ואתחנן תשע"ג (גליון מספר 808)




פרשת ואתחנן

גליון מס' 808 תשע"ג
(קישור לדף המקורי)

לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ

וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ

 וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ

וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן

יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ

 וְזָכַרְתָּ

כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם.

 (דברים

ה, יג-יד)

 

…אמר

כאן 'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית וגו" לבאר כי בו יצוה במנוחת

העבד כמוך בעבור שהיית עבד והניח לך השם, וגם אתה תניח לעבדך, והנה טעמו כשינוח

עבדך ואמתך כמוך תזכור כי עבד היית וגו'.

(רמב"ן שם, שם)

 

באי הארץ לא יהיו עוד בריכוזלאומי תחת

הנהגתו הישירה של ה', אלא הם יחיו כיחידים לעצמם, ובמלאכתם ייאבקו עם הטבע ועם

החברה כדי לזכות בעצמאות. להם היה צורך להדגיש במיוחד את ה"שמירה" של

השבת: את קרבן ההודאה והכניעה לה' על ידי שביתה ממלאכה במשך עשרים וארבע שעות.

שהרי מכאן ואילך תהיה להם "יד" ו"זרוע", "כח"

ו"עוצמה" משלהם, ולפיכך חובה עליהם להודות תמיד מחדש של ניצוץ של כח וכל

בסיס של עוצמה, כל מלאכה שהם עושים בכוחם וכל רכוש שהם צוברים בעוצמתם – הכל הוא

לה'. כי ה' נתגלה לה בעיצומה של המדינה המצרית המתפארת "בכוחה

ובעוצמתה", והוא הראה להם "את כוחו ואת עוצמתו" כאשר שחרר את

העבדים, "מחוסרי הכוח והעוצמה". בכוחו ובעוצמתו נתן להם את כל מה שהם

עושים בכוחם ובעוצמתם, ועתה הוא מצפה מהם שיכירו בכוחו ובעוצמתו על ידי קרבן השבת

של שביתה ממלאכה ומהוצאה…ומאידך כל הנפשות הכלולות בתחום עוצמת האדם נצטרפו כאן

על ידי וי"ו החיבור: "ועבדך" ולא "עבדך", שכן בשבת הושוו

כולן לבעליהן המשתחווים לה' יחד אתן. לפיכך נאמר כאן "למען ינוח עבדך ואמתך

כמוך", שהרי זו היא התוצאה של שביתת השבת המבטאת את הכניעה לה' והמשביתה את

שלטון האדם.

(הרש"ר הירש שם,

שם)

 

ורוממנו מכל לשון?

דבורה וייסמן

אני מבקשת להקדיש את דבריי לזכרו המבורך של

מורי ורבי, פרופ' מיכאל רוזנק, שהלך לעולמו בערב שבועות. בזכות מייק, כפי שהיה

מכונה על ידי כל מי שהכיר אותו, ורעייתו גאולה, שתיבדל לחיים טובים וארוכים, הפכתי ליהודיה שומרת מצוות. כשהייתי בת

18, באתי לארץ והייתי חניכה בקורס של

תנועת הנוער הציונית "יהודה הצעיר." מייק לימד אותנו היסטוריה יהודית

ומחשבת ישראל. הוא הכניס אותי לעולם המופלא של מחשבה יהודית בת זמננו. מייק היה כאמור מורה שלי, אחר כך עמית, ולבסוף,

ידיד. שנינו היינו, בשנות השבעים, בין המייסדים של תנועת "עוז ושלום".

אחת הסוגיות המרכזיות

בתחום של מחשבה יהודית מודרנית היא הנושא של בחירת עם ישראל. כמובן שבמסגרת

העמודים האלה, לא ייתכן דיון ממצה בשאלה. אסתפק בהערה כללית ומספר הערות אישיות:

בעת החדשה, אחד האתגרים העומדים בפני הוגי דעות יהודיים, ובמיוחד אלה שהושפעו

מההשכלה האירופית, הוא אתגר הגזענות, דהיינו האמונה שעמים מסוימים עליונים על פני

אחרים. הוגים רבים בעת החדשה התמודדו עם האתגר וניסו לפרש את הבחירה באופנים

שונים.

בפרשתנו, פרשת "ואתחנן," כתוב (ד, ה-י')

רְאֵה לִמַּדְתִּי

אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה' אֱלֹהָי: לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב

הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. ו וּשְׁמַרְתֶּם,

וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם

לְעֵינֵי הָעַמִּים. אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק

עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה. ז כִּי מִי-גוֹי

גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ

אֵלָיו. ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים

צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. ט רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח

אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ;

וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. י יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ

לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר ה' אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם

אֶת-דְּבָרָי. אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים

עַל-הָאֲדָמָה, וְאֶת-בְּנֵיהֶם יְלַמֵּדוּן.

אני מבקשת לטעון שבחירת עם ישראל איננה חלילה

בזכות איזו שהיא עליונות מהותנית. הבחירה היא שקיבלנו את התורה ושהיעוד שלנו הוא

לשתף בה את אומות העולם. בנושא זה, אני הולכת בעקבות הרב ד"ר עמנואל

יעקובוביץ' ז"ל, שהיה הרב הראשי בבריטניה, ושכתב: (התרגום הוא שלי) "אולי

היוונים נבחרו לתרומות ייחודיות לאומנות ולפילוסופיה, הרומאים למאמצים חלוציים

במשפט ובממשל, הבריטים בהבאתם את המשטר הפרלמנטארי לעולם, והאמריקאים להובלת

הדמוקרטיה בחברה פלורליסטית."1

הרב

כותב שעם ישראל נבחר על מנת להיות עם סגולה לה' והוא מפרש את זה "חלוצי הדת

והמוסר." לטעמי, זה מרחיק לכת, והייתי מפרשת רק "על מנת לקבל את

התורה."

בברכות ובתפילות שלנו, אנחנו מקשרים את בחירת עם

ישראל עם התורה. לדוגמא, כל בוקר אנחנו מברכים, "…אשר בחר בנו מכל העמים

ונתן לנו את תורתו." בעיניי אחד התכנים המרכזיים בתורה – וכן בעשרת הדיברות –

היא השבת. בקידוש של ליל שבת אומרים: "כי בנו בחרת ואותנו

קידשת מכל העמים, ושבת קודשך באהבה וברצון הנחלתנו." כך אפשר לומר שבחירת עם

ישראל לא בהכרח משקפת תכונות עליונות כל שהן של העם עצמו, אלא אותן מתנות שקיבלנו

מהקדוש ברוך הוא – התורה, ובכלל זה, שבת קודש. כל עוד מדובר על האופי הזה של

הבחירה, מבלי לייחס תכונות מיוחדות של עליונות לעם מסוים, קל יותר לדחות את סכנת

הגזענות.

אבל אני מתקשה עם הביטויים שלכאורה מייחסים עליונות לשפתנו.

בקידוש למועדים, אומרים,"אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון" ובתפילת

המוסף, "ורוממתנו מכל הלשונות."

האם באמת העברית עליונה על פני כל אלפי השפות שבעולם?

בדיוק לפני מאה שנה התרחש מה שקרוי בתולדות היישוב, "ריב

הלשונות" או אפילו "מלחמת הלשונות." באותה עת, פרץ מרד בין תלמידי

הטכניקום, או כפי שאנחנו קוראים לו היום, הטכניון, בחיפה, סביב נושא שפת ההוראה

במוסד, כאשר חלק מהמרצים העדיפו ללמד בגרמנית. התלמידים דרשו ללמוד בעברית. מהר

מאד, המאבק התפשט ליישוב כולו. כידוע, העברית ניצחה. ניתן לראות בתחיית העברית

כשפה מדוברת יום-יומית את אחד ההישגים החשובים של התנועה הציונית.2

בקהילת ידידיה, בירושלים, קהילה אליה אני משתייכת (יחד עם רבים

מהכותבים ל"שבת שלום"), קיימנו תיקון ליל שבועות השנה סביב הנושא, "העברית

כשפת ההתגלות" – נושא מורכב ומרתק. ראינו בלימוד טקסט מהאדמור נפתלי מרופשיץ

(1760-1827).

בספרו, זרע קודש, כתב האדמור על פרשת מתן תורה: "יכול

להיות שלא שמענו מאתו יתברך רק אות א' דאנוכי." דהיינו, אות דוממת.

למיסטיקאים, ההתגלות הייתה בשתיקה או אולי ב"קול דממה דקה".

אולם, אני אינני מיסטיקאית. מה שיש לי זה שפה, אלו מילים.

מילים ומדרשי מילים, משחקי מילים. התורה כתובה בעברית. ואם מתחילים מבראשית, אין

כמו העברית, המבחינה בין "ברא" ל"יָצַר"' ומקשרת בין יָצַר,

יֵצֶר,

אָמֵן, אומָן, אֶמֶת ואמונה, חָמֵץ והחמָצַת שעה. אָדָם, דָם ואֲדָמָה.

"בינה" היא התכונה המאפשרת הבחנה "בין לבין."

המדרש

שואל,לא "מי כמוך באלים ה'?" אלא "מי כמוך באלמים," כי אתה

רואה שיצירי כפיך סובלים עלי אדמות ואתה בשמיים נשאר אילם.

אנחנו אומרים "ושיננתם לבניך ודיברת בם." במילה

"בם", ה"ב" היא האות הראשונה של התורה שבכתב, "בראשית

ברא," וה"מ" היא האות הראשונה של התורה שבעל פה,"מאמתי

קורין?" בראשית ומאימתי – שתי מילים הקשורות בזמן, כי התורה מסייעת לנו לנצל

את הזמן המוגבל שיש לנו כבני תמותה. אם אנחנו לוקחים את המילה "אמת,"

שלוש האותיות הן התחלת האלף-בית, האמצע, והסוף. כי האמת היא מבט מקיף על המציאות.

אבל "לשקר אין רגליים," כי במילה "שקר" יש שלוש אותיות

שמצטופפות בסוף האלף-בית.

ומילה על חג הפורים, שיש לו קשר עם חג שבועות, חג מתן תורה, הן

דרך "קיימו וקיבלו"3 הן דרך העובדה שבשני המועדים, קוראים

מגילה על שם אישה. ואם בפורים עסקינן: בפורים מתחפשים. להתחפש זה בבניין התפעל,

פועל רפלקסיבי, דהיינו, לחפש את עצמך. לחפש מי אתה כן, מי אתה לא, מי היית רוצה

להיות, מי אתה באמת לעומק, וכיוצא בזה. ושמא "לחפש" קשור גם

ב"לחשוף?"

ולבסוף: הנביא ישעיהו אומר,"וכל בנייך למודי ה' ורב שלום

בנייך." אנחנו מכירים את ההמשך: "אל תקרא בנייך,אלא בונייך." לפני

ארבע שנים בטקס פרס ישראל, אמר פרופ' מרדכי רוטנברג, שדיבר בשם מקבלי הפרס, שבנים

הם היורשים את העבר. תפקידם לקבל את המסורת מהוריהם. אבל בונים לוקחים את המסורת

ובונים עליה, מעצבים אותה לעתיד. כלפי התורה, המסורת והתרבות העברית – הננו גם

בנים וגם בונים.

אפשר כמובן להמשיך ולהרבות בדוגמאות נוספות. השורה התחתונה היא

שיש קשר הדוק בין השפה העברית כפי שהיא התפתחה, לבין ההתגלות התורנית. אולי יש

פוטנציאל כזה גם בשפות אחרות – אינני יודעת. לפי מיטב ידיעותיי, בדתות אחרות, גם

כשיש להן כתבי קודש, אין מסורת כזו מדרשית, העושה מעין דה-קונסטרוקציה לטקסט

הקדוש, על מנת לחשוף קריאות אפשריות שונות. בעברית התפתחה שיטה של מיצוי מגוון

האפשרויות הפרשניות והדרשניות הרבות הגלומות בתורה. אם כן, העברית איננה עליונה על

פני כל השפות האחרות. היא שונה, והשוני הזה מתבלט בשיטה המדרשית. ובזה, לדעתי,

ייחודה של העברית וייחודו של עם ישראל.

1.  מצב האמונה היהודית, (באנגלית), ג'ייסון

אהרונסון, 1995, עמ' 111.

2. אני מודעת לעובדה

שהיו דוברי עברית או

תומכי עברית עוד לפני זה. אחד מהם היה ההוגה החרדי עקיבא יוסף שלזינגר.

3. נא לעיין

בבבלי שבת פ"ח ע"א ובמגילת אסתר ט, כ"ז.

ד"ר דבורה וייסמן, אחת ממייסדי קהילת

ידידיה בירושלים, מכהנת כנשיאת המועצה הבינלאומית של נוצרים ויהודים.

 

 

"שערי רחמים

אינם ננעלים"

ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר.

(דברים ג, כג)

 

בשעה שנכנס משה לנחלת בני ראובן ובני גד, שמח ואמר:

דומה אני שהותר לי נדרי – התחיל שופך תנחומים לפני המלך. משל למה הדבר דומה? למלך

בשר ודם שגזר

על בנו שלא יכנס לפתח פלטרין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לטרקלין הוא אחריו. כיון שבא ליכנס לקיטון, אמר

לו: בני, מכאן ואילך אתה אסור. כך בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר: דומה אני שהותר

לי נדרי, התחיל שופך תחנונים לפני המקום. והלא דברים קל וחומר: ומה אם משה חכם גדול אב החכמים

ואב הנביאים, אע"פ שיודע שנגזרה עליו גזירה, לא מנע עצמו מן הרחמים קל וחומר לשאר בני

אדם , שנאמר: 'ואתחנן אל ה" (דברים ג')במיני

תחנונים .

 (סיפרי בלק פיסקא קלד)

 

 

"ואל תהיו

כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס"

'לא תנסו את ה' אלהיכם': פירוש כאשר נסיתם במסה, שלא תאמר, אם יש ה' בקרבנו

לעשות לנו נסים, או שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים, נשמור תורתו, כי הכוונה שם כך היתה, שאם יראו שהשם

יתן להם מים בנס מאתו ילכו אחריו במדבר, ואם לא יעזבוהו, ונחשב להם לעון גדול, כי אחרי

שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא השם ודבר ה' בפיהו אמת, אין ראוי לעשות עוד

שום דבר לנסיון, והעושה כן איננו מנסה הנביא רק השם יתברך הוא מנסה לדעת היד ה' תקצר,

ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד השם על דרך הסתפק או שאלת

מופת ונסיון, כי אין רצון השם לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת

לקבל פרס, אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון וראוי שיקבל הכל במשפט

צדק, ולא כאשר אמרו אוילי עמנו (מלאכי ג יד) 'וכי הלכנו קדורנית מפני ה".

(רמב"ן דברים ו, טז)

 

 

'אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש' – מהו מזרחה

שמש?

אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ.

לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא

לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם, וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי.

(דברים פרק ד, מא, מב)

 

אמר

ר' יוסי ברבי חנינא – אמר לו הקב"ה למשה: הזרח שמש לרוצח ונתת לו מקלט שיגלה לשם,

שלא יאבד בעוון הרציחה, כשם שהשמש הזה מאיר לעולם.

דבר

אחר: 'לנוס שמה רוצח' – רבנן אמרין: למה הדבר דומה? לחרש שהיה עושה איקונין של מלך,

מתוך שהוא עושה בה נשברה לתוך ידיו. אמר המלך: אלו בטובתו (בכוונה) שיברה היה נהרג,

עכשיו ששיברה שלא בטובתו יטרד למטלין (לגלות ולטלטול), כך גזר הקב"ה 'שופך דם

האדם באדם דמו ישפך' אבל מי שהורג נפש בשגגה שלא בטובתו, גולה ממקומו, שנאמר 'ונס אל

אחת הערים האל וחי' – אמר הקב"ה: בעולם הזה על ידי שהיה יצר הרע מצוי, היו הורגים

אלו את אלו ומתים, אבל לעתיד לבא, אני עוקר יצר הרע מכם ואין מיתה בעולם (ישעיה כה) 'בלע המות לנצח'

(דברים רבה פרשה ב)

 

"נחמו נחמו עמי" ; הבטחה מותנית או אתגר רוחני?

…פרק ההפטרה (של שבת נחמו) נקטע בפסוק כ"ו, וארבעה פסוקי הסיום מושמטים

ולא נאמרים, פן יפגמו חלילה בתחושה הנעימה המוקרנת בפסוקי הנחמה והייעוד שלפניהם, שהנפש

האנושית חומדתם ונוטה להשתעשע בהם.

מדברי הנביא עולה כי נחמה וייעודי גאולה אינם בגדר מציאות נתונה או אירוע שעתיד

להתרחש, אלא מדובר במגמה ותכלית אליהן יש לחתור, וזו למעשה משמעות כל הנבואות הצפונות

בקרבן הבטחות.

עיון מדוקדק וללא דעה מוקדמת בייעודי הגאולה ושיבת ציון, שהם למעשה תוכנן ועיקרן

של נבואות "שבעה דנחמתא", יגלה להפתעתנו את משמעותן האמיתית, בהיותן משולבות

וכרוכות תמיד בהצגת דרישות, ואלמלא כן היו כאלה, היו הן חסרות כל משמעות דתית, וניתן

היה להתייחס אליהן כאל מעשי האוראקל, מגידי העתידות והמנחשים של עובדי האלילים, שיו

קיימים מאז ימות-עולם ועד היום הזה.

בניגוד לאחת מסברות חז"ל האומרת כי רק נבואות פורענות יש והן אינן מתקיימות

בגלל חזרה בתשובה שיש בכוחה לבטל את הגזירה, ידועה העובדה ממנה נוטים אנו להתעלם, שמוצאים

אנו לא מעט נבואות נחמה שלא התקיימו כלל, וגם בנושא זה קיימים דברים נמרצים בספרות

התלמודית, במדרשים ובאגדות, כגון על אותן נחמות גדולות שייעד ירמיהו לאפרים ולעשרת

השבטים, ולרחל אמנו המבשרת על בניה העתידים לשוב, אולם אף על פי כן כולנו יודעים שהבנים

לא שבו, ומלכות ישראל עברה ובטלה מן העולם חרף כל הנבואות.

כיוצא בזה ניבא עמוס כי ישראל גלֹה יגלה מעל אדמתו, ובאותו דור עמד בישראל

ירבעם בן יואש, המלך המנצח והכובש האדיר – "אשר השיב את גבול ישראל מלבוא חמת

עד ים הערבה" (מלכים

ב, יד, כה), לרבות ניצחונות וכיבושים אשר לא היו כמותם

מעולם, אולם דור אחד לאחר מכן, פסקה מלכות אפרים מלהתקיים.

 (י.ליבוביץ: שיחות על חגי שיראל ומועדיו, עמ' 146-147)

 

 

 

הכתובת להקדשת גיליון, לתיאום תרומות פטורות

ממס, לקבלת גילינות ולהפצתם היא מעתה: ozveshalomns@gmail.com

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pleiser@netvision.net.il

 

לכל קוראינו ואוהדינו

כדי שקולה של הציונות הדתית

המחויבת לשלום ולצדק ימשיך להישמע

וכדי שנוכל להפיץ את שבת שלום

במאות בתי כנסת בארץ

באינטרנט ודוא"ל ללא הפסקה,

בעברית ובאנגלית,

אנא,

שילחו את

המחאותיכם לפקודת "עוז ושלום"

לעוז ושלום

נתיבות שלום

ת.ד 4433

ירושלים 91043

ציינו על גב הצ'ק שהתרומה מיועדת ל"שבת שלום"

לפרטים נוספים (פטור ממס,

הקדשת גיליון

וכו')

אנא,

פנו למרים

פיין 0523920206

ozveshalomns@gmail.com