במדבר תשע"ו (גליון מספר 954)




פרשת במדבר

גליון מס' 954 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.

 יְהִי שָׁלוֹם

בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.

(תהילים קכב, ו-ז)

 

 

אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של

מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.

 (בבלי תענית ה, ע"א)

 

משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא

יבא הקדוש ברוך הוא בעיר לא אבא בירושלים כו' והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה, דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה.

(רש"י שם, שם)

 

לפעמים ירושלים היא עיר של סכינים

ואפילו התקוות לשלום הן חדות לחתֹּך

במציאות

הקשה והן נעשות קהות או נשברות.

פעמי הכנסיה משתדלים כל-כך להשמיע קול

רגוע ועגֹל,

אבל הם נעשים כבדים, כמו עֱלי שכותש

במרגמה,

קולות כבדים ועמומים ורומסים. והחזן

והמואזין רוצים להנעים בקולם

אבל בסוף מתפרצת היללה החדה:

א-דֹני אלהי כֻּלנו א-דֹני אחד

אחד, חד, חד, חד.

(יהודה עמיחי, פתוח,

סגור, פתוח עמ' 149-150)

 

הגר שביקש להיות כהן גדול

אשר

יובל

וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם וְהַזָּר

הַקָּרֵב יוּמָת (במדבר ג י).

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על

מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני

הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך –

פירושה הוא, זיל גמור (שבת לא ע"א).

סיפור זה, על הגר שבא לשמאי וביקש ללמוד את כל התורה

על רגל אחת והלה דחפו "באמת הבניין שבידו", וכשבא להלל קבלו ואמר לו: מה

ששנוא עליך אל תעשה לחברך, "ואידך זיל גמור" – הוא מהסיפורים המפורסמים

שבדברי האגדה. בסמוך לסיפור זה, מופיע סיפור דומה אך שונה, על גר שהתנה את גיורו

בכך שיוכל לשמש ככהן גדול במקדש. סיפור שני זה קשור לפסוק הפותח את פרשתנו, אשר

מפקיד את אהרון ובניו על משמרת הכהונה והמקדש ומזהיר כל זר שלא יבוא אל הקודש פן

יבולע לו (בידי אדם או בידי שמים).

לפני שנדון בסיפור הקשור לפרשתנו, נחזור לסיפור

הראשון, ונתבונן שוב בתגובתם של שמאי והלל. שמאי דוחה את הגר מילולית ואף דוחף

אותו פיסית, באמת הבנין שבידו, בבחינת "הזר הקרב יידחה". אמת הבנין היא מקל מדידה שמסומנים עליו מידות אורך: חצי אמה,

אמה וכו'. ראה רש"י בגמרא שבת שם: "אמת הבנין – מקל שהוא אמת אורך,

ומודדים בו אורך הבנין, שהיו קוצצין עם האומנין כך וכך אמות בכך וכך דמים".

וראה גם מסכת כלים פרק יז שהיו גדלים שונים של אמות: קטנה, בינונית וגדולה והיו

אמות למדידת הכלים במקדש, ואמות בנין למדידת מבנים. מכאן, בקשו פרשנים ללמוד ששמאי

היה בנאי במקצועו, אך לנו נראה כחשוב יותר כלי המדידה כסמל שאיתו מדד שמאי כנראה

לא רק מבנים אלא גם אנשים. מנגד, בקבלתו של הגר ע"י הלל יש לדקדק בדברים שאמר

לו: "דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך – פירושה הוא,

זיל גמור". הלל אינו מהסס לכנות את המשפט: "מה ששנוא עליך אל תעשה

לחברך" – זאת היא כל התורה כולה! אולי יותר ממה שביקש הגר. כל השאר,

אומר הלל, הוא פירוש. עכשיו שהסכמתי לקבל אותך – לך תלמד "את כל השאר",

את כל הפירושים לתורה.

שתי אבחנות אלה חשובות להבנת הסיפור השני ולא בכדי מובאים שני הסיפורים זה

אחר זה, בגמרא שבת, בסדר שהבאנו. עתה משהבנו את הסיפור הראשון, נוכל להתקדם צעד

נוסף לסיפור השני.

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע

קול סופר שהיה אומר: "ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד" (שמות כח ד). אמר: הללו

למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו: אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן

גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין

שבידו. בא לפני הלל – גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי

מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע "והזר הקרב יומת" (במדבר א נא) אמר ליה: מקרא

זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה

ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם "בני בכורי ישראל" (שמות ד כב) – כתיב עליהם "והזר

הקרב יומת", גר הָקַל שבא במקלו ובתרמילו – על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי,

אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה "והזר הקרב יומת"!

בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי

השכינה. לימים נזדווגו שלושתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן

העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה.

שלוש פעמים מוזכר בפרשתנו "והזר הקרב יומת". בפרק א פסוק נא:

"וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן

יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם

וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", בפרק ג פסוק י, הפסוק שהבאנו בראש דברינו, ושוב

בפרק ג פסוק לח: "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי

אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת

הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת".

עורכי המדרש ציינו את הפסוק הראשון, פרק א פסוק נא, כפסוק שכשלמד אותו הגר, הבין

שבקשתו המקורית לא הייתה במקומה. "הטריק" של הלל והסיכון שלקח, עבדו. הגרות

הושלמה תוך כדי הלימוד והפירוש שבאו לאחר הקבלה הראשונה. מתוך שלא לשמה בא לשמה.

ראו גמרא נזיר כג ע"ב שמאמר זה קשור בתהליך הגיור!

מה שמעניין במיוחד בסיפור זה, הוא הסיום. אם בסיפור

הראשון איננו יודעים ולא כלום על מה שאירע לגר לאחר שהלל קיבל אותו ושלח אותו

ללמוד את 'כל שאר התורה', כאן יש סגירת מעגל מרתקת. ראשית, הגר בא ומתייצב לפני

שמאי ואומר לו: "כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה: והזר הקרב

יומת!". מה רוצה המדרש לומר בדברים אלה? האם הגר נוזף כאן בשמאי, או שהוא בא

לומר לו: הנה אני כעת יהודי ואני יודע שהתנאי שהתניתי שאהיה כהן גדול לא היה

רציני? משפט זה דורש בירור נוסף. אך המעניין ביותר הוא סיום המדרש: "לימים

נזדווגו שלושתם למקום אחד, אמרו: וכו'". איך הזדמנו הגר, שמאי והלל למקום

אחד? האם הגר נעשה תלמיד חכם והמקום שהזדמנו אליו היה מקום של כינוס תורה? ומי הם אלה

ש: "אמרו"? הצופים מהצד? גרים אחרים שעברו תהליך דומה? השלושה שהזדמנו כולל שמאי? כך או כך, בהשוואה עם הסיפור הראשון, שם אומר לו

הלל כלל אחד, וכל שאר התורה "פירושה הוא – זיל גמור", כאן אנחנו ממשיכים

לעקוב אחרי הפירוש וה-"זיל גמור" ורואים מה באמת קורה כשאדם לומד את 'כל

שאר התורה'.

מקור נוסף, "עשיר" ורחב יותר, של הסיפור על הגר שביקש להיות כהן

גדול, נמצא באבות דרבי נתן נוסח א פרק טו. מקוצר מקום לא נביא אותו ונשאיר

לקוראים לעיין במקור ולהשוות אותו עם הסיפור שבגמרא שבת הנ"ל. במקום זה, נביא

את הסיפור הבא מבראשית רבה פרשה

ע סימן ה :

"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" – עקילס

הגר נכנס אצל ר' אליעזר, אמר לו: הרי כל שבחו של גר שנאמר: "ואוהב גר לתת לו

לחם ושמלה" (דברים י יח)! אמר לו: וכי קלה היא בעיניך דבר שנתחבט עליו אותו

זקן? שנאמר: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" ובא זה והושיטו לו בקנה!

נכנס אצל רבי יהושע התחיל מפייסו בדברים:

"לחם" – זו תורה… "שמלה" – זו טלית. זכה אדם לתורה זכה

לטלית, ולא עוד אלא שהן משיאים את בנותיהם לכהונה והיו בניהם כהנים גדולים ומעלים

עולות על גבי המזבח. "לחם" – זה לחם הפנים, "ושמלה" – אלו

בגדי כהונה… אמרו: אילולי אריכות פנים שהאריך ר' יהושע עם עקילס, היה חוזר

לסורו. וקרא עליו: "טוב ארך אפים מגיבור" (משלי טז לב).

שניים או שלושה דורות אחרי הלל ושמאי חוזר הסיפור על הגר שביקש להיות כהן

גדול בנוסח מרוכך יותר. ר' אליעזר, ממשיכו של שמאי, לא דוחף את הגר ולא מסלק אותו,

רק מסביר לו שלא יזלזל באותם דברים פשוטים שיעקב אבינו התפלל עליהם. אך נראה שגם

הוא לא קיבל אותו בסופו של דבר. ר' יהושע, מתלמידי בית הלל, הולך צעד נוסף בדרכו

של הלל ומראה לגר שהגם שהוא אישית לא יכול להיות כהן גדול, זרעו (נכדו, בן בתו)

יכול. אפשר להתגבר על האיסור "והזר הקרב יומת" אם קבלת הגרות היא רצינית

ולדורות ולא אישית אינסטנט. הנכד שממשיך את דרכו של הסבא שהתגייר הוא העדות

(בדיעבד) לרצינות הגיור. ומאריכות פנים זו של ר' יהושע זכינו לתרגום אונקלוס לתורה

– עקילס הוא אונקלוס וגם ר' אליעזר הצטרף למפעל. ראה גמרא מגילה דף ג עמוד א:

"תרגום של תורה – אונקלוס הגר אָמָרוֹ מפי רבי אליעזר ורבי יהושע".

 

 

מהנעשה בתנועה

 תנועת עוז

ושלום / נתיבות שלום נכנסה לחברות פעילה בקואליציה הארצית לחינוך לדמוקרטיה, וכן

בפורום ארגוני השלום בישראל. נציגי התנועה השתתפו במפגש לזכרו של הרב מנחם פרומן

בחלקת שורשים / ג'ודור בצומת גוש עציון, ובהמשך ביקרו ברמאללה במשרדי הועדה של

אש"ף לתיאום עם החברה הישראלית. כן נפגשו נציגינו להתייעצות עם הרב מיכאל

מלכיאור. דיונים על היתכנות פיתרון שתי המדינות התקיימו בירושלים, וכן בירוחם

במסגרת שבתון של יוזמת ז'נבה.

 

ובעתיד הקרוב

ביום שישי י"ח בסיוון תשע"ו 24.6.2016, בשעות 10:00-15:00 יתקיים כנס הפעילים של תנועת עוז ושלום-נתיבות

שלום המתחדשת בבית כנסת ידידיה, רחוב ליפשיץ 12

ירושלים.

בתוכנית: החלק

הראשוןפאנל בהנחיית חברנו רמי פינצ'ובר (נטף), ובהשתתפות:

פרופ' מנחם קליין מהמחלקה למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן (פעיל בין היתר ביוזמת

ז'נבה), הרבנית הדסה פרומן מתקוע (פעילת יוזמה יהודית-פלסטינית משותפת שורשים

ג'ודור), הרבנית עדינה בר שלום (ראשת המכללה החרדית בירושלים). הדוברים יתארחו

בכנס סגור זה של פעילי התנועה, כדי לעודד אותנו לחשוב מחוץ לקופסה על פעילות לקידום

השלום וזכויות האדם מתוך ערכי היהדות.

בחלק השני נקיים סדנה בהנחיית המלווה שלנו

משתי"ל, מילנה יערי, בתהליך ההתחדשות של הארגון.

מטרת הכנס : לגבש חזון משותף ומעודכן לארגון שלנו,

שיאפשר לנו לגשת לאחר מכן, לא באותו יום, לבחירת הנהלה חדשה ויתר בעלי תפקידים,

כדי לצאת לדרך עם מטרות ברורות.

בואו – להיפגש, לשמוע, להשמיע, לדון, להשפיע, לבנות

ולהיבנות! עשרה מקומות כבר נתפסו על ידי הנרשמים הראשונים. ואם תרצו להישאר לשבת

בירושלים, יש כבר הצעות אירוח על ידי חברינו תושבי העיר. הרשמה (חובה) אצל לאה

שקדיאל, טל 0523911181

 

 

הנהלת העמותה "עוז ושלום"

החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016,

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

 

ולסטודנטים

– 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין רכזת המשרד

מייל המודיע על העברת התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

כדאי לכם – רק משלמי דמי חברות יהיו בעלי

זכות הצבעה באסיפת חברים שאנו מתכננים! ובכלל, תרמו לעוז ושלום עוד היום, וקבלו

פטור ממס לפי סעיף 46א

 

 

עמדת תנועת עוז

ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו

הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת

ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת, החותרת לשלום והמכבדת כל אדם

שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי

ומטרה חיונית בחיי הפרט והכלל. כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של

משאת נפש לימות המשיח. עלינו לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו

המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף פעולה – "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה

לישראל אלא השלום". שלום אמת לא ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול

"מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" חל גם על היחסים שבין עמנו ובין העם

הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת

להקפיד על כבודו של כל אדם- יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות,

לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת

רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו הדמוקרטיים, מערערת

את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות בשני הצדדים

ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום

הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי

התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות

הקדושים – שאלת השליטה על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך בינינו ובין הפלשתינאים

מסכסוך לאומי לסכסוך בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את הפיכת האמונה הדתית

לתביעה לשלטון על מקום, יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך – מקום קדוש ראוי לו שלא יהיה

בבעלותו של אף גורם אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת

לא רק לגאולה הארץ, אלא לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות

הלאומי – הקצאת משאבים לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות

דתית ופוליטית.

 

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך

את מפעל "שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום (לציין שהתרומה

היא עבור שבת שלום) ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים, 933806

ניתן גם

לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912

מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין, רכזת המשרד,

מייל המודיע על העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס לפי

סעיף 46א

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה

האלקטרונית ולבירורים:

052-3920206 ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת –

מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il