכיפורים ונעילה הוא דוגמת

משל: כשעושים תיבה וארון וכשכבר נגמר, עושים לו מעול, כדי שישתמר מה שבקרבו.

(מובא

ב"ימים נוראים" מאת ש.י עגנון, ע"פ 'זרע קודש' לר' נפתלי מרופשיץ)

 

ולמה נקרא שמה נעילה? כי אז צדיקי הדור

נועלים וסוגרים את עצמם עם הקב"ה לבדו בהיכל מיוחד, סגור ומסוגר, ולא יתנו

להיכנס שמה חס ושלום שום משטין ומקטרג.

 (רבי

צבי הכהן מרימנוב – מוא במחזור "ממך אליך" בעריכת יונדב קפלון)

 

 

זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים וחתמנו בספר החיים למענך אלוקים חיים

שבשנה

הבאה עלינו לטובה ייפתחו עבורנו שערי רחמים, תקווה ושלום.

 

 

"חֲמוֹל

עַל מַעֲשֶׂיךָ וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ וְתוקדש בְּמַעֲשֶׂיךָ"

רמי פינצ'ובר

מילים

מופלאות אלו, הן שריד מפיוט קדום שכתב פייטן עתיק ולא ידוע1,

מתארות בעיני את תמצית יום הכיפורים ומחברות אותי למשפט שהוא מעין פרפרזה על משפט

ידוע "אלוהים מצוי בשירים"

בכלל ובשירי התפילות בפרט2 ושם מוטל עלינו לחפש אותו.

בהקשר

הזה, רוצה אני לדבר, על יום הכיפורים שהתקיים על פי חז"ל – לפני כ 3200 שנה על

הר סיני. באותו יום הכיפורים הסתיימו ארבעים ימי התחנונים של משה3 ובאותו היום ממש עמד משה בנקרת

הצור שבהר סיני וניסה לבקש מהאל שיסלח לעם ישראל על חטא העגל. משה הבין שהמפתח הוא

הבנת דרכי האל וביקש מאלהים: "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ," – הודיעני מה היא דרך הנהגתך את

העולם? והתשובה היתה שיר מיוחד במינו:

וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד

וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע

וְחַטָּאָה וְנַקֵּה – לֹא

יְנַקֶּה, פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים

וְעַל רִבֵּעִים.4

באופן

מכוון [ומטעמים מובנים] קטעו חז"ל הקטע האחרון וכינו את השיר הזה "ברית

שלש עשרה", וכך דרשו:

'וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו

וַיִּקְרָא…'

(שמות לד), אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב5

אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפילה.

אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם. 'ה' ה"

– אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. 'אל רחום וחנון',

אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר: 'הנה אנכי כרת

ברית'. (תלמוד בבלי ראש השנה דף יז עמוד ב)

לקראת

סיומו של יום הכיפורים נתפלל את תפילת נעילה ובה נשיר, במנגינה הידועה שמונה פעמים

את "ברית שלש עשרה המידות", הברית שמסמלת את דרך האלוהים מול בני האדם. לפני

קריאת הברית, אנו מקדימים בתאור סיפור ופירוש הברית, עליו נחזור ונקרא שבע פעמים:

אל מלך יושב על כסא רחמים מתנהג בחסידות/ עושה צדקות עם

כל בשר ורוח/ אל…זכור לנו היום ברית שלוש עשרה

במילה

אחת מה יש בברית הזו? הרמב"ם במו"נ: "חמלה"6.

חמלה על "כל בשר ורוח", חמלה על כל היצורים!7

בהקשר

למדרשו של ר' יוחנן צריך לשים לב למילה אחת חשובה מאד, ר' יוחנן איננו דורש: "כל זמן שישראל חוטאין" – יאמרו "לפני כסדר הזה, ואני מוחל

להם" אלא כך הוא דורש: "כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם."

אהרון

בן זאב8 מנתח

לעומק ומבחין היטב בין רגשות הרחמים והחמלה ומראה, שההבדל העיקרי ביניהם הוא

העשייה והמעורבות הרגשית שבחמלה, לעומת העמידה מהצד עם רגשות ריחוק שברחמים

והדברים תואמים לדברי ר' יוחנן.

אומר

אחד מפרשני התלמוד9: "אם עושה אדם

מידותיו – כמידותיו של הקב"ה עוונותיו נמחלים לו"

כלומר – ש"ברית המידות" מכוונת אותנו לבקש חמלתו של אלוהים, ואלוהים

מצווה אותנו בברית הזו, ואומר: אם חפצים אתם בחסדי, במחילתי ובחמלתי – עליכם למחול

ולחמול – לכל אדם וגם למי שפגע בכם! והגדיל הרש"ר הירש שאומר: "והתנאי לחסד ה' – הוא חסד עלי אדמות".10

ובעצם

אין להתפלא על כך שהחמלה היא ביסוד תורתו האישית של משה. שהרי הפעם הראשונה שבה

מוזכרת חמלה בתנ"ך בהקשר שבין אדם לאדם, הוא בסיפור הצלתו של משה, שאלמלא

חמלתה של בת פרעה, מי יודע האם וכיצד היתה מתרחשת יציאת מצרים והאם היו בני ישראל

ניצלים מחטא העגל? שנאמר: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ

עַל הַיְאֹר… וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי

הָעִבְרִים זֶה." בת פרעה חומלת ומצילה את חייו של

פעוט בוכה ביודעה שהוא תינוק עברי שאביה דן

למוות בטביעה, משום שראה בו אויב בכוח לארצו11.

בהפטרת

שחרית של יום הכיפורים אנו קוראים את דברי הנביא ישעיהו (פרק

נח) על הציווי העיקרי של יום הכיפורים:

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ? יוֹם עַנּוֹת אָדָם

נַפְשׁוֹ? הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ? הֲלָזֶה תִּקְרָא

צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה'? הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ: פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת

רֶשַׁע; הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים; וְכָל מוֹטָה

תְּנַתֵּקוּ: הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ; וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת;

כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ; וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

עשייה

של חמלה, כולל מניעת הצום בכל ימות השנה של הרעבים – היא היא הצום האמתי של יום

הכיפורים12.

זהו

גם השיעור שלומד על בשרו הנביא יונה – שאת סיפורו המופלא אנו קוראים בהפטרת תפילת

המנחה של יום הכיפורים – שיעור החמלה. בעוד משה מנסה להציל את עמו ולומד את דרכי

האל, יונה בורח משליחותו ובא בטענות לאל בגין חמלתו על אנשי נינוה. ביבשו את הקיקיון – אלוהים מכאיב

לו מעט, וכך גורם לו להבין את משמעות החמלה והצורך בסליחה13

ועל כך שוררה זלדה: "יונה הנביא שדרכו אל אלוהים/ מלאה בריחות/ בתוך מים

זועמים / יבקש עליך רחמים/ועלי/ועל כל הטובעים".14

ואנו

חוזרים לשיר שבו פתחנו – שיר שמתמצת את הברית הזו:

"חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ

וְתִשְׂמַח בְּמַעֲשֶׂיךָ וְתוקדש בְּמַעֲשֶׂיךָ" מצד

אחד אנו מבקשים מאלוהים שיחמול על מעשיו – על הברואים וכך הוא ישמח ויתקדש. ואיך יקרה

הדבר? והתשובה בשיר: אם כל אחד ואחד מאתנו יאמץ לעצמו את עשיית החמלה לזולת לכל

אדם באשר הוא אדם – כמעשה בת פרעה במשה – עשייה זו היא שתביא שמחה וקדושה לעולמו

ולעולם! לא לחינם דווקא לפני סיום היום הקדוש הזה, לפני נעילת השערים – אנו חוזרים

על הדרישה לחסד ולחמלה הדדית שמונה פעמים.

אסיים

את דברי בשיר תפילה בין שלש עשרה תיבות – שיר שמוכר כמעט לכל ילד בארץ, בשיר שזכה

ללחן מופלא ולמאות ביצועים מרגשים, שיר שאף הוא מתחיל באל ומסתיים באדם. באופן

מפתיע מדובר ב"שיר

תפילה שבו רק שלש עשרה תיבות, שיר שהוא אולי השיר המינימליסטי המושלם

ביותר בשירה הישראלית המודרנית."15

אלי, שלא יגמר לעולם. / החול

והים, / רשרוש של המים, / ברק השמים, / תפילת האדם.

כאמור השיר נפתח

במילה "אלי" ונחתם במילה "אדם". האל האינטימי, האישי, זה

שאליו מופנית התפילה, הוא אל-נכון – זה שברא את החול והים, המים והשמים; אך

משמעותם וגילוי יופיים הם פונקציה של האדם, של התגובה האנושית. שיר זה נתפס בצדק

כתמצית ההומניזם האנושי והישראלי ומילותיו כבר נתקדשו, באמצעות מותה

ההירואי של חנה באביב ימיה, למעין תפילה והמנון גם יחד."16

חנה

סנש משוררת בשיר "הליכה לקיסריה" בסך הכול, על – חול וים; על – רשרוש

של מים; על – שמים מאירים ומזהירים; אבל היא בעצם שרה על אינסופיותו של האל, המצוי

ברשרוש, בשמים ובעצם בכל, והתגלותו בעולם וגילויי ההתפעלות מכל פרט ופרט של יופיו –

על ידי האדם – היא תפילתו של האדם, והיא זו שמכוונת ומדריכה אותו כיצד להתפלל

ובעיקר איך להיות אדם. תפילה זו היא שכיוונה את חנה סנש לעשיית החמלה שממנה לא שבה

ובכך השאירה לנו צוואה – צוואת "תפילת האדם""חֲמוֹל עַל מַעֲשֶׂיךָ".

1. כך

על פי נוסח רומא, ראה מחזור ראש השנה של גולדשמידט במבוא עמ' מג: "שריד מפיוט

קדום אשר תפקידו נעלם מאתנו" והוא מציין שנוסח רומא עדיף וכפי שמופיע שם

באפרט בעמ' 223.

2. "אלוהים מצוי בפרטים" – אמרה

ידועה המיוחסת למיס ואן דר רוהה (Mies

van der Rohe) הנחשב

לאחד מחלוצי האדריכלות המודרנית, היה אחד מהכוחות המרכזיים שהעבירו את הארכיטקטורה

בעולם המערבי מן המאה ה-19

למודרניזציה של המאה ה-20. מיס ואן דר רוהה היה ממיסדי הסגנון הבינלאומי ומנהל בית

הספר "באוהאוז" בשנותיו האחרונות. מיס ואן דר רוהה נולד באאכן, גרמניה,

בשנת 1886 ונפטר בשיקאגו בשנת 1969.

3. פרקי

דרבי אליעזר פרק מה וראו גם רמב"ן בפירושו על שמות לג 7.

4. ראו

גם דברנו ב"שבת שלום" "כי תשא" תשע"ה.

5. עיינו

הלברטל תרביץ תשנ"ח.

6. עיינו

במורה נבוכים מהדורת מ. שוורץ עמ' 131132.

7. וראו

מעשה ברבי בבלי בבא מציעא פה עמוד א.

8. "רחמים וחמלה" בתוך "מידות

ורגשות" עורכים: אסא כשר ואהרון

נמדר.

9. "עץ

יעקב" על "עין יעקב" – ראה ש"י עגנון "ימים נוראים עמ'

ר"ו.

10. בפירושו

על התורה שמות לד 7. "נצר חסד לאלפים"

11. ראו דבריה של חנה כשר בתוך "דף שבועי

בר-אילן" לפרשת שמות תשע"ה "על החמלה: מה בין הרמב"ם לבין

שד"ל".

12. וראו

דברי הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות" עמ' 353.

"הנביא ממזג את התענית, שהיא אקט של עבודת

אלוהים, עם החמלה ורחמים על העני. זה הצום האמתי. ההיטהרות לא תבוא בעקבות צום,

כפיית הראש כאגמון או לבישת שק ואפר. מבחן הטהרה הוא היכולת להתיחס ברוח ובחמלה

לעני- ובעצם בכל היחסים בין אדם לחברו, החל מהקרובים אליו ביותר… הטהרה האמתית

היא היא יצירת יחס של פיוס ורחמים בעולם. זהו הצום האמתי."

13. עיין

אוריאל סימון "יונה" עמ' 29. וראה גם בית המדרש של יעלינק – א' עמ' 102 "באותה שעה נפל על פניו ואמר 'הנהג עולמך

במידת הרחמים'…"

14. בשירה

"כי האור שעשועי".

15. ההדגשות שלי ר.פ..

16. עוזי שביט – בשולי הספרון

"חנה סנש – אלי, שלא יגמר לעולם – שירים ופרקי יומן" [עמ' 60]

רמי פינצ'ובר הוא מהנדס.

 

 

שערי דמעות לא ננעלו

וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים

אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם.

(קהלת ד, א)

רב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא (רב רחומי היה מצוי

לפני רבא במחוזא). הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי

יומא דכיפורי (היה רגיל שבא לביתו כל ערב יום כיפור). יומא חד משכתיה שמעתא (יום אחד משכה אותו הסוגיה – ונשאר

במקום). הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי

(היתה מצפה אשתו – ואמרה בלבה – עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא). לא אתא (לא בא). חלש דעתה

(חלשה דעתה) אחית דמעתא מעינה (הורידה דמעה מעיניה), הוה יתיב באיגרא (ישב רב

רחומי על הגג), אפחית איגרא מתותיה (נפחת הגג מתחתיו) ונח נפשיה. (ונחה נפשו=

נפטר).

(בבלי כתובות סב ע"ב –

תרגום מהדורת שטיינזלץ)

 

פעם אחת אמר רבינו משל:

אדם תעה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך

לקראתו. באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי יֵדע הדרך הנכונה. כיוון שפגעו זה בזה שאל

אותו: אָחִי, אמור לי, היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אָחִי, אף

אני איני יודע, שאני תועה כאן כבר ימים הרבה, אלא אומר לך, בדרך שהלכתי אני אל תלך

אתה, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה.

כן אנחנו, דבר זה אני

יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו

נחפש דרך חדשה.

(דרכי חיים, מובא

ב"ימים נוראים", ש"י עגנון)

 

 

אבינו מלכנו, חננו ועננו כי אין בנו מעשים – עשה עמנו צדקה

וחסד והושיענו

וַיֹּאמֶר

ה': אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ

שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. וַאֲנִי לֹא אָחוּס

עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ

אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה?!

(יונה פרק ד, י-יא)

 

אלוהים

חס על האדם ועל הבהמה, הוי אומר, על האדם כעל הבהמה, וזה מזכיר לנו את

הפסוק המקביל בתוכנו: "אדם ובהמה תושיע ה" (תהילים לו, ז).

כלומר, רחמי ה' וחסדיו אינם תלויים כלל באדם ובמעשיו, כלשון הנביא:

"כי לא מחשבותי מחשבתיכם ולא דרכיכם דרכי… כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי

מדרכיכם ומחשבתי ממחשבתיכם" (ישעיה

נה, ח-ט)

יחסו

של אלוהים אל האדם ואל העולם אינו אלא מה שנקרא "העניין האלוהי", שהוא

נעלה מכל מעשי האדם, מכל התנהגותו, ואפילו ממעשה התשובה שהאדם עושה.

(י.ליבוביץ: שיחות על חגי ישראל

ומועדיו, עמ' 193)

 

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו,

יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה

היהודית של החברה בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא

בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת

אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל

נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו

אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת

המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 052-3911181, moshelea@netvision.net.il

 

 

קוראים יקרים

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל

להמשיך את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום ניתן לשלוח

לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה

האלקטרונית ולבירורים:

 0523920206 ozveshalomns@gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il

https://www.facebook.com/bakesh.shalom.org.il?fref=ts