בא תש"ף, גיליון 1138

וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, 

כָּבֵד מְאֹד, לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ,

וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן.

(שמות י', י"ד )

איור: הרי לנגבהיים

ויעל הארבה – למה הביא הקב"ה עליהם מכת ארבה? מפני שעשאו את ישראל לזורעי חטים ושעורים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה וכלה כל מה שזרעו להם ישראל.

 (תנא דבי אליהו פ׳ ז׳)

טעם הדבר שעשאו את ישראל לעובדי אדמה הוא כדי שלא יכנסו לבתיהם וימעטו בפריה ורביה. (וע"ע בתנדב"א ובמ"ר) טעמים ואסמכתות על תכונת כל מכה ומכה שבאה על המצרים.

 (תורה תמימה שם)

וינח – ב' במסורה; 'וינח בכל גבול מצרים' 'וינח ביום השביעי' – מלמד שנח הארבה בשבת. ד"א: רמז להא דאיתא בתענית 'מתריעין ומתענין על הארבה, בחול אבל לא בשבת' וזהו שאמר 'וינח בכל גבול מצרים', אפילו אם נח הארבה בכל הגבול, אעפ"כ 'וינח ביום השביעי'.

 (בעל הטורים שם, שם)

לפניו וגו' ואחריו וגו': דרך מליצה והפלגה, וכן ביואל ב' ב' (קלער' וראז'); והיה אפשר לומר שהכוונה לא היה כמוהו במצרים (יח"ף), ואעפ"י כן רחוק הוא שיחוש הכתוב לדבר כאן על העתיד ולהודיע שלא יהיה כמוהו עוד לעולם.

(שד"ל שם, שם)


התחדשות כצורך וערך שאלת השאלות?

שלמה פוקס

 לזכרו של אבי מורי, הרב דוד פוקס, שהלך לעולמו בכ"א בכסלו במלאות כשלושים למותו

אבא שנהג לשאול, גם עובר אורח: מהי שאלתך?

"וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַּעֲבֹד אֶת ה' עַד בֹּאֵנוּ שָׁמָּה" (שמות י' כו')

זו הייתה תשובת ר' זלמן שלומי שכטר לשאלה – עד כמה הוא מוכן לשנות את נוסח התפילה. ר' זלמן ציטט את דברי משה וטען שאין לגשת לתפילה מתוך רצון לשנות, אלא בהגיעך אל המקום, עליך לשנות, אם יש צורך בשינוי, וכך בכל תחום.

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". חודש של התחדשות, חודש המלמד על כך שהתחלת השנה תלויה בהתאמתה לתחילת האביב, ההתחדשות באה לידי ביטוי בשינוי הלוח, בקידוש החודש, 'כזה ראה וקדש'. ה' הראה למשה לבנה בחידושה ואמר לו, כך תקדש את החודש, ובכך נבטא 'כזה ראה וחדש'!

עלינו לדעת שגם נֵרות השבת הם חידוש!

מדליקים את הנרות לפני השבת והם ממשיכים לדלוק בתוך השבת. במשנה קיימות לא מעט הלכות בהן לדעת בית הלל מותר להתחיל מלאכה לפני השבת בידיעה שהמלאכה תמשיך במהלך השבת, לעומת בית שמאי האוסרים; למשל, אסור להשרות בגד בצבע וכן אסור להפליג בספינה בערב שבת, מותר לעשות פעולות מעין אלה רק שלושה ימים לפני השבת! לעומת זאת בפרק ב' 'במה מדליקין', פרק המברר את דיני הדלקת הנר אין את הדעה האוסרת; לדעת כולם מדליקים את נרות השבת ומברכים 'אשר קדשנו במצוותיו וציוונו', לשאלה והיכן ציוונו? ניתן לענות במצוות לא תעשה, 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' – כלומר: תקנת חכמים הפכה לציווי.1

המשנה ממחישה בתיאור שמחת בית השואבה את שינוי כיוון התפילה… הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ: אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה, אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ, וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ…"2

כמו-כן, יש סמכות לבית הדין בראשות הנשיא לקבל את העדים בשל שיקולים שאינם רק קוסמיים. יש בזה משום חידוש עצום, ובלשון הגמ' – "אָמַר לוֹ (ר"ע), הֲרֵי הוּא אוֹמֵר, (ויקרא כג) 'אֹתָם', 'אֹתָם', 'אֹתָם', שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, 'אַתֶּם' – אֲפִלּוּ שׁוֹגְגִין. 'אַתֶּם' – אֲפִלּוּ מְזִידִין. 'אַתֶּם' – אֲפִלּוּ מֻטְעִין. בַּלָּשׁוֹן הַזֶה אָמַר לוֹ: 'עֲקִיבָא, נִחַמְתָּנִי, נִחַמְתָּנִי'" (ב' ר"ה כה' ע"א – נוסח 'עין יעקב' אות כב') לעיתים בשל רצון לשנות את הלוח (בעיקר כדי להתווכח עם אנשי הכתות), הנשיא יכול היה לקבל עדות שבוודאי אינה תואמת את האמת הקוסמית.

מודעות למסורת מורכבת באה לידי ביטוי בסוף הפרשה ומוכרת בשאלות ותשובות הבנים מההגדה של פסח. לרוב לא שמים לב לעובדה שהשאלות מופיעות עם הקדמה – לאחר ההגעה לארץ כנען – והיה כי ישאלך בנך – שאלות הדור השני; התורה מבהירה – על כל דור להתכונן לשאלות הדור הבא. אל לנו להניח את קבלת המסורת כדבר מובן מאליו – יש להתאימה לכל דור ודור.

 בפרשתנו: "וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם: מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? (יב', כה' – כו')

וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה… וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. (יג', ה'-ח')

וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ… וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. (יג', יא'-יד')

ולשאלות המופיעות במקרא ובהגדה, כדוגמאות, ניתן להוסיף: האם אי אפשר ה' בלי 'מכות מצרים', האם זו הדרך היחידה כדי ללמד את המצרים שהוא האלוהים בקרב הארץ, מדוע אין משה ובני ישראל זועקים כנגד 'מכות מצרים'? כנאמר 'לא תתעב מצרי, כי גר היית בארצו.' ומדוע לצוות לקחת 'בהשאלה' כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ומדוע העם מציית?

לשאלה – מדוע מכות מצרים? נזכיר את דברי המשורר נתן אלתרמן שהפתיע ("שירי מכות מצרים" 1944 בפרק הראשון) 'בדרך נוא אמון' כותב – "…כי צדיק בדינו השלח, אך תמיד בעוברו שותת, הוא משאיר כמו טעם מלח, את דמעת החפים מחטא."

נעיין בשאילת כלי הכסף – מדוע?

דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב. (שמות פרק יא', ב')

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת. וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם. (שמות פרק יב', לה'-לו')

התשובה המוכרת מההגדה של פסח – לקיים את מה שנאמר: "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל." (בראשית טו', יג'-יד')

יש לזכור מה נגרם כתוצאה מציווי זה: העגל, ולחלק מהפרשנים, כתוצאה מחטא העגל נצטווינו על בניית המשכן! ובכל מקרה, המשכן נבנה מכסף וזהב מצרי?!

להתמודדות עם שאלה זו נביא פרשנות של שני רבנים מדווינסק, שהיו שגורים בפי אבי ז"ל. ר' מאיר שמחה הכהן, בעל משך חכמה, ור' יוסף ראזין המכונה הרוגצ'ובר בעל 'צפנת פענח'. אבי חיבב את שיטת הרוגצ'ובר ותימצת את שיטתו – עיין שם, עיין שם… וקשה, עיין שם, עיין שם ותירץ.

פרשנותם מתבססת על הציווי שבפרשת וארא – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם, לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." מהו הציווי החל, הן על ישראל והן על פרעה?

על כך נאמר בירושלמי (ראש השנה פ"ג ה"ה) – "ואתייא כהיא דא"ר שמואל בר רב יצחק "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים, ואתיא כהיא דא"ר הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים, הדא הוא דכתיב: "מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי".

כוונת הירושלמי לדברי נבואת ירמיה לד' (הפטרת פרשת משפטים) "…כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם".

כותב ה'משך חכמה' היו מבני ישראל שהחזיקו עבדים עבריים במצרים, עליהם התכוון ירמיה בנבואתו ועל כך, לדברי הירושלמי, בני ישראל נענשו. וזה לשונו (ההדגשה שלי): "ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה כו' להוציא את בני ישראל" – יתכן כי גם אז במצרים היו גדולי האומה אשר היו שרים נכבדים ואפרתים, והם היו משעבדים את בני ישראל לעבדים שמכרו המצרים להם, ואולי היו המה השלשה שבטים, ראובן ושמעון ולוי, שהנהיגו שררה במצרים, כמו שאיתא במדרש נשא פ' י"ג; לוי שלא היה בשעבוד מצרים, לכן לא נטל נחלה בארץ, וכן ראובן לא נטל רק בעבר הירדן, ושמעון נתקיים עליו 'אחלקם ביעקב' כמוש"פ רמב"ן, ומהם היו בני חורין הרבה ושרים אשר היו משעבדים את ישראל הנמכרים להם מהממשלה של פרעה, לכן ציווה השי"ת שבני ישראל וגם פרעה יוציאו את בני ישראל מהשיעבוד, ולכן סמך לזה יחוס השלשה שבטים ומסיים הוא אהרן ומשה כו' הוציאו את בני ישראל על צבאותם שיהיו כל משפחה ושבט צבא בפני עצמו ולא ישתעבדו ישראל זה לזה. (הם המדברים אל פרעה) וכנראה שלזה כיוון הירושלמי ר"ה פ"ג ה"ה…"

הרוגצ'ובר – בדרכו (וארא ו' יג') "ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים וגו'" – עיין בירושלמי ר"ה פ"ג, דזה הוה גדר תנאי דעל מנת כן יצאו, שאם יהיה שש או יובל יוציאו עבדים בני ישראל לחירות, ע"ש (עיין שם) בזה, ואם יעברו אז ישארו עבדים, ולכן בימי ירמיה נענשו כמבואר בערכין דף לג' ע"א ע"ש, וכן נצרך להם להחזיר הביזה שלקחו 'גדר הענקה' ביזת מצרים ועל הים, ועיין בספרי פ' ראה קכ', ועיין פסחים פז' ע"ב, ביזת מצרים חזרו, ועיין שם קיט' ע"א. ולכן לוקחים כל הכסף מישראל תשלום בעד חזרה של הענקה כיוון שלא השלימו תנאם. אך על ידי זה היה טובה לישראל דאם לא כן כיוון שנבוכדנצר הוה קונה אותם קה"ג (קנין הגוף) ממש על ידי מלחמה…"

פרשנותו מניחה שבעת שחרור עבדים יש מענק . ברם, באם אינך משחרר באמת, אלא קונה את העבד מיד לאחר שחרורו , הרי שיש להשיב את המענק. אי לכך הכסף שנלקח בעת יציאת מצרים, הוחזר למצרים בעת מסע שישק.

וכך בבלי פסחים – נוסח 'עין יעקב' אות סב' – "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם, יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם…". וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם"… וְהָיָה מֻנָּח עַד רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלָיִם. וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַכֹּל לָקָח, וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה". בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם. בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ, וְשִׁגְּרוֹ לְהַדְרִימוֹן בֶּן טַבְרִימוֹן. בָּאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וּנְטָלוּהוּ מֵהַדְרִימוֹן בֶּן טַבְרִימוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה מֻנָּח עַד אָחָז. בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּהוּ וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב. וְהָיָה מֻנָּח עַד צִדְקִיָּהוּ. בָּאוּ כַּשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּהוּ. וּבָאוּ פַּרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיִּים. בָּאוּ יְוָנִים וּנְטָלוּהוּ מִפַּרְסִיִּים, בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיוָנִים, וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי."

הפרשה מלמדת – ישנם ציווים המחייבים לשאול – האם זו הדרך היחידה, ישנם ציווים המחייבים סירוב, 'ישראל' כשם – 'כי שרית עם אלוהים ואנשים ותוכל', כלומר ה' מזמין את הוויכוח.

ראינו את ההבטחה שבסוף הפרשה – והיה כי יביאך ה' אל ארץ… והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור: מה זאת? ואמרת אליו… עלינו ללמד את הילד שבנו לשאול, לחזור ולשאול?!

נשאל מדוע ככה? האם אי אפשר היה אחרת? ואולי התשובה תהיה – למה? ככה! האל מבקש מהאדם להקשות ולומר – אפשר אחרת וצריך אחרת! כזה ראה וחדש, כזה ראה ושאל!

1. לימים יביא פרופ' נפתלי וידר (בספרו 'התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב כ"א, מכון בן צבי התשנ"ח) מנהג לברך ברכה בשם ובמלכות לפני קריאת פרק זה בין קבלת שבת לערבית. 'ברוך…אשר בחר ב[חכמים] ותלמידיהם [ונתן] להם תורה מהר סיני על [ידי] משה רבנו….וצוה אותם בשמירת ש[בת] ובהדלקת הנר שלשבת במה מדליקין וג', ברכה המבטאת את המחלוקת עם הקראים שלא קיבלו את חידוש הדלקת הנר.

2. יתכן ומסורת שמחת בית השואבה מבטאת את המתח בין המסורת הפרושית בת הלוח העברי המשלב בין לוח שנה שמשי ללוח שנה ירחי, לבין עובדי השמש בעלי לוח שמש קבוע שאינו משתנה, שהיה לאחת מכתות מדבר יהודה (ספר היובלים). למסורת הפרושית יש צורך בעדים ובבית הדין שיכריז – על תחילת החודש ועל עיבור השנה

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.