במדבר תשע"ט, גיליון 1104

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.

(תהלים קכב, ו)

איור: הרי לנגבהיים

 

דָּבָר אַחֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֵֹּׂר אֶת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִים אֶלָּא בַּשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז) מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל חוֹתְמֵיהֶם שֶׁל בְּרָכוֹת אֵינָן אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, קְרִיאַת שְׁמַע חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם, פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם. הַתְּפִלָּה חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים חוֹתֶמֶת (במדבר ו, כו') 'וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם'. דָּבָר אַחֵר: חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, יב') 'הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם'. אָמַר דָּוִד: מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ מַהוּ שִׂיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל, וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיָה עָסוּק בִּשְׁלוֹמָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פה, ט): אֶשְׁמְעָה מַה יְּדַבֵּר הָאֵל ה' כִּי יְדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ וְאֶל חֲסִידָיו וגו'. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: רְאֵה מָה חָבִיב הַשָׁלוֹם, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא מָצָא כְּלִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק כָּל הַבְּרָכוֹת לְבָרְכָן בּוֹ אֶלָּא הַשָּׁלוֹם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא) 'ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם'

 (דברים רבה ה, טו)

אמר רבי יהושע בן לוי: אמר להם הקב״ה לישראל: אתם גרמתם להחריב את ביתי ולהגלות את בניי. היו שואלים בשלומה, ואני מוחל לכם. מה טעם 'שאלו שלום ירושלים' (תהילים קכ״ב, ו׳) ואומר (ירמיהו כ״ט, ז׳) 'ודרשו את שלום העיר'. ואומר (תהילים קכ״ב, ז׳) 'יהי שלום בחילך'. ואומר 'למען אחי ורעי וגו׳' ומי בחילך ואומר (שם קכב) 'למען אחי ורעי וגו׳'. ומי שהוא אוהב שלום ורודף שלום ומקדים שלום ומשיב שלום, הקב״ה מורישו לחיי העולם הזה והעולם הבא (שם לז) 'וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום'.

 (מסכת דרך ארץ זוטא, פרק השלום)

ולפי גודל רעת השנאה אשר גרמה חורבן בית קדשנו ותפארתנו, וכל שאין אנו נטהרים מחטא זה אי אפשר להיגאל, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: אמר הקדוש ברוך: הוא אתם גרמתם לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי על ידי שנאת חנם, בקשו שלום ואתם נגאלים, שנאמר (תהלים קכב, ו) 'שאלו שלום ירושלם'. וזה פירשו המפרשים 'חנם נמכרתם' (ישעיה נב, ג). רצונו לומר, בעוון שנאת חנם נמכרתם, 'ולא בכסף', דהינו מצוות תגאלו, אלא צריך לתקן חטא זה. ולפי גודל מעלת מצות 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא כלל גדול בתורה, ראוי לאדם להתחזק ברוב עז ותעצומות, על ידי מחשבות טהורות תמידיות להעביר שנאה מלבו ולהיות מוציא מצ"ה ומכניס אהבה, ובפרט עם אשתו, אפלו אם היא אשה רעה כל מום בה גרמא דנפל בחולקה טב או ביש יגרר, ויתחזק מאד חילים יגבר לאהב אותה כגופו, כי רבה רעת השונא את אשתו, שנותן עיניו באחרת ובניו בני שנואה, זרע רע, ואוי לו לפוגם את זרעו. ויחרד האיש וילפת על כל דבר פשע ובפרט בענין השנאה ואהבה, ובפרט בין איש לאשתו, בחשבו כי הדברים עתיקים… או בונה עולמות או מחריבן, והשנאה והמחלקת מעורר מדנים וקטגוריא ופירוד למעלה, ועל ידי אהבה ואחוה שלום ורעות מעורר אהבת דודים למעלה, ועושה שלום במרומים… וזהו הטעם שבזה תלוי גאלתנו ופדות נפשנו.

(רבי אליעזר פאפו: פלא יועץ שנו, ג)


 

במדבר ירושלים

פנחס לייזר

אני מניח שקוראים רבים יתמהו על הכותרת שבחרתי לדבר תורה זה, ירימו גבה וישאלו: "מה עניין שמיטה להר סיני". ובכן, הסיבה לכותרת מוזרה זו אינה קשורה למזג האוויר המדברי של ירושלים; היא גם לא קשורה לעובדה שהיה לי קשה להחליט אם לכתוב על פרשת במדבר , על ספר במדבר או על יום ירושלים, ואז החלטתי למצוא דרך לכתוב על שתי "פרשות השבוע"; את הפרשה שאנו קוראים בשבת, ואת האירוע העכשווי אותו אנו מציינים מאז סיומה של מלחמת ששת הימים.

דומני שיש בצמידות בין ספר במדבר ליום ירושלים משהו מהותי; איני בא לפתח תיזה תיאולוגית הטוענת שהקב"ה החליט לבחור את העיתוי הזה, כי אין לי עסק בנסתרות. לכאורה, כידוע, ירושלים, היא היום בירתה של מדינת ישראל הריבונית; חלק מאומות העולם מכירים בה וחלקם עדיין מתייחסים אליה באמביוולנטיות מסוימת, בגלל שיקולים פוליטיים מגוונים. העיר מיושבת, איננה "מדבר", וליהודים החשים צורך בהתאמה בין מילות התפילה למציאות ולאמת , קשה לומר את הנוסח המסורתי המקובל לתפילת "נחם" בתשעה באב: העיר אינה אבלה בלי בניה, אינה חרבה בהווה, כפי שהיתה במשך שנים רבות.

בהיותי עדיין בחו"ל, כאשר חיילי צה"ל נכנסו לעיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי, בדומה ליהודים רבים בארץ ובעולם, התרגשתי והיה לי ברור, במשך כמה שנים, גם אחרי עלייתי ארצה, שיש מקום לברך על הנס ולקרוא את ההלל השלם בברכה, לא פחות מאשר ביום העצמאות. בשנים לאחר מכן, התוודיתי לביטוי "לשנה האחרת", המופיע מספר פעמים בתלמוד. במסכת שבת (כא, ע"ב), מספרת לנו הגמרא בקיצור את סיפור חנוכה, וזו לשונה:

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה, תמניא. אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים . לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

כמו-כן, מספרת לנו הגמרא במסכת עבודה זרה (ח, ע"א) על החרדה בה נתקף אדם הראשון כשראה שהימים הולכים ומתקצרים, וכך לשון התלמוד:

תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה]. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר 'מנהגו של עולם הוא', הלך ועשה שמונה ימים טובים לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.

הביטוי הזה מופיע עוד מספר פעמים, אך דומני שבשני המקרים שהזכרתי מבחינה הגמרא בין תגובה ספונטנית לבין תגובה שקולה, המתאפשרת מתוך פרספקטיבה. הביטוי "לשנה האחרת" מבטא מצב שבוחן מציאות מסוימת לאורך זמן, והזמן איננו דווקא שנה קלנדרית אחת.

דומני שהקושי להכריע היום ובשנים האחרונות בין הגדרות שונות למה שאירע ביום כ"ח באייר ולמשמעות אירוע זה בימינו הכתיב שם לא מחייב, שהוא "יום ירושלים", כאשר כל אדם, או כל מגזר יכול להעניק להגדרה נייטרלית זו את המשמעות בה הוא בוחר.

כאדם יהודי, ציוני מאמין ושומר מצוות (שמעתי שהרב עמיטל זצ"ל נהג לומר שהתורה ניתנה בסיני והדת בשושן הבירה…) שבחר לעלות ארצה לפני 48 שנים ומתגורר בירושלים מתוך בחירה ואהבה, אינני מפסיק לחשוב, ולא רק בכ"ח באייר, על עירי האהובה ועל מקומה במסורת, בחיים הרוחניים ובהיסטוריה, ולכן איני יכול גם להתעלם מהעובדה שהיא גדלה, שיש בה אוכלוסיה מגוונת , שיש בה מתחים מסוגים שונים, ושחלקים ממנה מהווים מקור למחלוקת ולחוסר סובלנות בין אנשים שונים בעלי השקפות עולם שונות. לחלק ממחלוקות אלו יש פוטנציאל הרסני ביותר של פיצוץ והרג.

ואז, כשאני קורא פסוקים נפלאים כגון "שאלו שלום ירושלם, ישליו אוהביך" או "ירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו" ודרשת חכמים "עיר שעושה כל ישראל חברים", אני תוהה על הפער בין החזון לבין המציאות ומגיע למסקנה שטרם הגענו ל"שנה האחרת".

התלמוד במסכת תענית (ה, ע"א) מביאה פירוש דרשני של רבי יוחנן על פסוק בהושע:

וא"ל רב נחמן לר' יצחק: מאי דכתיב (הושע יא, ט) 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר' משום דבקרבך קדוש לא אבוא בעיר?! א"ל. הכי א"ר יוחנן: אמר הקב"ה: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. ומי איכא ירושלים למעלה? אין (כן) דכתיב (תהלים קכב, ג) 'ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו'.

רש"י וגם פרשנים אחרים רואים בהטבת מעשיהם של בני אדם בירושלים "של מטה" תנאי לחיבור עם ירושלים של מעלה ולאיחוד, וכך לשון רש"י על אתר:

לא אבא בירושלים כו' – והכי קאמר: עד שיהא בקרבך קדוש למטה דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה.

הקדושה והחיבור מצריכים עבודה בירושלים של מטה, כדי שהעיר תהיה מאוחדת. דומני שאין צורך להרחיב את הדיבור על מעשי התגרות ואדנות אלימים שנעשו במסגרת חגיגות יום ירושלים במשך שנים רבות. דומני שאין צורך להסביר שמעשים אלו של השפלה אינם תורמים לאיחודה של העיר ולקדושתה, וזאת בלשון המעטה. יש לברך על יוזמות אזרחיות חשובות של קהילות וארגונים המקדמות חיבור בין אוכלוסיות שונות בעיר והעשויות בבוא הזמן לקדם את איחודה האמיתית.

יציאת מצרים היוותה שלב ראשון בשחרור העם מעבדות; היה צורך ב-40 שנות מדבר שבמהלכן ניתנה תורה ובודר חדש עד לכניסת בני ישראל לארץ ישראל.

ואולי, בכל הנוגע לירושלים, אנחנו עדיין בתהליך "מדברי"; אל לנו "לעלות בחומה" ולזרז את הקץ. עד שנגיע לחיבור בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה, דרושים מעשים שיקדמו את האיחוד בין כל בני האדם החיים בעיר הזאת, ואז, אי"ה נוכל להגיע ל"שנה האחרת".

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג


שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם.

 (במדבר א , ב)


ויאמר המלך אל יואב שר החיל אשר אתו: שוט נא בכל שבטי ישראל מדן ועד באר שבע ופקדו את העם וידעתי את מספר העם.

(שמואל ב כד, ב)


האם חטא דוד?

…והנה החטא היה בזה המספר לפי מה שאחשוב כי זה יורה על שדוד היה שם בשר זרועו בבטחו על רוב העם, ולא היה ראוי שיבטח כי אם בשם יתברך לבדו. ועוד כי התורה ציוותה שבפקוד אותם יתנו איש כופר נפשו למנות מה שיתנו לו 'ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם', כמו שבארנו בפרשת כי תשא.

(רלב"ג שמואל ב; שם, א)


…ומפרטי הפרק (שמואל ב כד) הלוא נראה שהמפקד הזה לצורך צבאי הוא, שהרי המפקד הוטל על "יואב שר החיל" ועל שרי החיל, והנמנים היו רק "איש חיל שולף חרב". ואם ישאל השואל – הן לא אסרה תורה השתדלות האדם ומאמציו במלחמת הקיום, ולהיפך דורשת היא מן האדם עשייה ופעילות וחריצות והשקעת כוחו ואונו ורוחו בשמירת החיים ובהארכתם וביישוב עולם, וצבא להגנת העם והארץ מפני אויביו הן בכלל כל אלה הוא, ומה הייתה טענת רלב"ג (ואברבנאל)…? כללו של דבר: אין הצבא והחיל אלא כלי הנצרך לשעתו ובעת הצורך, אך אין הוא כלי להתגאות בו ואינו ערך כשלעצמו .

(נ. ליבוביץ: עיונים בספר במדבר , עמ' 22)


קוראים מגיבים

לפנחס לייזר , עורך שבת שלום, השלום והברכה

  1. בגליון ,שבת שלום, לפסח תשע'ט נפלו שיבושים, שראוי להעיר לקוראים על כך. נכתב "אברבנאל מסביר את מנהגנו להטיף יין מהכוס… להצטער על המחיר ששלמו עליו בני אדם אחרים… בנפול אויבך אל תשמח". לא אמר זאת האברבנאל "הסבר" זה בשם האברבנאל מקורו במשכילים שמזדהים נפשית עם אויבי ישראל.
  2. ברור שלרוב מוחלט של הקוראים נדמה כאילו "ילקוט שמעוני" הוא מדרש חז"ל בעוד שזה לקט שנכתב במאה ה-13 וכולל גם דרושים של דרשנים בני תקופתו של המלקט. וראוי היה לציין זאת כשמצטטים שם.

הדרוש על אמירת הלל שונה מהמפורש בבלי ובירושלמי , שבסוכות כל יום הוא חג בפני עצמו .

בנפול אויבך אל תשמח כלל לא רלונטי לעניין מות אויב רשע כי הפסוק הוא חלק מפניה לרשע שלא יתקוף את הצדיק ולא ישמח במעידת הצדיק. ראה משלי כז פסוקים טו-יח שהם פסקה אחת בכתב יד ארם צובא.

את הפרשנות שלא רק שמבטלת את "באבוד רשעים רינה", אלא אוסרת ליהודים לשמוח בנפילת אויביהם, שמה הגמרא בפי המן הרשע! (מגילה טז א) (אולי כסמל למשכילים שהיו גם בתקופת הגמרא), ומבואר שם פשט הפסוק לפי הקשרו. הדבר פשוט וברור שראוי לשמוח בכל כשלון של אויבינו לרצוח אותנו.

דבורה הנביאה לגלגה על ססרא שנהרג, ובאופן סמלי על האמא שלו שנחמה את עצמה בכך שבנה כנראה אונס עכשיו יהודיות. (לא יאומן אך ראיתי שיש שמסבירים את הענין הסמנטי של באור 'יבבה ' , כאילו בתקיעות בראש השנה משתתפים בצער אם ססרא כשיתברר לה שבנה לא אונס יהודיות).

"מעשה ידי הטובעים בים" הם בני ישראל שהלכו בין גזרי הים. ראה: http://www.cs.biu.ac.il/~ehrlich/HISTORY/maseyaday.doc.

מועדים לשמחה, גדעון ארליך

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, מעיר:

אני מודה לדר גדעון ארליך על הערותיו

  • לגבי מקור המנהג להטיף יין מהכוס: את הייחוס לאברבנאל הבאתי מ"ההגדה הישראלית" שנערכה על ידי נועם ומישאל ציון; יתכן שיש גירסאות אחרות ובדומה לכך יש הסברים אחרים ומשמעויות אחרות שניתנו למנהג הזה. דומני שריבוי ההסברים והמשמעויות שניתנו למנהג הזה מוכיח שלא ניתן לקבוע דבר בוודאות, חות מאשר העובדה שהמנהג קיים ונפוץ ובדומה למנהגים ולהלכות רבים, ניתנת לנו האפשרות לבחור את המשמעות שאנו נותנים למעשה, ולכן, חשיבות החכם שהעניק "טעם" כזה או אחר היא משנית, בעיניי.
  • אני מניח שאחרי שבוע, גם ד"ר ארליך וגם קוראים אחרים יכלו לראות בגיליון לשביעי של פסח, שיש מקורות נוספים, מלבד הילקוט שמעוני, שהוא אכן נערך מאוחר יותר, אם כי על בסיס מקורות קדומים, המעניקים משמעות נוספת לסיבה ההלכתית שהזכיר גדעון ארליך לגבי אמירת הלל בדילוג. כאמור, יש להבדיל לעתים בין הסיבה המקורית, שלא תמיד ידועה לנו, לבין המשמעות שניתנת למנהג אן הלכה כזו או אחרת.
  • לטובת מי שלא ראה את הדברים בעמוד הראשון של גיליון שביעי של פסח, אני מעתיק שוב את המקורות הרלוונטיים המפרשים את המנהג של אמירת הלל בדילוג, כפי שפירשנו:

שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. (משנה אבות ד, יט)

ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג): 'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם, כן ישיש להרע אתכם' ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים (האם הקב"ה שמח במפלתם של רשעים?) והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) 'בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו', וא"ר יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (שמות יד, כ) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' – בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?! (בבלי מגילה י, ע"ב)

ההלל בדילוג. מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים, אמר הקב"ה:'מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!' וכיוון שבז' אין גומרין אותו, ע"כ גם בחול המועד אין גומרין אותו, שלא יהא עדיף מיום טוב האחרון. (ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים ת"צ)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.