אחרי מות תשע"ט, גיליון 1099

שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו.

 (מתוך ההגדה)

איור: הרי לנגבהיים

 

שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.

(משנה אבות ד, יט)

ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג): 'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם, כן ישיש להרע אתכם' ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים (האם הקב"ה שמח במפלתם של רשעים?) והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) 'בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו',

וא"ר יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים.

ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (שמות יד, כ) 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' – בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!

(בבלי מגילה י, ע"ב)

ההלל בדילוג. מפני שבז' של פסח נטבעו המצריים, אמר הקב"ה:'מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!' וכיוון שבז' אין גומרין אותו, ע"כ גם בחול המועד אין גומרין אותו, שלא יהא עדיף מיום טוב האחרון.

 (ט"ז על שולחן ערוך אורח חיים ת"צ)

המשמעות הכלל-עולמית של שיבת עם ישראל אל ארץ אבותיו נובעת מן העובדה שהיא התרחשה אחרי השואה, כלומר בזמן הידלדלות ודעיכה רוחנית כלל-עולמית וצורך כלל-עולמי בתחייה רוחנית של האדם. החזרת עטרת הריבונות היהודית ליושנה בציון אינה מטרה סופיתץ שכן, מה יכולה להיות חשיבותה המדינית של מדינה יהודית קטנה בעולם של היום? ריבונות מדינית היא רק המסגרת המאפשרת לעם הזה, בעל המעמד ההיסטורי היוצא-דופן, לנהל את חייו לאור חזונו שלו וליצור תרבות שמשאביה העיקריים יכולים להיות משאבים רוחניים בלבד. ההנחה, שמשמעותה של היצירה הזאת בשביל המין האנושי אינה צריכה לעמוד ביחס לכוחה המדיני והחומרי של מדינת ישראל, הוכחה דיה על-ידי תולדות עם ישראל ותולדות העולם.

 (הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ: "אמונה לארח השואה, עמ' 128)


 

בבהילו יצאנו ממצרים  – הרגע בו משתנה ההיסטוריה

ירון שור

לזכרם של הורי היקרים נתן שור ז״ל שנפטר בשביעי של פסח תשע״ב.

ד״ר חוה שור ז״ל שנפטרה השנה בפרשת בשלח תשע״ט.

שירת חייהם היצירתיים נפסקה בשירת הים.

"בבהילו יצאנו ממצרים" כתוב בתחילת ההגדה. ביציאת מצרים נוצר עם ישראל. העבדים שיוצאים מבתיהם בחצות הלילה הופכים להיות עם. אם חושבים על זה, הרי שדי מוזר לחשוב על יציאת מצרים כדבר שמתרחש בבהילות, שהרי משה נשלח אל פרעה, ביקש ממנו לשלֵח את עם ישראל למדבר, ולאחר מכן היה תהליך בו התרחשו עשר מכות, ורק לאחר מכת בכורות יצאו בני ישראל ממצרים. בתורה מתואר התהליך בשלוש פרשות, שבסיומן קרא פרעה למשה ואהרן, ואמר להם לצאת ממצרים. היה מספיק זמן לבני ישראל להתכונן היטב לקראת היציאה ממצרים, ובכל זאת נאמר: "ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם" (שמות, יב, לט). נראה לי, שהבהילות ביציאת מצרים, מאפיינת תהליכים היסטוריים ואנושיים, גם ארוכי טווח שבסופן מתקבלות ההחלטות בבהילות. ברגע מסוים מתרחש אירוע או שמתקבלת החלטה, שלאחריהם ההיסטוריה הלאומית או האישית שונה מאוד מכול מה שקדם לה. מעניינים במיוחד המקרים בהם בזמן קצר נוצר שינוי גדול מאוד או שנוצרים עם או תרבות חדשים.

אבי, נתן שור ז"ל, היה היסטוריון, בעל נקודת מבט היסטורית רחבה, שכתב ספרים רבים על תולדות ארץ ישראל. כמי שגילה עניין רב בגורמי שינוי, הוא חקר את מה שכינה: הרגע בו נוצרה התרבות המערבית. רגע זה מונצח בפסיפס מפורסם, הנמצא במוזיאון הארכיאולוגי בנפולי, המתאר קטע מתוך קרב גאוגמלה בשנת 331 לפנה"ס שבו נראה אלכסנדר מוקדון דוהר לעבר דריוש השלישי, המלך הפרסי, שעמד בראש צבא ענק, גדול בהרבה מזה של אלכסנדר. זה האחרון, ראה את הפרשים ובראשם אלכסנדר, מתקדמים במהירות לעברו, והחל לנוס על נפשו, מה שהביא להתמוטטות המערך הפרסי כולו, לכיבוש פרס ובבל על ידי היוונים, ולשליטה שלהם באזור למשך מאות שנים. רגע זה, של שינוי ההיסטוריה, שהיה שיאו של תהליך, שהחל שלוש שנים קודם מתואר מנקודת מבטם של המנהיגים. האחד, מנצל את הרגע, ודוהר לעבר ניצחון. השני, מאבד את העשתונות ברגע המכריע של הקרב. פעולתו האינטואיטיבית והאמיצה של אלכסנדר מוקדון הביאה לכך, שבנקודת הזמן המסוימת הזאת נוצרה התרבות המערבית.

תמונה

כיצד משתלבת הפעולה המתבצעת בחיפזון עם קבלת החלטות מושכלת? בספר שמוקדש כולו לקבלת החלטות מהירה, ונקרא Blink: The Power of Thinking Without Thinking, בעברית: "ממבט ראשון", טוען המחבר, מלקולם גלדוול, בעזרת דוגמאות, כי אמנם חשיבה מהירה לא בהכרח מדייקת, אבל במקרים לא מעטים, חשיבה מהירה, אינטואיטיבית, עדיפה על זו המתוכננת והלוגית.

אם נבדוק לעומק ניווכח, שחלק ניכר מההחלטות, שהתקבלו ברגע, היו תוצאה של לבטים רבים. רגע לפני עדיין לא היה ברור אם יוכל להיווצר חיבור, או אם נחליט על קבלה או על דחייה של הצעה, ורגע אחרי, ההחלטה הייתה ברורה ובעקבותיה עשייה. בשלב מסויים יש צורך לקחת סיכון ולעשות מעשה, מתוך מחשבה, שאם לא ייעשה, הרי שתוחמץ ההזדמנות.

חג הפסח קשור ליציאה הבהולה ממצרים. בדומה לציווי של אברהם "לך לך", היווצרות עם ישראל התאפשרה מתוקף ההחלטה של אלפים רבים מבני ישראל להצטרף ליציאה הלא מתוכננת. ההחלטה לצאת מהבית וללכת למדבר אל הלא נודע, אל מחוץ לכול מה שהיה מוכר להם עד לאותו הרגע, היא אחת הקשות שיש והיא שאפשרה את יצירת העם.

ליל הסדר מתאר את האירוע של יציאת מצרים מנקודת המבט של היהודי הפשוט, בהתייחסו אל החיפזון ביציאה ואל אכילת מצות. ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ה') מבאר את הסיבה לאכילת מצה ביכולת לנצל הזדמנויות. הוא אומר, שלא תמיד יש לנו האומץ לקפוץ ממצב בטוח ומוכר למצב חדש וחסר וודאות. המצה מלמדת אותנו שכאשר יש הזדמנות  – כדאי לנצל אותה לפני שתוחמץ. המצה מסמלת את העשייה הבלתי מותנית. הנכונות לצאת אל הלא נודע בהחלטה של אותו הרגע. לא היה תהליך של קבלת החלטות מסודרת והגיונית, אלא קפיצה למים אל הלא נודע של הרבה מאוד מבני ישראל, שהיו מוכנים לוותר על הנוחות של בתיהם, על המקומות המוכרים להם, על האפשרות לאכול לחם, ובחרו לאפות מצות, בדרך אל הסיכוי להיות חלק מעם חדש שנוצר. פילון האלכסנדרוני אומר, שהמצה עשויה מחיטה שאינה מעובדת. הראשוניות של המצה היא טבעית ופשוטה, ואינה מערבת בתוכה את התענוג שבעיבוד כשהופכים את החיטה ללחם "המצה היא מתנת הטבע, ואילו הלחם החמץ  – מלאכת מחשבת הוא. שהרי בני האדם , הלהוטים לצרף את הנאה לתועלת, התרגלו להנעים באורח מלאכותי את הצנע הטבעי" (פילון, על החוקים לפרטיהם, סעיף 159). ניתן להגיד, שגם החשיבה של האזרחים הפשוטים שיצאו ממצרים הייתה דומה לאופן בו נעשתה המצה. הם נדרשו לקבל החלטה בבהילו, בזמן קצר ביותר, והחליטו לצאת ממצרים, ובכך איפשרו את היווצרותו של עם ישראל. חשיבתם הייתה פשוטה כמו המצה שאפו, בלי ההידור של הלחם.

סדר ליל הפסח מאפשר לכל יהודי לחזור אל החוויה של אותו לילה מיוחד בו יצאו בני ישראל ממצרים בבהילות ואף מנהג מקובל לשחזר עם הילדים אפיזודה זו. יש לזכור את מרכיב קבלת ההחלטה האישית של כל אזרח מישראל, שהיה שותף חשוב לניסים בהיווצרות עם ישראל בחצי הלילה.

פרופ' ירון שור, ראש התכנית לתואר שני בהוראה ולמידה מכללת דוד ילין. ספר שכתב "אומנות ההוראה הקשובה" יצא השנה לאור בהוצאת מופ"ת.


 

"בקרבתם לפני ה' וימתו": קריבתם לפני ה' היתה סיבת מותם. הם לא הבינו את רום האידיאל היהודי – ואת פחיתות מעלתם הם; הפרזה זו בערך עצמם היתה הצד האישי של חטאם – הקריבה – והיא שהביאה לידי אובדנם.

(הרש"ר הירש ויקרא טז, א)


אלא הענין הוא, הצדיק הוא כמו בית המקדש. וידוע כי המקדש שלמטה מכוון נגד מקדש שלמעלה (תענית ה א). על כן כשנתחנך המשכן למטה, רצה הקדוש ברוך הוא לחנך גם כן שלמעלה, ולקח את נדב ואביהוא שהיו היותר מקודשים, ובזה נתחנך למעלה. כי הם לא מתו מחמת חטא כמובן בפשטן של דברים, רק אדרבה, נכנסו בהשגה גדולה ומופלאה, ונשארה נשמתם דבוקה למעלה, כמו שפירשתי במקומו (בחלק ג', תורה שבכתב) פסוק באחרי מות (ויקרא טז, א) 'בקרבתם לפני ה', ולא כתיב 'בהקריבם', אלא הם עצמם קרבו, והאש זרה הוא בעודם בגופם בחמרם, על כן נדבקה נשמתם למעלה, ואז נתחנך המשכן שלמעלה.

 (ספר השל"ה, מסכת תענית קלז)


ויש נספה ללא משפט?

רב יוסף כי מטי להאי קרא, בכי [כאשר רב יוסף היה מגיע לפסוק זה היה בוכה] (משלי י"ג) 'ויש נספה בלא משפט' (אמר): מי איכא דאזיל בלא זמניה [האם יש מי שנפטר לא בזמנו]? אין [כן], כי הא דרב ביבי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות [כמו מעשה זה של רב ביבי בר אביי שמלאך המוות היה מצוי אצלו]

אמר ליה לשלוחיה [ ומלאך המוות אמר לשליחו]: זיל אייתי לי מרים מגדלא שיער נשייא [הבא לי את מרים הקולעת שיער הנשים]

אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי [הלך והביא לו את מרים מגדלת התינוקות, הגננת]

אמר ליה: אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך [ אמר לו:אני אמרתי לך להביא את מרים מגדלת שיער הנשים]

אמר ליה: אי הכי, אהדרה [אמר לו, אם-כן, אחזיר אותה]

אמר ליה: הואיל ואייתיתה, ליהוי למניינא [ אמר לו: הואיל וכבר הבאת אותה, שכבר תהיה כאן במנין המתים]

אלא היכי יכלת לה [אלא, איך יכולת להמית אותה]?

הות נקיטא מתארא בידה והות קא שגרא מחריא תנורא שקלתא ואנחתא אגבה דכרעה קדחא ואיתרע מזלה ואייתיתה. [היא היתה מחזיקה מרדה בידה ומכבדת את התנור, לקחה את האוד והניחה אותו על גב רגלה ונכוותה ואז הורע מזלה ויכולתי לקחת אותה והבאתיה]

אמר ליה רב ביבי בר אביי: אית לכו רשותא למיעבד הכי? [אמר לו ר' ביבי בר אביי: וכי יש לכם רשות לעשות כך]

אמר ליה: ולא כתיב ' ויש נספה בלא משפט' [א"ל: הרי כתוב "ויש נספה בלא משפט]?!

אמר ליה: והכתיב (קהלת א') 'דור הולך ודור בא' [א"ל: הרי כתוב: "דור הולך ודור בא"] ?!

אמר: דרעינא להו אנא עד דמלו להו לדרא והדר משלימנא ליה לדומה. [אמר לו: אני מחזיק אותם עד שימלאו להם שנות הדור ואחר כך אני מוסר אותם למלאך דומה, הממונה על נשמות המתים]

אמר ליה: סוף סוף שניה מאי עבדת [אמר לו: מה אתה עושה עם שנות החיים שהוקצבו לה]? אמר: אי איכא צורבא מרבנן, דמעביר במיליה מוסיפנא להו ליה והויא חלופיה [אמר: אם יש תלמיד חכם המעביר על מידותיו, אני מוסיף לו את השנים האלו והרי היא חילופו].

(בבלי חגיגה ד, ע"ב-, ה, ע"א)


טובה אילן ז"ל

פטירתה של טובה אילן ז"ל היא אבידה גדולה לציבור הדתי בישראל ולחברה הישראלית כולה.

טובה פעלה ועשתה ונשאה תארים רבים במשך חייה ובהם חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה-מימד, מזכ"לית תנועת בני עקיבא, מייסדת ונשיאה של "מרכז יעקב הרצוג", אחת ממייסדות תנועת "קולך", ועוד, אך מעל הכל הייתה מחנכת דגולה ואשת שלום ואמת.

בחרנו להביא קצת מדבריה שרלוונטיים למשימת חיינו בתנועת עוז ושלום:

בעולם שבו מדגישים את ערך האוטונומיה אנו חייבים להיענות לקול היהודי המצווה "ובחרת בטוב", להדגיש את שוויון האדם  – האנושי והאזרחי  – ולהעלות על נס את רגשות החסד והחמלה ולהעצימם.

"אל לאימה שאנו חשים מול הברוטאליות של הטרור להובילנו לניהיליזם", כותב דוד הרטמן, או לשלילת ערכם של מאמצים אנושיים לבנות עולם של צדק ושלום.

אנו עם הבונה על זיכרון היסטורי. לא נשכח את יציאת מצרים אבל גם משה הבין, שבמקום להתקבע על זיכרון הסבל במצרים, יש להפוך את הזיכרון לזרז הדוחק בנו שלא לדכא את הזר.

לא ננטוש את ההיסטוריה, אך לא נגדיר את זהותנו ע"י זיכרונות הסבל בלבד, אלא נבנה באמצעותו את איכותה הרוחנית והמוסרית של חיינו בהווה… אמון בחיים ובפוטנציאל ההתחדשות המוסרית, למרות חוסר הוודאות של המצב האנושי, מבטא את כוחם של יציאת מצרים ושל ההתגלות בסיני כזיכרונות יסוד של קיומנו.

"וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו, כאזרח מכם יהיה לכם הגֵר הגָר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים".

(מתוך מאמרה של טובה אילן ז"ל: ופרוס עלינו סוכת שוויון. לקריאת המאמר המלא – http://bit.ly/2ugFMYt)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.