ואתחנן תשע"ה (גליון מספר 912)




פרשת ואתחנן

גליון מס' 912 תשע"ה
(קישור לדף המקורי)

וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם

בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר

בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה.

(דברים ד, כז)

 

 

ונשארתם מתי מספר בגוים – יאמר שנשאר מועטים

בכל גוי וגוי מכל הגוים אשר ינהג אותנו שם, כי בארבע רוחות

השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו, שבח לאל.

(רמב"ן שם, שם)

 

והפיץ ה' אתכם בעמים – מאחר שתחפצו לעשות כמעשיהם

יערב אתכם בהם, ואז (כח) 'ועבדתם שם אלהים אחרים', מוטב שתכעיסו המלך שלא בפניו מבפניו, שישראל שבחוצה לארץ אפילו הטובים

עובדי עבודה זרה בטהרה הם, כדמפרש בע"ז. וכל שכן האנוסים

וכל שכן המשומדים

 (רבי יוסף בכור שור שם,

שם)

 

והפיץ ה', זאת שנית יעשה להצלתכם שלא

יגלה אתכם אל מקום אחד רק יפיץ אתכם שתהיו מפוזרים בעמים, שאז אם יגזרו עליכם גזרות

וכליון במקום אחד תמצאו רוח והצלה במקום אחר ועי"כ

ונשארתם מתי מספר בגוים עי"כ

ישאר מכם תמיד שארית הגם שיהיו מתי מספר עכ"פ לא תכלו

לגמרי וכמ"ש חז"ל (פסחים פז, ע"ב) על צדקת פרזונו בישראל

שעשה עמהם צדקה מה שפזרם בין

האומות שאם גוזרים עליהם כליה במקום אחד ישאר להם שארית

במקום אחר.

 (מלבים שם, שם)

 

לזכרו של נדב פרג

גיליון זה של שבת שלום מוקדש ע"י

משפחת פרג,

ליקירנו נדב (נדי) פרג שעלה בסערה

השמימה,

בערב תשעה באב התשע"ד,

בארקנסו ארה"ב.

 

וְהָיָה

הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר – מחשבות על הפטרת ואתחנן

גילי זיוון

השבת, יחד עם פרשת ואתחנן, שנקראת תמיד בשבת שאחרי תשעה באב, אנו

קוראים גם את הפטרת "נחמו", ישעיהו פרק מ'. בכך אנו מתחילים את שבע הפטרות

הנחמה. אני מבקשת בדבריי לעמוד על משמעותם של פסוקי ההפטרה הקוראים ליישור הדרך.

הנביא קורא להכנת הדרך לגולים ולשכינה שגלתה עימם השבים עתה לארצם.

לשם כך יש ליישר מכשולים טופוגרפיים ולהכין מסילה ישרה ונוחה: "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר,

פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה', יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ.

כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא, וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ,

וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר, וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה. וְנִגְלָה כְּבוֹד ה' וְרָאוּ

כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" (ישעיהו, פרק מ', פס' ד-ו).

ברמה הפיזית אכן התמונה

כמעט חזותית. יישור המסילה בערבה כמו 'גילוח' ההר מֵקֵלים על השבים. מהפסוקים שלפנינו

לא ברור אם יש צורך בשופלים, בולדוזרים וכיו"ב, או שההרים ישפילו עצמים והגאיות

יתרוממו מכוחה של הבשורה האלוהית, כמו שהטבע רקד בצאת ישראל ממצרים (תהילים פרק קי"ד), כך הוא מזדקף במקום אחד ומשפיל עצמו

במקום אחר מפני "כבוד ה'".

מהתמונה הטופוגרפית אנו

עוברים כמעט בהיסח הדעת למשמעות הסימבולית של תנועה זו ואנו שואלים את עצמנו מדוע הגאולה

תלויה ביישור דרך החתחתים? למה הגבעות וההרים ישפלו? ומהי הנחמה בנמצאת בהפיכת הֶעָקֹב למישור?

שתי אסוציאציות מעלים

פסוקים אלו בדעתי ושתיהן נעוצות בשורשים ע.ק.ב (הֶעָקֹב) וי.ש.ר ("יַשְּׁרוּ" "מִישׁוֹר").

הראשונה מובילה אותי

היישר לסיפורו של יעקב אבינו. יעקב שבא לעולם כשהוא אוחז בעקב אחיו

ומנסה להשיגו, יעבור דרך מהמורות וניסיונות רבים עד שיפסיק לפעול בעקבה וילמד להתנהל

ביושרה. הרבה מאמצים ידרשו כדי שברכתו של המלאך תתגשם בדרך חייו של יעקב. המקרא מציג

בפנינו את התפיסה שבעמל רב אדם יכול להשתנות, לעבוד על חולשותיו ולהעצים את חזקותיו.

יעקב שהשיג את הישגיו הראשוניים בעקבה כזעקת אחיו עשיו: "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה

עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי!!!" (בראשית כז, לו) יעבור מסלול התחנכות מחדש. הוא יברח מביתו, ירוּמה

על ידי לבן בהחלפת אשתו, בהחלפת תנאי עבודתו ועוד… עד אשר ה'יעקוביות'

שיסודה במרמה ובעקבה, תוכל להתחלף בישראליות ששורשה ישר, ויושרה. זה

לא יהיה באחת, גם אחרי שהמלאך במעבר יבוק יחליף את שמו לישראל' (ישר עם אל) הוא יחזור

מידי פעם לדפוס הישן היעקובי, והוא אף ישלם מחיר גדול על

כך. המרמה הנוראה ביותר כלפיו תֵעָשה על ידי בניו בהביאם את כותונת הבן האהוב טבולה

בדם והוא יצעק: "טרוף טורף יוסף". אולם ככל שיתקדם סיפורו של יעקב אבינו

תתפוס היושרה מקום משמעותי יותר, עד שבפרק הפרידה מבניו על ערש דווי הוא יעיז להישיר,

סוף סוף, מבט אל כל אחד מבניו ולומר את מה שהוא באמת חושב

עליו. "כִּי שָׂרִיתָ

עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל

" בֵּרכוֹ המלאך במעבר יבוק ואנו מגלים כי להסתכל ישר בעיניו של הזולת ולהתנהל

"פָּנִים אֶל-פָּנִים"

זהו מהלך שדורש הרבה אומץ והרבה כוחות נפש.

האסוציאציה השנייה נעוצה בביטוי

המפורסם בהפטרתנו: "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר"

המוביל אותי אל סיפורו של עגנון "והיה העקב למישור". סיפורו המפורסם של עגנון

שיצא ב-1912

עוקב אחר זוג חשוך

בנים, מנשה חיים הכהן וקריינדיל טשארני, ומשרטט טרגדיה יהודית

שבה

בסופו של דבר אושרה של הרעיה תלוי באובדנו של בעלה.

מנשה

חיים ורעייתו קריינדיל

טשארני מתפרנסים מחנות מכולת שבבעלותם. הזוג חי באושר,

ומלבד ילדים דבר לא חסר להם. בתחילת הסיפור מזלם הכלכלי בוגד בהם, ויריבות כלכלית

גורמת להם לאבֵּד את החנות ואת כל רכושם. בעקבות האובדן נאלץ מנשה חיים (במצוות

אשתו) לצאת ולפשוט יד בערים אחרות כדי לאסוף כסף למחייתם. מנשה חיים יוצא לנדודיו, ומהר מאוד לומד את

המלאכה ואף נהנה מהשיטוטים ומחברת הקבצנים. אלא שאז לאחר שהצליח לאסוף סכום כסף

משמעותי ושם פעמיו לשוב לביתו הוא פוגש בחבר למקצוע הקבצנות. הלה מפציר בו כי

ימכור לו את "אוצרו", כלומר את כתב ההמלצה שכתב לו רב העיר כדי לעודד יהודים לתת לו צדקה. האירועים

מתגלגלים ורגע לפני חזרתו עם כל הונו לביתו, משתכר מנשה חיים

ונרדם. בבוקר הוא מגלה שאבד לו תרמילו ובו התפילין שלו וכל כספו. הוא אינו אומר

נואש, אוסף מעט כסף, ויוצא בדרכו חזרה לבוצ'אץ'.

בינתיים מסתבר כי מזלו של

הקבצן שקנה את מכתב ההמלצה של מנשה חיים איננו משתפר למרות מכתב ההמלצה. הקבצן

גווע ומת בבית

מדרש באחת העיירות שבהן נדד. הקהל

המזועזע ממותו של אדם מחולשה ורעב עורך לו לוויה גדולה, ואז מתגלה מכתב

ההמלצה ונשלחת הידיעה לקהילתם של מנשה חיים וקריינדיל טשארני על מותו של מנשה חיים. לאחר התלבטות מחליט רב העיירה להתיר את קריינדיל טשארני מעגינותה ומתיר לה להינשא שנית, ועד

מהרה נולד לה ולבעלה החדש בן בכור.

מנשה חיים חוזר לעיירה, אך

איש אינו מזהה אותו בעליבותו ורזונו. משהוא מגלה שהוכרז כמת ושקריינדיל

טשארני נישאה ואף ילדה בן, עולמו חרב עליו. הוא מחליט

לא לגלות דבר כדי שהילד לא יוכרז כממזר וכדי שקריינדיל טשארני תוכל להישאר עם בעלה החדש. את שארית חייו הוא מעביר בבית

הקברות עד למותו.

מה מספר לנו עגנון? הרבה

עיכובים הכבידו על נדודיו של מנשה חיים, אך הֶעָקֹב הגדול ביותר שהוא מבקש ליישרו ולהפכו למישור הוא גורלם של אשתו

ובנה. מנשה חיים הכהן חי עד למותו בבית הקברות שהוא מקום אסור מבחינתו, מאבד עצמו לדעת

בניגוד להלכה, מתעלם מן האמת ההלכתית שרק הוא יודע אותה למען יישור חייה של אשתו האהובה

ובנה שנולד לה דווקא בנישואיה השניים והאסורים.

האם המציאות משתנה אם

אנחנו לא מגלים לזולת את כל האמת? מהי האמת? מה שאנחנו חושבים כאמת? מהי המציאות? מה

שאנו חושבים שהוא המציאות? שאלות אלו העסיקו פילוסופים לאורך שנים ואף התחדדו עם הפנמת

התודעה הפוסט-מודרנית המדגישה את הסיפור (הנרטיב) שאנו מספרים לעצמנו ולזולתנו יותר

מאשר את העובדות הנתונות תמיד לפרשנויות שונות.

עגנון לא עסק בסוגיות

אלו כפילוסוף, אבל בשם שהוא נתן לסיפור על מנשה חיים וקריינדיל טשארני אשתו הוא סיפר

לנו סיפור מופלא על זוגיות, על פנטזיה ומציאות, ועל שקר שהוא אולי יותר ראוי מכל אמת

שהיא. הסיפור על הגבר והאשה האומללים מבוצ'אץ' היה בעיניו דוגמא מרתקת ל"עָקֹב" ההופך "לְמִישׁוֹר". לגאולה

המושגת דווקא בהעלמת האמת ובהחלטה של בעל חנות שהפך לקבצן לעשות את המעשה ההֵרואי ביותר

בנסיבות חייו וחיי האשה שאהב – להיעלם.

סיפורו של יעקב אבינו

מלמד אותנו שהגאולה תלויה ביכולתנו ליישר את דרכינו, באופן אישי וציבורי.

להביט בעיניו של הזולת ביושר, ולא להשיג הצלחות בדרכי מרמה ועקבה, ובהיבט הציבורי,

להקים כאן מדינה המבוססת על מנהל תקין ויושרה.

סיפורו של עגנון

"והיה העקב למישור" מלמד אותנו בדיוק ההֵפך. לפעמים, כדי ליישר את הדרך,

יש להעלים עין מן האמת, כדי לא להכאיב לזולת יש רגעים בהם מוטב שזה לא

יידע על טעותו. לא תמיד חשיפת העובדות מרפאת ומועילה. יש מקרים בהם דווקא כיסויה של

האמת מאפשר התחלה חדשה ותיקון. גאולה לפי סיפורו של עגנון צומחת, כאשר האהבה והאחריות

לזולת גוברים על הפיתוי לחשוף את האמת שרק תכאיב ולא תועיל לאיש…

ואיך נדע מהי הדרך הראויה?

מתי לחשוף ומתי להעלים? מתי ליישר ומתי לעקם על מנת ליישר? החיים האנושיים מסובכים ומורכבים מידיי בשביל לתת תשובה חד

משמעית לשאלה זו. יש דרך ישרה שהיא עקומה ויש דרך עקומה שהיא ישרה, שבירת הלוחות היא תיקונם

ולעתים ביטולה של תורה היא קיומה. נצטרך להמשיך ולהקשיב ברגישות

רבה ל"קוֹל" ה"קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר" לבבנו, ולשאול כל פעם מחדש

מה אלוהים מבקש מאיתנו לעשות כדי שיגלה כבודו.

ד"ר גילי זיוון, חברת קיבוץ סעד, מנחה ומרצה במרכז יעקב הרצוג ומכון מנדל.

 

 

גם החשוד ברצח

זכאי ליחס הוגן ולדין צדק

'אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש' – מהו מזרחה שמש?

אמר ר' יוסי ברבי חנינא – אמר לו הקב"ה

למשה: הזרח שמש לרוצח ונתת לו מקלט שיגלה לשם, שלא יאבד בעוון הרציחה, כשם שהשמש הזה

מאיר לעולם.

דבר אחר: 'לנוס שמה רוצח' – רבנן אמרין: למה הדבר דומה? לחרש שהיה עושה איקונין של מלך, מתוך שהוא

עושה בה נשברה לתוך ידיו. אמר המלך: אלו בטובתו (בכוונה) שיברה היה נהרג, עכשיו ששיברה

שלא בטובתו יטרד למטלין (לגלות

ולטלטול), כך גזר הקב"ה 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך' אבל מי שהורג נפש בשגגה

שלא בטובתו, גולה ממקומו, שנאמר 'ונס אל אחת הערים האל וחי' – אמר הקב"ה: בעולם

הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי, היו הורגים אלו את אלו ומתים, אבל לעתיד לבא, אני עוקר

יצר הרע מכם ואין מיתה בעולם (ישעיה כה) 'בלע המות לנצח'.

(דברים

רבה פרשה ב )

 

 

"נחמו נחמו עמי" ; הבטחה מותנית או אתגר רוחני?

…פרק ההפטרה (של שבת

נחמו) נקטע בפסוק כ"ו, וארבעה פסוקי הסיום מושמטים ולא נאמרים, פן יפגמו חלילה

בתחושה הנעימה המוקרנת בפסוקי הנחמה והייעוד שלפניהם, שהנפש האנושית חומדתם ונוטה להשתעשע בהם.

מדברי הנביא עולה כי נחמה

וייעודי גאולה אינם בגדר מציאות נתונה או אירוע שעתיד להתרחש, אלא מדובר במגמה ותכלית

אליהן יש לחתור, וזו למעשה משמעות כל הנבואות הצפונות בקרבן הבטחות.

עיון מדוקדק וללא דעה

מוקדמת בייעודי הגאולה ושיבת ציון, שהם למעשה תוכנן ועיקרן של נבואות "שבעה דנחמתא", יגלה להפתעתנו את משמעותן האמיתית, בהיותן משולבות

וכרוכות תמיד בהצגת דרישות, ואלמלא כן היו כאלה, היו הן חסרות כל משמעות דתית, וניתן

היה להתייחס אליהן כאל מעשי האוראקל, מגידי העתידות והמנחשים של עובדי האלילים, שיו

קיימים מאז ימות-עולם ועד היום הזה.

בניגוד לאחת מסברות חז"ל

האומרת כי רק נבואות פורענות יש והן אינן מתקיימות בגלל חזרה בתשובה שיש בכוחה לבטל

את הגזירה, ידועה העובדה ממנה נוטים אנו להתעלם, שמוצאים אנו לא מעט נבואות נחמה שלא

התקיימו כלל, וגם בנושא זה קיימים דברים נמרצים בספרות התלמודית, במדרשים ובאגדות,

כגון על אותן נחמות גדולות שייעד ירמיהו לאפרים ולעשרת השבטים, ולרחל אמנו המבשרת על

בניה העתידים לשוב, אולם אף על פי כן כולנו יודעים שהבנים לא שבו, ומלכות ישראל עברה

ובטלה מן העולם חרף כל הנבואות.

כיוצא בזה ניבא עמוס כי

ישראל גלֹה יגלה מעל אדמתו, ובאותו דור עמד בישראל ירבעם בן יואש, המלך המנצח והכובש

האדיר – "אשר השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה" (מלכים ב, יד, כה),

לרבות ניצחונות וכיבושים אשר לא היו כמותם מעולם, אולם דור אחד לאחר מכן, פסקה מלכות

אפרים מלהתקיים.

 (י.ליבוביץ: שיחות על חגי שיראל ומועדיו, עמ' 146-147)

 

 

 

קוראים יקרים

אנחנו זקוקים לעזרתכם הדחופה

בזכותכם, אנו מצליחים בע"ה לכסות את הוצאות ההפקה הצנועות

של "שבת שלום" בשנים האחרונות ללא פרסומות.

כידוע, אנו מפיצים את הגיליונות בכמה מאות בתי כנסת בארץ

וגם שולחים אותם בדוא"ל למאות אנשים בארץ ובעולם. ההפצה בדואר היא הדרך הזולה

ביותר בין כל החלופות האפשריות להפצה.

יחד עם זאת, בחודש האחרון הוכפלה העלות

של דמי המשלוח בדואר, ולכן עזרתכם במימון הוצאה בלתי צפויה זו היא חיונית, כדי שהפצת

הגיליונות לבתי הכנסת תימשך .

את ההמחאות לפקודת עוז ושלום ניתן לשלוח

לעוז ושלום, לידי מרים פיין ,

רחוב דוסטרובסקי 9 ,ירושלים

933806

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס

להפצת הגיליונות בבית הכנסת, לקבלת המהדורה

האלקטרונית, להקדשת גיליון,

לבירור אפשרות של תרומות פטורות ממס,

נא לפנות ל נייד052 3920206 :

ozveshalomns@gmail.com

תודה על שותפותכם במפעלנו

בברכת שבת שלום

עוז ושלום -החוג הרעיוני לציונות דתית)ע"ר(

שבת שלום

עורך אחראי: פנחס לייזר

נתיבות שלוםעוז ושלום

מרכזת המערכת: מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה

דוא"ל: pinchas.leiser@gmail.com

 

מערכת שבת שלום                                  עוז ושלום-נתיבות

שלום