בשלח תשע"ו (גליון מספר 937)




פרשת בשלח

גליון מס' 937 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ

כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק,

וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר

עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים

מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק.

וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים

וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ

 וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד

וּמִזֶּה אֶחָד, וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ.

(שמות יז, י- יב)

 

 

מנהיג אמתי חש את סבל עמו ומזדהה עמו

בזמן שהציבור

שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עליך, נפשי, ואם עושה כן – עליו

הכתוב אומר: (ישעיהו

כ"ב) 'וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג

בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת'

מה כתיב בתריה ? וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם

עַד תְּמֻתוּן' עד כאן מידת בינונים, אבל במדת רשעים מה כתיב – (ישעיהו נו) 'אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר

גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד' . מה כתיב בתריה ? 'הַצַּדִיק אָבָד וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב

וְאַנְשֵׁי חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק'

אלא: יצער אדם עם הצבור. שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר (שמות י"ז) 'וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו

וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ' – וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך

אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער – אף אני אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור

– זוכה ורואה בנחמת צבור.

(בבלי תענית יא ע"א)

 

 

שחורה אני במרה ונאוה אני במרה

אילון לנגבהיים

לעתים

קשה להפריד בין סממנים מהותיים של השחתה אצל קבוצות אנשים ובין התנהגויות מושחתת של

בודדים באירועים נקודתיים. האתגר נעשה

מסובך במיוחד כאשר באחדים מהאירועים

משתקפת התנהגות ראויה, ובאחרים התנהגות פסולה של אותה קבוצת אנשים ממש. אלו

מהמעשים מעידים על המהות, ואלו מעידים על חריגה ממנה?

שיר

השירים מתאר את סיפור האהבה בין הרעיה (ישראל) ודודה (ה') (לפי פרשנות חז"ל).

הרעיה ה"עולה מן המדבר כתימרות עשן" (פרק ג' פס' ו) מעידה על עצמה "שחורה אני ונאוה כאהלי

קדר" (א', ה'), ואחר כך "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני

השמש" (א',

ו'). על פי רוב,

מדרשי חז"ל בשיר השירים רבה, המילים "שחורה" ו"נאוה" הן

צמד ניגודים, המעידים על שני פנים באופייה של הרעיה – ישראל. אחד המדרשים הללו

מסביר שהגוון השחור מתייחס לחטאיהם של ישראל במצרים ובמדבר, והנוי – למעשיהם

הטובים.

שחורה אני במרה, שנאמר 'וילונו העם

על משה לאמר: מה נשתה?' ונאוה אני במרה, שנאמר 'ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ

וישלך אל המים וימתקו המים'.

שחורה אני ברפידים, שנאמר: 'ויקרא שם המקום מסה

ומריבה' ונאוה אני ברפידים, שנאמר: 'ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי. (שיר השירים רבה א, לה)

שני

המאורעות המופיעים בפרשתנו – פרשיית מרה ופרשיית מסה ומריבה – מתחילים בהתנהגות

שלילית של העם ומסתיימים במעשה חיובי. משתי הדוגמאות הללו עולה גם שהרוע מיוחס לעם

כולו, ואילו המעשים הטובים והנאים מיוחסים למשה ולא לעם. אך דוגמאות אחרות באותו

מדרש מייחסות גם מעשים טובים ונאים לכל העם. לדוגמה:

שחורה אני בחורב, שנאמר 'ויעשו עגל

בחורב' (תהילים קו' יט') ונאוה אני בחורב, שנאמר 'כל אשר דיבר

ה' נעשה ונשמע'. (שמות

כ', ז')

המדרש

בשיר השירים משלב לדעתי בין שתי גישות פרשניות המופעיות במכילתא באשר לאופיו של

העם היוצא ממצרים ובאשר לתפקידו של משה. שתי הגישות הללו מציגות את פרשיית המים

המרים (שמות טו, כב'-כו') באופן שונה לחלוטין. הגישה הראשונה מתגלמת בדבריו של ר'

יהושע, הגורס שחטא המים המרים היה מעידה מינורית וחד פעמית של העם, שעיקרה הבעת

תרעומת בפני משה על מרירותם של המים. "וילונו העם על משה וגו'… ר' יהושע

אומר: היה להם לישראל להימלך בגדול שבהם תחילה לאמר: מה נשתה? אלא שעמדו ואמרו

דברי תרעומת על משה". לעומת זאת, ר' אלעזר המודעי גורס שהמרדנות טבועה בבני

ישראל ומתפרצת בגלל המים המרים. "ר' אלעזר המודעי אומר: למודין היו ישראל

היות אומרים דברי תרעומת על משה, ולא על משה בלבד, אמרו אלא כלפי גבורה. לכך נאמר:

'לאמר' מה נשתה?" (מכילתא

דר' ישמעאל, מסכתא דויסע, פרשה א', עמ' 155). התוספת הנראית מיותרת לכאורה בפסוק, 'לאמר,

מה נשתה?' מעידה לפי ר' יהושע על הדרך הרצויה לפנות למשה בעניין המים המרים.

לעומתו, ר' אלעזר המודעי לומד מתוספת זו שהעם לא רק התלונן כלפי משה על צימאונו,

כפי שמעידות המילים "וילונו העם על משה", אלא הוסיף גם תואנה כלפי

הקב"ה בשאלה המתריסה "מה נשתה?". ר' מאיר שמחה מדווינסק, מחבר

פירוש 'משך חכמה', מסביר שהמילה "לאמר" היא האסמכתא המרכזית של ר' אלעזר

המודעי: "ופירוש לאמר, שהיו רגילים לאמר" (משך חכמה, בשלח, "וילונו").

המחלוקת

בין ר' יהושע ור' אלעזר המודעי בהבנה אם בני ישראל הם "מתלוננים

סדרתיים", או שמדובר כאן במעידה חד פעמית, מובילה אותם גם לפרש אחרת פסוקים

נוספים בפרשיית המים המרים. למשל:

ויבואו מרתה – אמר ר' יהושע: לשלושה מקומות

באו ישראל באותה השעה שנאמר "ויבואו מרתה", ר' אלעזר המודעי אומר באו

למקום אחד בלבד. (מכילתא,

שם)

ר'

יהושע, במאמציו לסנגר על בני ישראל, דורש את שלוש הפעמים שבהן מופיע השם "מרה"

בפסוקים ("ויבואו מרתה, לשתות מים ממרה, על כן קרה שמו מרה") כמעידות על

כך שישראל עברו שלושה מקומות שונים שבהם המים היו מרים לפני שהתלוננו. לעומתו, ר'

אלעזר המודעי גורס שמדובר במקום אחד בלבד שגרם להם להתלונן ולהתריס.

בספרו

"מדרש תנאים" (מדרש תנאים

אינטרטקסטואליות וקריאת מכילתא, פרק ד', הוצאת מכון הרטמן) מציג פרופ' דניאל בויארין את המחלוקת בין ר'

יהושע ואלעזר המודעי בהרחבה. הוא טוען כי הפרשנויות ההופכיות של ר' יהושע ורבי אלעזר

המודעי נובעות מהתמודדות עם דואליות לשונית אשר קיימת בטקסט המקראי עצמו. מצד אחד,

עם ישראל הולך אחרי ה' ודבק בו, כמאמר הפסוק: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת

כלולתיך – לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב' ב'), ומצד שני, כמעט מיד לאחר יציאת מצרים וקריעת

ים סוף, בני ישראל מתלוננים וממרים את פי ה'. כך על פי משה עצמו: "ממרים

הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם" (דברים ט', כד').

בויארין מעמיד את עמדותיהם של שתי הגישות זו מול זו, ומדגים כיצד פעם אחר פעם ר'

יהושע ואלעזר המודעי דורשים אחרת את הכתובים. עם זאת, אפילו בעיני בויארין הוויכוח

בין שני התנאים הופך להיות כמעט מופרך, כאשר הם חולקים גם במהותם של המים – אם

מרים נעשו לשעה, או שכך היו בטבעם תמיד.

וימתקו המים: ר' יהושע אומר: מרים היו לפי שעה

ונמתקו. ר' אלעזר המודעי אומר: מרים היו מתחילתם, שנאמר "המים המים" שתי

פעמים.

כך מובאים

הדברים בדברי ה"משך חכמה":

לכך לשיטתם אזלי (ר' יהושע ור' אלעזר המודעי)

לקמן על "וימתקו המים": ר' יהושע אומר: מרים היו לפי שעה ונמתקו, כי

התלונה הייתה רק לפי שעה ולא בהרגל, ולכן מרירות המים לא היה גם כן בטבע המים אך

בגדר מקרה. ור' אלעזר המודעי סובר שהיה בהרגל, לכך סובר שמרירות המים היה

גם כן בטבע המים, ולכך אמר 'מרים היו מתחילתן' ודו"ק. (שם)

על

פי ה"משך חכמה", ר' יהושע ור' אלעזר המודעי שותפים לדעה שתכונת המרירות

של המים משקפת את מעמדה של התלונה באופיים של בני ישראל, אך חלוקים בשאלה אם המים

נעשו מרים לפי שעה, או שהיו כך מאז ומתמיד. מה הסיבה להקבלה זו שמציע ה"משך

חכמה"? נדמה לי שטענתו היא שר' יהושע מפרש שהמים הפכו למרים ולא היו

מרים מלכתחילה, כדי להצדיק את התלונה החורגת מן ההרגל של בני ישראל. לעומתו, ר'

אלעזר המודעי גורס כי המעשה הנסי היה דווקא המתקת המים שטעמם הטבעי מר, ממש כשם

שהעם מורגל במהותו במרי ובתלונות, ורק מעשי נס הצליחו בסופו של דבר לגרום לעם

לשנות את טעמו. ברוח זו של ר' אלעזר המודעי נדרש הפסוק "שחורה אני

ונאווה" בהקשר של פרשיית מרה. העם מתלונן ועושה מעשה שאינו ראוי, שחור, ואילו

משה מצליח באמצעות נס המתקת המים לבטא את הפן הנאה של העם.

רבים

מאתנו רוצים לנקוט בגישתו של ר' יהושע ולחשוב שמעשים בלתי ראויים שנעשים על ידי

חיילי צה"ל כלפי תושבים פלסטינים הם מקרים חריגים ואינם "הרגל".

אנו מעצימים את הפעולות הטובות שהצבא מבצע כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, את היחס

המכבד שניתן לעתים קרובות לתושבים הפלסטינים, או את מספר המקרים שבהם חיילים

ומפקדים נשפטו ונענשו בשל מעשים שאינם ראויים, אשר "השחירו" את פני

צה"ל וישראל. אך בעת הזאת אנו צריכים להאזין גם לקולות המייצגים את ר' אלעזר

המודעי, הטוען שהמעשים הבעייתיים הם חלק מ"הרגל" שהפך לפן מהותי באופיו

של עם ישראל, או שלפחות קיימת סכנה שייהפך להרגל – ושנדרש תיקון עמוק וארוך, אולי אפילו

נס, עד שהשחור ייעלם.

אילון לנגבהיים הוא עמית פוסט-דוקטורט בהוראת

המדעים

 

 

השירה מחברת בין העולמות והזמנים

'אז ישיר משה' אז ישיר ישראל, לשעבר, ויש אומרין: לעתיד לבא.

 (מכילתא

פרשת בשלח מסכת דשירה פרשה א)

 

גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה לעולם הבא.

(סיפרי פרשת האזינו פיסקא שלג)

 

 

"וחיי עולם נטע בתוכנו": סדרי

עדיפויות ראויים

ר' שמואל מתני בשם ר' יהודה: אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה באה, אל תאמין

בו, לפי שכתוב 'כי יום נקם בלבי' ליבא לפומא לא גלי, פומא למאן גלי?! (לבי לא גילה

לפי, למי יגלה פי את הדבר?).

ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמרו: ג' סימנים סימנתין לך בקברו

של משה, שנאמר 'ויקבור אותו בגי בארץ מואב מול בית פעור' (דברים לד ו) וסוף סוף 'לא ידע איש את קבורתו' (שם שם) בדבר שנתתי לך סימני

סימנים, אין כל בריה יכולה לעמוד עליו על הקץ, שנאמר 'כי סתומים וחתומים הדברים עד

עת קץ' (דניאל יב ט) על אחת כמה וכמה.

(מדרש תהלים מזמור ט)

 

…אבל אלה שמפתים עצמם ואומרים שיעמדו במקומם עד שיבוא המלך המשיח לארץ

המערב (מרוקו) ואז יהיו יוצאים והולכים לירושלים – איני יודע איך יבטל מהם זה

השמד! אלא עוברים הם ומחטיאים זולתם. ובכמותם אמר הנביא, עליו השלום: "וירפאו

את שבר בת עמי על נקלה לאמר: שלום שלום ואין שלום" (ירמיהו ח, יא) כי אין זמן

לביאת המשיח עד שתולים בו ואומרים עליו: הוא קרוב או רחוק. וחיוב המצוות אינו

תלוי בביאת המשיח – אלא אנחנו מחויבים להתעסק בתורה ובמצוות ונשתדל להשלים עשייתן.

ואחר שנעשה מה שאנחנו מחויבים, אם יזכה ה' לנו או לבני בנינו לראות המשיח – הרי זה

טוב יותר; ואם לא – לא הפסדנו כלום, אלא הרווחנו בעשייתנו מה שאנחנו מחויבים.

(מתוך איגרת השמד לרמב"ם)

 

 

ראש השנה לאילנות ויום הולדת לכנסת ישראל

המשנה הראשונה במסכת ראש השנה מונה ארבעה ראשי שנים. אחד מהם הוא "ראש

השנה לאילנות", המוכר לנו כט"ו בשבט. יש לטו בשבט מסורות שונות; גם

בחו"ל נהגו לאכול בו פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל. המקובלים הנהיגו "סדר

טו בשבט" שגם הוא הפך לפופולרי בחוגים רבים. המסורת הישראלית ההתמקדה בטקסי

נטיעות והפך את הצמיחה למוטיב מרכזי של החג. גם חסידי האקולוגיה לא פסחו על

ההזדמנות לנכס לעצמם את "חג האילנות". יציקת תכנים שונים במועדים שונים

מוכרת במסורת היהודית מקדמת דנא; במסכת תענית מונה המשנה חמישה דברים שקרו

בי"ז בתמוז, וחמישה דברים המיוחסים לתשעה באב. כמו-כן, מעניק התלמוד במסכת

תענית משמעויות שונות לטו באב, כך שבסופו של דבר כל אחת ואחד מאיתנו יכול לחגוג את

טו בשבט ולהתחבר למשמעות הקרובה ללבו.

במדינת ישראל הריבונית והדמוקרטית (ואני מקווה שכך היא תישאר), יש עוד

"סיבה למסיבה"; טו בשבט הוא יום הולדת לכנסת, הרשות המחוקקת, שהיא

הביטוי המובהק של מימוש הרעיון הציוני במישור המדיני. בדומה לראש השנה, גם יום

הולדת, בנוסף להיותו יום חגיגי, הוא הזדמנות לחשבון נפש ולהתבוננות.

לחברי הכנסת ולכולנו יש הזדמנות להתבונן בהישגים ובהעדר חוקה , לשאול שאלות

לגבי המחויבות של הכנסת ומוסדות המדינה למגילת העצמאות ולערכים עליהם חתומים חברי

הכנסת הראשונה, מייסדי המדינה. לדעתי, אחריותם של חברי הכנסת מהאופוזיציה

ומהקואליציה היא להצביע לפי מצפונם, ללא מורא וכאשר יש התנגשות בין רצונם של חברי

הממשלה לערכים דמוקרטיים בסיסיים, חל עליהם הציווי: לא תגורו מפני איש, כי המשפט

לא-להים הוא. דומני שבמקרים אלו הפרת משמעת קואליציונית דומה לאי ציות של חייל

לפקודה שהיא בלתי חוקית בעליל.

נאחל לחברי הכנסת ולכולנו טו בשבט של צמיחה, יום הולדת שמח וחשבון נפש משמעותי.

פנחס לייזר, עורך

 

 

מהנעשה בתנועה

הוקם צוות הידברות בדרום: נרקמת פעילות

של הידברות בין-דתית להכרת האחר במטרה להוריד מחסומים רגשיים ומחשבתיים בתחום

הבין-דתי. הפעילות תתקיים במוסדות החינוך בבאר שבע והסביבה. יוזמים את הפעילות:

הרב מאוריסיו בלטר, הרב של בית הכנסת הקונסרבטיבי אשל אברהם בבאר שבע, רוקסנה

גולן, יושבת ראש לשעבר של הקהילה הקונסרבטיבית מגן אברהם בעומר, ואמירית

רוזן. זהו קידוש השם ממש, אנו תומכים.

צוות תגובות לענייני השעה בראשות

פרופ' צבי מזא"ה פעיל ומגיב בתקשורת וברשתות החברתיות.

מתקיימים חוגי בית במקומות שונים בארץ

קיימים חמישה סניפים ברחבי הארץ

שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת

במרחב הוירטואלי: ניתן לפנות אלינו למייל  ozveshalom.netivotshalom@gmail.com

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות הסבורים כי הגשמת

הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה בישראל, שלומה,

ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות האדם והאזרח של

כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אנו מאמינים כי

חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 052-3911181, moshelea@netvision.net.il

 

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל "שבת שלום" על

הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9,

ירושלים, 933806

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית ולבירורים:

  

052-3920206 – ozveshalomns@gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה: pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il