בשלח תשפ"א, גיליון 1186

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ,

 וַתֵּצֶאן כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ , בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.

(שמות ט"ו, כ')

איור: הרי לנגבהיים

ותקח מרים הנביאה. הֵיכָן נִתְנַבְּאָה? כְּשֶׁהָיְתָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה, אָמְרָה עֲתִידָה אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּסוֹטָה (דף י"ב). דָּ"אַ – אֲחוֹת אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ כְּשֶׁנִּצְטָרְעָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ.

(רש"י שם, שם)

מה ששורה הנבואה על אישה, נראה לומר שאין לתמוה שהרי מין האדם היא ואדם נקראת, שנאמר (בראשית ה׳, ב׳) 'ויקרא את שמם אדם'. והנה מזה אמרו שרה היתה נביאה כמרים, או גדולה ממנה שנקראת יסכה על שם שסוכה ברוח הקדש, ודרשו רז"ל (בראשית כ״א, י״ב) 'כל אשר תאמר אליך שרה וגו", מלמד שהיה אברהם טפל לשרה בנבואה, אבל הכתוב לא הזכיר נבואה עד מרים, או מטעם מדרש שהזכרתי, או מטעם שרצה להמתין עד זמן הגלות השכינה, שעליו אמרו רז"ל 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל', והודיענו כי מרים הנביאה מקלסת לשכינה וכל הנשים אחריה ואומרת השירה הזו בעצמה כמשה ובני ישראל. ועוד תמצא עקרים גדולים שבתורה מפורשים ע"י נשים כענין העולם הבא הנקרא 'צרור החיים' ע"י אביגיל, וענין תחיית המתים וסדרי תחנה על ידי חנה, וענין הגלגול ע"י התקועית, וכל זה יורה שאין האישה דבר טפל לגמרי אבל יש לה עיקר. ודרשו רז"ל במסכת מגילה: 'שבע נביאות הן אלו הן, שרה, מרים, חנה, דבורה, חולדה, אביגיל, אסתר', וזה כנגד שבע מידות המקבלות וזה מבואר.

(רבנו בחיי שם, שם)


ביד רמה – בריש גלי

 דבורה וייסמן

התלמוד מביא לעתים קרובות הלכות ומאמרים תוך ציון שרשרת המסירה; למשל (ברכות נה, ע"ב): "אמר ר' ביזנא בר זבדא, אמר רבי עקיבא, אמר ר' פנדא, אמר ר' נחום, אמר ר' בירים משום זקן אחד, ומנו? ר' בנאה : עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים".

חלק מזה נובע כנראה מהרצון "להביא גאולה לעולם" (מגילה טו, ע"א), אך ייתכן שיש לכך סיבה נוספת: שרשרת המסירה יוצרת תחושה של המשכיות המסורת התורנית. התחלתי בזה מכיוון שדבריי מבוססים הפעם על שיעור מאלף ששמעתי לפני פסח מפי הרב חנן שלזינגר. הרב חנן (גילוי נאות: הוא היה חניך שלי לפני שנים רבות בתנועת הנוער הציונית "יהודה הצעיר" בארה"ב) ידוע כמייסד הארגון "שורשים" הפועל בעיקר בגוש עציון מתוך מגמה לקרב בין ישראלים ופלסטינים, על בסיס של כבוד הדדי ודו-שיח בין-דתי. הרב חנן עצמו שמע את השיעור מפי הרב הרצל הפטר, ראש בית המדרש הראל בירושלים. הרב הפטר תרם ותורם רבות לאפשרות שבעתיד, שרשרת המסורת תכלול גם שמות של נשים.

ולכן, אני מציעה ככותרת להמשך דבריי: דבי וייסמן, בשם הרב חנן, בשם הרב הרצל…

בפרשתנו, פרשת "בשלח" (שמות י"ד, ח), כתוב: "ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל ובני ישראל יוצאים ביד רמה." המפרשים נחלקו בקשר למשמעות ביטוי זה. כידוע תרגומים הם סוג של פירוש. תרגום יונתן מציע:

"יִשְרָאֵל נַפְקִין בִּידָא מְרַמְמָא מִתְגַּבְּרִין עַל מִצְרָאֵי", דהיינו, ישראל יוצאים ביד רמה, מתגברים על המצרים. נקודת ההתייחסות היא המדכאים הקודמים שלהם, נוגשי מצרים. לאחר שנים רבות של שיעבוד ודיכוי, הרצון לשנות את מאזן הכוחות, ואפילו לנקום, מובן כתגובה אנושית טבעית.

תרגום אחר – תרגום אונקלוס, שנכתב על ידי רומאי שהתגייר, גורס: "נְפָקוּ בְּרֵישׁ גְלִי" – יצאו בראש מרומם. כאן זאת הרגשה של גאווה ושחרור עצמי, אך אין היא מופנית בהתנשאות כלפי עם אחר.

הרב מרדכי יוסף ליינר (האיזביצ'ר), (1801-1854), תלמידו של רבי מנחם מנדל מקוצק ומחבר הספר "מי השילוח" כותב בפירושו לפרשת בשלח: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה, תרגמו 'בריש גלי', היינו ולא ביד רמה נגד אחרים בגאווה וגיאות, רק שהם בני חורין בלי יראה ופחד משום אדם."

לפני כעשור, כתבתי מאמר שהתפרסם באנגלית תחת הכותרת "Pride without Prejudice". זה כמובן משחק מילים על ספרה הגדול של הסופרת הבריטית מהמאה ה-19, ג'יין אוסטין, "גאווה ודעה קדומה." טענתי שם שרצוי שכל אחד יפתח גאווה עצמית במי שהוא ובמה שהוא, בקהילתו, במורשתו, בזהותו, אבל בלי לפתח דעות קדומות נגד האחר, שגם הוא אדם עם קהילה, מורשת וזהות. תת-הכותרת של אותו מאמר היתה: "לקראת חינוך דיאלקטי לזהות דתית".

זכור לי ששמעתי סיפור מפי חברנו פרופ' אוריאל סימון, שבזמן המהפיכה הצרפתית, שאלה הגבירה את השפחה,"מה זו מהפיכה?" וענתה השפחה, "מהפיכה אומרת שלאחריה, אני אהיה הגבירה ואת תהיי השפחה". הוסיף אז אורי: "אני מקווה שזאת אינה המשמעות של המהפיכה הציונית".

לדעתי, מותר ואף רצוי לנו לפתח סוג של "גאוות יחידה" כיהודים. אבל אסור להתנשא על אחרים ולרדות אותם.

לאחרונה, בצל נגיף הקורונה, התפתח בישראל מנהג נחמד של מנייני מרפסות, גינות וחצרות. בחגי תשרי שעברנו השנה, רבים מאיתנו התפללו בחוץ. פיתרון כזה לצערי לא היה אפשרי לחלק גדול של אחינו ואחיותינו, יהודי התפוצות. לא רק מפאת מזג האוויר, אלא מחשש להתנכלויות אנטישמיות. הבנתי שזאת אחת התוצאות המבורכות של הציונות, "להיות עם חופשי בארצנו; האפשרות לממש את זהותינו באופן מלא, ללא מורא". עם שכובש ומדכא אחרים איננו חופשי בעצמו.

ד"ר דבורה וייסמן , אחת ממייסדי קהילת ידידיה בירושלים, כיהנה כנשיאת המועצה הבינלאומית של נוצרים ויהודים.


נפש שפלה מקבלת את השעבוד, נפש גבוהה נלחמת על החופש

יש לתמוה איך יירא מחנה גדולה של שש מאות אלף איש מהרודפים אחריהם, ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם? התשובה: כי המצרים היו אדונים לישראל וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל רפים ואינם מלומדים למלחמה, הלא תראה כי עמלק בא בעם מועט ולולי תפלת משה היה חולש את ישראל, והשם לבדו שהוא עושה גדולות, ולו נתכנו עלילות, סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין כח בהם להלחם בכנענים עד שקם דור אחר דור המדבר שלא ראו גלות, והיתה להם נפש גבוהה כאשר הזכרתי בדברי משה בפרשת ואלה שמות.

(אבן עזרא, שמות יד, יג)

אָז ישיר משה: "אָז" בין עבר, הווה לעתיד

אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר (שמות ט"ו) 'אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה" – שר לא נאמר, אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.

(בבלי סנהדרין צא, ע"ב)

…וכן הצדיקים במה שהן מקנתרין, בו הן מתקנין. תדע לך, שבשעה שקנתר משה, באז קנתר, שנאמר, 'ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך…' (שמות ה כג). אמר משה, באז סרחתי. באז אני מתקן ואומר שירה. לכך נאמר "אז ישיר משה".

(מדרש תנחומא בשלח סימן כד)

מה בין מצוות לבין מידות ו"נימוסים"? מה מבין יחיד לחברה?

בהתבונן בדרכי התורה, ניראה כי במצוות מעשיות כמו עבודת גילולים יש כרת וסקילה ושאר מיתות ומלקות, לא כן בנימוסיות ומידות כמו מחלוקת, לשון הרע, רכילות ,גזל, אין מלקות דהוי (מכיוון שהם) לאו הניתן לתשלומין, או "לאו שאין בו מעשה". אולם, זה דווקא ביחיד העושה, אבל אם הציבור נשחתין, בזה מצאנו להפך בירושלמי פאה : "דורו של דויד כולם צדיקים היו, ועל-ידי שהיו בהם דילטורין (מלשינים), היו נופלים במלחמה; אבל דורו של אחאב עובדי גילולים היו, ועל ידי שלא היו בהן דילטורין (מלשינים), היו יורדים למלחמה ומנצחין בו, שאם הציבור נשחתין בעבודת גילולים ועריות, על זה נאמר "השוכן אתם בתוך טומאותם", אבל בנימוסיות, ומידות, לשון הרע ומחלוקת, על זה כתוב "רומה על השמים", כביכול סלק שכינתך מהם.

וגדולה מזו אמרו, שבמקדש ראשון הי ו עובדי גילולים ועריות, ובמקדש שני היו עוסקין בתורה ובמצוות וכו', ומפני שנאת חינם [חרב]; ושם שאלו מי הם גדולים, תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים, הרי דאם הציבור נשחתים במידות, גרוע יותר מאם נשחתים במצוות, ולכן אמר רבי יוחנן (סנהדרין קח) : וראה כמה גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עבר על הכל, ולא נחתם גזר-דינם אלא על שפשטו ידיהם בגזל, דכבתי "כי מלאה הארץ חמס", שעל העריות דין ציבור יש להם והיה מרחם עליהם, אבל על נימוסיות לא יתכן, ולכן על חילול שבת בעוונות הרבים שנתפשט אז, יכולים לקוות כי יאחר להם כי הם ציבור, ואף בעבודה זרה אמרו בספרי "והנפש ונכרתה" שאין הציבור נכרתין, אבל כיוון שפרצו בנימוסיות, הולכים בחרבות וחצים לחמוס ולגזול ונשחתו במידות, כי המה כחיתו טרף, אז נקום ינקום ה' ולא יאחר.

 (משך חכמה יד, כט)

"השעור" והמידות לעומת פריצת הגבולות המזמינה איום חיצוני

ומה שאחֵר עד עתה לפרש שעור מדת העומר, והיה ראוי שיזכירנו מעלה בצווי ה' או במעשה, ושיאמר "עומר לגלגלת הוא עשירית האיפה" או "וימדו בעומר הוא עשירית האיפה", אבל הענין מפני שכל הפרשה מבארת ענינו של מן ואחר שהשלים הספור בעסקי המן, הוצרך לפרש עתה באחרונה כמה השעור, או נאמר כדי שיסמוך השעור לענין רפידים, כי בנוהג שבעולם מתוך שפע השלוה ורבוי הטובה, יתרשל אדם מן העבודה ויתרפה בתורה ולא יעשה כן בספוק ובשעור הבינוני, אך יתחזק בזה. ועל כן הודיענו הכתוב כי ישראל מתוך הספוק ושעור הבינוני לכל אחד ואחד שהוא עשירית האיפה, רפו ידיהם ברפידים מן התורה, על כן "ויבא עמלק" וזהו סמיכות הפרשיות זו לזו.

(רבינו בחיי שמות פרק טז פסוק לו)

המקדש השלישי לא ייבנה בידי אדם

תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך.

(שמות טו)

…אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות טו) 'מקדש ה' כוננו ידיך'.

(רש"י סוכה מא, ע"א)

מנהיג אמיתי חש את סבל עמו ומזדהה עמו

וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ. וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.

(שמות יז, י- יב)

בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך, נפשי, ואם עושה כן – עליו הכתוב אומר: (ישעיהו כ"ב) 'וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת' מה כתיב בתריה ? וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן'. עד כאן מידת בינונים, אבל במדת רשעים מה כתיב – (ישעיהו נו) 'אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד'. מה כתיב בתריה ? 'הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק', אלא: יצער אדם עם הצבור. שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר (שמות י"ז) 'וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ' – וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער – אף אני אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור – זוכה ורואה בנחמת צבור.

(בבלי תענית יא ע"א)

"מחה אמחה את זכר עמלק"

לא עמלק, אלא זכרו ותהילתו של עמלק – הוא הגורם רעה לעתידה המוסרי של האנושות. כל זמן שספרי הזכרונות של האנושות יקשרו כתרי תהילה לראשם של גיבורי החרב; כל עוד שחונקיו ורוצחיו של אושר האדם לא ירדו לטמיון הנשייה – יביטו דורות הבנים בהערצה אל אותם גדולי בעלי הזרוע, וזכרם יעורר את הרצון להידמות להם במעשי אלימות ותהילה. ממשלתו של עמלק בעולם תמוט לנצח נצחים – רק בזמן שתורת-המוסר האלוהית תיעשה למידה היחידה לכל דבר קטן וגדול, והכרת המוסר תגדל בעולם ביחס שווה, ולא הפוך, אל הגדולה והעוצמה; וככל שתרבה גדולתו וגבורתו של אדם, כן תגדל חומרת אשמתו כאשר יחטא ויעבור על חוקי המוסר, ופשעים של אדירי העמים ייתעבו ככל שעושיהם גדולים וחזקים יותר. שאמנם זאת התכלית הסופית של השגחת ה' בהיסטוריה – זאת אמר ה' כאן לאחר שלראשונה רפו ידיו של עמלק: מחה אמחה את זכר עמלק מתחת לשמים. וכן הובע גם בתהילים ט, ז הרעיון, שרק כאשר יאבד זכר החורבנות והכיבושים, יתמו הם עצמם מן הארץ: "אבד זכרם המה"!

(הרש"ר הירש שמות י"ז, י"ד)

"וחיי עולם נטע בתוכנו": סדרי עדיפויות ראויים

רבן יוחנן בן זכאי היה אומר: אם היתה נטיעה בתוך ידך ויאמרו לך: הרי לך משיח – בֹּא ונטע את הנטיעה ואחר-כך צא והקבילו.

(אבות דרבי נתן, נוסח ב' ל"א)

ר' שמואל מתני בשם ר' יהודה: אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה, אל תאמין בו, לפי שכתוב 'כי יום נקם בלבי' ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי?! (לבי לא גילה לפי, למי יגלה פי את הדבר?). ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו: ג' סימנים סימנתין לך בקברו של משה, שנאמר 'ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור' (דברים לד ו) וסוף סוף 'לא ידע איש את קבורתו' (שם שם) בדבר שנתתי לך סימני סימנים, אין כל בריה יכולה לעמוד עליו על הקץ, שנאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל יב ט) על אחת כמה וכמה.

(מדרש תהלים מזמור ט)

…אבל אלה שמפתים עצמם ואומרים שיעמדו במקומם עד שיבא המלך המשיח לארץ המערב (מרוקו) ואז יהיו יוצאים והולכים לירושלים – איני יודע איך יבטל מהם זה השמד! אלא עוברים הם ומחטיאים זולתם. ובכמותם אמר הנביא, עליו השלום: "וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמר: שלום שלום ואין שלום" (ירמיהו ח, יא) כי אין זמן לביאת המשיח עד שתולים בו ואומרים עליו: הוא קרוב או רחוק. וחיוב המצוות אינו תלוי בביאת המשיח – אלא אנחנו מחויבים להתעסק בתורה ובמצוות ונשתדל להשלים עשייתן. ואחר שנעשה מה שאנחנו מחויבים, אם יזכה ה' לנו או לבני בנינו לראות המשיח – הרי זה טוב יותר; ואם לא – לא הפסדנו כלום, אלא הרווחנו בעשייתנו מה שאנחנו מחויבים.

(מתוך איגרת השמד לרמב"ם)

הנטיעות מקשרות את האדם לנצח

'כי תבואו אל הארץ ונטעתם': אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מליאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר 'ונטעתם כל עץ מאכל'. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם. שלא יאמר אדם, אני זקן, כמה שנים אני חי, מה אני עומד מתיגע לאחרים? למחר אני מת. אמר שלמה: 'את הכל עשה יפה בעתו, 'גם את העלם נתן בלבם' (קהלת ג יא), העלם כתיב, חסר וא"ו. מהו כן? אילולי שהקדוש ברוך הוא העלים מלבו של אדם את המיתה, לא היה אדם בונה ולא נוטע, שהיה אומר, למחר אני מת, למה אני עומד ומתיגע לאחרים? לפיכך העלים הקדוש ברוך הוא מלבות של בני אדם את יום המיתה, שיהא אדם בונה. זכה, יהיה לו. לא זכה, לאחרים.

(מדרש תנחומא קדושים סימן ח)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.