בחקתי תשע"ט, גיליון 1103

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם…

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד.

(ויקרא כ"ו ג',ו)

איור: הרי לנגבהיים

 

אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִיתֶם אֹתָם', הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ'? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה (ספרא).

(רש"י שם, שם)

ואת מצותי תשמרו – הנה השמירה במצות היא ההשגחה באופן עשייתם ובמכוון מהם, וזה בעיון נאות כאמרם ז"ל 'שמור' – זו משנה. אמר אם כן: אם תתנהגו בדרכי האל יתברך הנכללים בחלק המעשי בתורתו ותעיינו במצות לדעת אופן עשייתן ותכליתן, ובזה תשלימו כוונתו להיותכם בצלמו כדמותו.

ועשיתם אותם ואז יהיה לכם זה השלֵמות כקנין באופן שתעשו אותם כמו פועלים הטוב ברצון נפשכם, לא כמצווים ועושים מיראה אשר בזה יהיה העושה מתפעל בצד מה, אבל תעשו מאהבה, חפצים ברצון האל יתברך כאמרם (אבות) 'עשה רצונו כרצונך'.

(ספורנו שם, שם)

ונתתי שלום בארץ – צריך לדעת למה הוצרך לומר זה אחר שכבר אמר 'וישבתם לבטח', ואולי שיכוין על עם בני ישראל עצמם שלא יהיה להם פירוד הלבבות שיטע ה' ביניהם שלום וריעות. או אפשר שיכוין על כללות העולם, ותדע שכשמדבר על ארץ ישראל מזכירה בכינוי כאומרו בסמוך בארצכם, וכאן אמר בארץ, מבטיחם כי יהיה שלום בכל העולם, ותמצא שחפץ ה' בדבר, וצא ולמד מפרי החג ע' כנגד ע' אומות, ומאמרי רבותינו ז"ל (סוכה נ"ה, ע"ב) ובענין זה, גם כפי הטבע כשיש מלחמות בעולם יחרדו גם היושבים בטח לקול ענות מלחמה, ולזה גמר אומר ושכבתם ואין מחריד.

(אור החיים שם, שם)

ונתתי שלום בארץ. מלמד שהשלום שקול כנגד הכל.

(מדרש אגדה, ויקרא כ״ו:ו׳:א׳)

וחרב לא תעבור בארצכם – אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני; כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם – אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם – לא יהיו נוגעים בכם.

(הרש"ר הירש שם, שם)

'על החרב' כיצד? אפילו חרב של שלום, כגון שערכו מלחמה עכו"ם עם עכו"ם ועברו במקום ישראל, אף על פי שאין ביניהם ובין ישראל מלחמה, הרי זו צרה ומתענין עליה, שנאמר 'וחרב לא תעבור בארצכם' מכלל שראיית המלחמה צרה.

(משנה תורה לרמב"ם הלכות תעניות ב, ד)


 

את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם

יונתן מוס

לכבוד בננו היקר, יובֵל מוס,

לרגל עלייתו הראשונה לתורה בפרשת בחוקותי

חלקה הראשון והמרכזי של פרשת בחוקותי עוסק בברכות הנלוות לקיום הברית בין בני ישראל לה' ובקללות שבהפרתה. מהי אותה הברית? היא מוזכרת רק במונחים כלליים. התנאים מוצבים בראשית הפרשה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כה, ג) ושוב בהקשר של ההפרה: "ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצות האלה…" (שם שם, יד). המלה "ברית" עולה ביחס להקמתה מצדו של ה' ("והקימותי את בריתי אתכם" – שם, שם, ט), ביחס להפרה האפשרית מצד ישראל ("להפרכם את בריתי" – שם, שם, טו) ושוב בהקשר של זכירת הברית מצדו של ה': "וזכרתי את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק, ואף את בריתי אברהם והארץ אזכור…ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, להפר בריתי אתם…וזכרתי להם ברית ראשונים…" (שם, שם, מד – מה).

האם הברית עליה מדובר בפרשייה זו נכרתה בימי האבות, כפי שמשתמע מההתייחסות לאברהם, ליצחק וליעקב, או שמא היא נכרתה בהר סיני כפי שעולה מההתייחסות לחוקות ולמצוות, וכפי שלכאורה נאמר בפירוש בפסוק המסכם של הפרשייה: "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה" (שם, שם, מו)? ואם מדובר בברית האבות, בכמה בריתות מדובר? האם זו ברית אחת, או שלש בריתות, כפי שמשתמע מהפסוק המייחס לכל אחד מהאבות ברית בפני עצמה1.

באשר לשאלה הראשונה, ישנה פרשנות מקובלת, שראשיתה בחז"ל, שהתפרסמה בזכות רש"י ושממשיכה בלבושים שונים עד היום. היא מוסיפה ומדגישה מרכיב נוסף בברית שלא נמצא בפשט הכתובים. לפי פרשנות זו, ההליכה בחוקות ה' הנדרשת מעם ישראל אינה קיום מצוות, אלא "עמל בתורה." ברור מפירוש רש"י לאורך כל הפרשייה, שוב בעקבות חז"ל, שמוקד הדרישה כאן הוא לימוד התורה.2 לימוד זה יוביל לקיום מצוות, שגם חשוב, אבל הלימוד נמצא במרכז.3 לפי פרשנות זו, ברור שהכוונה היא לברית התורה בסיני, אף אם דווקא לפי חז"ל ורש"י, הדוגלים גם בתפיסת "האבות קיימו כל התורה" ייתכן שאין הבדל ממשי בין ברית האבות לברית סיני.

ההתייחסויות לשאלה השנייה על מספר הבריתות פחות מפורשות. תרגום יונתן מפרש שמדובר בשלש בריתות שונות: הברית עם יעקב הייתה בבית – אל, הברית עם יצחק בעקידה, וברית בין הבתרים עם אברהם. מפרשנים אחרים, דוגמת רס"ג ואבן עזרא, עולה שמדובר בברית אחת, משותפת, שכן הם מסבירים את סדר הופעתם של האבות בהיפוך מסדרם הכרונולוגי, בכך שיעקב, שלא כמו אברהם, היה כלול בברית במשך כל שנות חייו.4

בין אם מדובר בפועל בשלש בריתות שונות או רק בברית אחת, יש מקום לדרוש את לשונה החזרתית של הפסוק: מדוע המלה "בריתי" חוזרת על עצמה שלש פעמים, עבור כל אב ואב? כדי לענות על שאלה זו אאחז בדברים שנמסרו בשם הבעל שם טוב על שני מקומות אחרים בהם ישנה חזרה דומה. בחלום יעקב בתחילת פרשת ויצא ה' ניצב עליו ואומר: "אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק…" (בראשית כח, יג). הבעל שם טוב דורש את החזרה שבמלה "אלוקֵי." הוא מקביל חזרה זו לחזרה דומה בתחילתה של תפילת העמידה: "אלוקינו ואלוקי אבותינו: אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב." וכך הוא אומר:

ואין אנו אומרים אלוקי אברהם יצחק ויעקב  –  להורות שאל יסמוך האדם על חקירת ועבודת אביו. וכן יצחק ויעקב לא סמכו עצמם על חקירת ועבודת אברהם אבינו, רק חקרו בעצמם אחדות הבורא ועבודתו. לכן אנו אומרים 'אלוקֵי' בכל אחד ואחד.

דברים אלו של הבעל שם טוב מסבירים נקודה נפלאה בהתפתחותו של יעקב. הפעם הראשונה שיעקב מזכיר את ה' היא כאשר הוא מגיש ציד ליצחק. יעקב אומר שאת הציד "הקרה ה' אלוקיך לפניי" (בראשית כו, כ). בשלב מוקדם זה, מבחינתו של יעקב, ה' הוא עדיין אלוקיו של יצחק אביו, ולא שלו עצמו. יעקב טרם פיתח "חקירה ועבודה" עצמאית, כלשונו של הבעש"ט. רק כאשר הוא יוצא לדרכו החדשה הוא מגלה את ה' כאלוקיו שלו, ורק אז הוא מרגיש שיהיה מוכן לחזור לבית הוריו, שהרי הוא אומר: "ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים" (שם, כח, כא). חווית ההתגלות האלוקית של יעקב הייתה שלו עצמו, והיא התרחשה במקום ספציפי: הוא מקיץ משנתו ומכריז: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (שם, שם, טז). לפני שנתו הוא לא ידע את ה'. אחרי שנתו הוא הבין שה' קשור אליו אישית, במקום המסוים הזה. מהותה של הידיעה היא סובייקטיבית. לא ידיעה מדעית אובייקטיבית, אלא ידיעה "תנ"כית" אינטימית ואישית.

בימינו, רובינו לא זוכים להתגלויות אלוקיות אישיות כפי שהן מתוארות בפשטי הכתובים במקרא. אבל את ה' ניתן עדיין לדעת דרך תורתו. לפחות כך מברכים אנו מדי יום בברכת התורה: "ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה." כשם שידיעת ה' של יעקב ("חקירתו ועבודתו") הייתה אישית וסובייקטיבית וקשורה למקום מסוים, כך גם בלימוד התורה מקובלנו ש"אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ" (עבודה זרה יט ע"א). כמו יעקב, גם אנו נדרשים למצוא את המקום בתורה שבו יש לכל אחד ואחת מאתנו חפץ אישי, שדרכו נדע את ה' בידיעה אינטימית וסובייקטיבית.

כך אומרים אנו גם בתחילתו של אותו הקטע בברכת התורה: "והערב נא את דברי תורתך בפינו." עריבות בפה, כמו כל הנאה, הינה סובייקטיבית. מידותיה ותחומיה משתנים מאדם לאדם. יש בכך כמובן גם פרדוקסליות מסוימת, שהרי זו הברכה שבה אנו מבקשים שהקשר שלנו לתורה ימשיך מדור לדור. ודווקא בברכה זו אנו מדברים על החיבור הסובייקטיבי, האישי של כל אדם: על מציאות שבה אל לנו "לסמוך על חקירת אבותינו"! כיצד זה שדווקא שם מתבטאת ההמשכיות? כנראה שכוונת הדברים היא שככל שהחיבור האישי והאידיוסינקרטי של כל אחד ואחת מאתנו לתורה גדול יותר, כך יש יותר סיכוי שצאצאינו יתחברו גם הם לתורה, לידיעת ה', כל אחד ואחת מהם בדרכו ובדרכה האישית והמיוחדת, שתהיה שונה בהכרח (ובתקווה!) מדרך ההתחברות של הוריהם.

נחזור כעת לפרשת בחוקותי. כשם שבתפילתנו אנו מזכירים את "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" ולמדנו מהבעל שם טוב שהכוונה היא ל"חקירה ועבודה" השונה של כל אחד מהאבות, כך גם הברית המשולשת שמוזכרת בפרשת בחוקותי: "את בריתי יעקוב, ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם" מייצגת שלוש דרכים שונות שבהן האבות הבינו וחוו את הברית עם ה'. אם נצרף לכך את דרכם של חז"ל ושל רש"י בפירוש שאר הפרשה (וניתן גם כמובן לנקוט בדרכים פרשניות אחרות!), ניווכח שברית זו אינה אלא העמל בתורה. וכפי שראינו, גם בתורה (במובנה הרחב ביותר!) על כל אדם למצוא את דרכו המיוחדת, ו"אל יסמוך על חקירת אביו".

  1. ראו גם רש"י על ויקרא כו, ט, המדבר גם על ברית נוספת: ברית חדשה עתידית.
  2. ראו לדוגמא את פירושו לויקרא כו, טו.
  3. לשני יישומים יפים של המגמה הפרשנית הזאת וקישורה למלה "חוקה" שבשם הפרשה, ראו כלי יקר והעמק דבר על אתר.
  4. דרכם של רס"ג ואבן עזרא נראית כפשט, אך מעניין שהרמב"ם לא הבין כך את הפסוק. ראו מורה נבוכים, ג, נא, יא: "שכרת עם כל אחד מהם ברית קיימת 'וזכרתי את בריתי יעקב, וכו'." ראו גם רש"ר הירש על אתר.

ד"ר יונתן מוס מלמד בחוג למדע הדתות באוניברסיטה העברית


והבאתי עלכים חרב, נֹקמת נקם ברית  –  החרב הנוקמת האמורה כאן היא כוח שונה מן ה"אויבים" הנזכרים לעיל (פסוקים טז – יז). היא כשלעצמה מתוארת בתכונה של חרב נוקמת נקם ברית; והברית היא כללית, לא הברית המיוחדת שנכרתה עם ישראל. אם הבינונו ביטוי זה כהלה, הרי הכוונה כאן למעצמות הכובשות את העולם, הקמות בהיסטוריה מתקופה לתקופה. שלא מדעתן, הן כלי שרת בידי ה'. תפקידן לטהר את העולם מעמים שהשחיתו דרכם, ועל ידי כך הן מקדמות את התפתחות האנושות צעד אחד נוסף. סופן שגם הן משחיתות דרכן וגורל דומה ישיג אותן. הן חרב ה', המגינה על ברית ה' עם האנושות והנוקמת את נקמתה מן העמים שהשחיתו. כי העקרונות הכלליים של הצדק, המוסר והאנושיות הם היסוד של כל חברה אנושית. הם קרויים "ברית", שהרי הם היסוד המוחלט, שהוא תנאי לקיומה ולהתפתחותה של האנושות. כאשר העמים משחיתים את דרכם, הרי הארץמתקוממת תחת יושביה; כי עברו תורת ה', הפכו חוקות מוסר, הפרו ברית עולם: "עברו תורת חלפו חק, הפרו ברית עולם" (ישעיהו כד, ה). "מלאכי שמים מר יבכיון" על המצוקה ועל השממה בארץ; כי "אנוש"  –  האדם שהשחית דרכו (ראה פי' בראשית ד, כו)  –  הפר את הברית, מאס את היסוד של כל בניין חברתי, ואין לבו פתוח להתבונן על דרכו: "הפ ברית, מאס ערים, לא חשב אנוש (שם לג, ז – ח)

(הרש"ר הירש כו, כה)


האם הגאולה הכרחית או מותנית?

רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו, אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה, אין נגאלין? אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

(בבלי סנהדרין צז, ע"ב)


התורה, כשהיא אומרת לנו את ההבטחה הגדולה "וזכרתי את – בריתי", ושגם בהיותנו בארץ אויבינו אין ה' שוכח את הברית  –  אין היא מבטיחה לנו גאולה, משום שזכות אינה קיימת. כדי שהברית, הקיימת בכוח, תהיה לה תוצאה בפועל, דרוש מעשה מבעל – הברית השני. ובעל – הברית השני זה אנחנו.

גם זה צריך להיאמר כנגד אותה אמונה אלילית, הרווחת גם בקרב הציבור הרואה את עצמו כבעל אמונה בה' ובתורתו: שמובטחת לנו גאולה ללא תנאי. יש מאמר מדרשי מפורש: "שלושה ניתנו על תנאי  –  ארץ ישראל בית המקדש ומלכות בית – דוד". ללא תנאי ניתנה התורה (וכהונת בית אהרן).

(ישעיהו ליבוביץ: הערות לפרשיות השבוע, עמ' 84 – 85)


השלום איננו רק דבר של נטיה מוסרית, עבודת – השלום היא עבודה קולטורית תדירה, רוממה ואדירה, עבודה שצריכה להפנות אליה תמיד את כל הכוחות היותר פוריים שבאומה. אנו צריכים לשום אל לב: מה יהיה האחרית מכל הפירודים ההולכים ומתרבים, המפלגות הפדרציות והפרקציות, האגודות והמנינים, הזרמים והבמות, אם לא ימצא לנו תל – תלפיות אחד שישא את הדגל הכללי של האומה ויעסוק בלא –  הרף בכל התעמולות היותר רצויות בעבודת אחדות האומה, השויית המחלוקת והתקשרות – השאיפות. כשם שאנו מכירים ומאמינים שתשועת ישראל תבא על – ידי התחלה של קץ – המגולה, שנעשה אנו בכח אשר נתן לנו ה' לעשות חיל, לרכוש את הארץ, לגאול אותה לעבדה ולבנותה, לכבש אותה בכיבושים קולטוריים ומעשיים, כן עלינו לדעת יותר ויותר, כי רוח ה' אשר על אליהו, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת (מסכת עדיות), צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, על – ידי כחותיה היותר טובים, תלמידי – חכמים המרבים שלום בעולם.

 (מתוך מכתב אל נציגי המזרחי בקונגגרס הציוני, אגרות הראי"ה לרב קוק זצ"ל , אגרת תקעא)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.