אחרי מות תשע"ו (גליון מספר 950)




פרשת אחרי-מות, שביעי של פסח, יום השואה

גליון מס' 950 תשע"ו
(קישור לדף המקורי)

את מוצא שלשה

שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים

לו אביו ואמו,

ואחד מה שקוראין

לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו.

 טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו.

(תנחומא ויקהל, א)

 

 

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו

וְאִמּוֹ,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ

כְּתָלָיו,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ

כְּמִיהָתוֹ,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו וְנָתְנָה לוֹ

אַהֲבָתוֹ,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חַגָּיו וְנָתְנָה לוֹ

מְלַאכְתוֹ,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה וְנָתַן

לוֹ עִוְרוֹנוֹ,

לְכָל אִישׁ

יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ.

(זלדה, "אל

תרחק", 1974)

 

כי בצלם אלהים ברא את הדם

פנחס לייזר

לעתים, חשוב לציין את "ההקשר" בו נכתבים

דברים, כי ההקשר מהווה גם מניע לתוכן ולאופי הכתיבה ועשוי גם להסביר את האופן בו מתבונן

הכותב במציאות ובכתובים. דבריי אלו נכתבו במוצאי שבת פרשת שמיני, בו קראנו על מותם

של בני אהרון, במוצאי יום הזיכרון ה-8 לחברי ג'רלד קרומר,

ממייסדי נתיבות שלום, אחרי יום הזיכרון ה-3 לרב מנחם פרומן, רודף שלום. שני אנשי חזון

ומעשה, רודפי שלום שנפטרו בטרם עת ממחלה קשה, כאשר "שירת חייהם באמצע

נפסקה". כמו-כן, בשבוע בו עוסקות התקשורת והחברה הישראלית כולה בפרשת החייל

שירה למוות במחבל פצוע וב"מוסר יהודי".

מתוך הקשרים אלו, במבט קדימה, אני מתבונן בעיתוי

פרסום גיליון זה של שבת שלום והפצתו בבתי הכנסת; שביעי של פסח, הצמוד לפרשת אחרי

מות, והמקדים את יום השואה.

האם סמיכות פרשות ואירועים אלו אומרת

"דרשני"? או אפילו "דורשות" מאיתנו "לדרוש" את הקשר

בין הדברים?

חכמים קבעו שבחג הפסח, בניגוד למועדים האחרים ואפילו

בניגוד לחנוכה שהוא בכלל לא נזכר בתורה, "גומרים את ההלל" רק ביום

הראשון של החג. לקביעה זו של חכמים יש טעם "הלכתי" הקשור לקרבנות החג,

אך המדרש נותן משמעות נוספת:

 אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג: 'ושמחת בחגך', 'והיית אך שמח', 'ושמחתם לפני

ה' אלהיכם שבעת ימים', אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת. למה?

אתה מוצא שבפסח התבואה נידונית ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה אם אינו עושה, לפיכך

אין כתוב שם שמחה.

דבר אחר: בשביל שמתו בו המצריים. וכן אתה

מוצא כל שבעת ימי החג אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל אלא

ביום טוב הראשון ולילו, למה? משום 'בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך',

וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת, דכתיב 'ועשית חג שבועות לה' אלהיך ושמחת

אתה וביתך', ולמה כתב בה שמחה אחת? מפני שהתבואה נכנסת בפנים. ומה טעם אין כתוב שם

שתי שמחות? לפי שפירות האילן נידונין, אבל בראש השנה אין כתיב שם אפילו שמחה אחת, שהנפשות

נידונות ומבקש אדם את נפשו יותר מממונו, אבל בחג, לפי שנטלו הנפשות דימוס ביום

הכפורים כמו שנאמר 'כי ביום הזה יכפר עליכם', ועוד שהתבואה ופירות האילן בפנים, לפיכך

כתב שלש שמחות 'ושמחת בחגך', 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם', 'והיית

אך שמח'. (ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנד)

בכיוון

דומה, נאמר במדרש:

אמר רבי

שמואל בר נחמני מאי דכתיב 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' – בקשו מלאכי השרת לומר

שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!

 (ילקוט שמעוני שמות – פרק יד – רמז

רלג)

גם המצרים

שהעבידו את בני ישראל בפרך, שרדפו אחריהם כשיצא ממצרים הם 'מעשה ידיו של

הקב"ה', נבראו בצלם אלהים ואין לשמוח במיתתם. כמו-כן,

מצווה לנו התורה לגבי הנידון למוות (דברים כא, כב-כג):

וְכִי

יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ. לֹא

תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי

קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ

נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

והתלמוד

במסכת סנהדרין (מו, ע"א) מתייחס לאיסור זה:

אמר רבי

מאיר: בשעה שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת 'קלני מראשי, קלני מזרועי'. אם כן

המקום מצטער על דמן של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמן של צדיקים.

ובהמשך,

ממשיל רבי מאיר (שם, ע"ב) את השארתו של התלוי על העץ במשל שגם רש"י מביא בפירושו על התורה:

תניא, אומר

רבי מאיר: משלו משל למה הדבר דומה? לשני אחים תאומים בעיר אחת; אחד מינוהו מלך,

ואחד יצא לליסטיות. צוה המלך ותלאוהו, כל הרואה אותו אומר 'המלך תלוי' צוה המלך

והורידוהו.

כלומר,

התלוי, שנידון למוות על פשע חמור, הוא עדיין "תאומו של מלך", אדם שנברא

בצלם אלהים, ואין לבזותו.

להבדיל

מהתייחסותם של חכמים ופרשנים למותם של המצרים ולתגובה הראויה למותם ולהריגתם של

רשעים, מתמודדים הפרשנים עם מותם של בני אהרון באופנים שונים. האם הגיע לנדב

ואביהוא עונש על חטא שחטאו (הקרבת אש זרה? עבודה במצב של שכרות? על שהורו הלכה

בפני משה ואהרון?) או שמא, כפי שרש"י (ויקרא י, ג) מפרש:

הוא אשר דבר וגו' – (זבחים קטו) היכן דיבר? 'ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש

בכבודי' (שמות כט) א"ת "בכבודי",

אלא במכובדי א"ל משה לאהרן: אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית

במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ וי"ר)"

כלומר, מותם של בני אהרון "לפני ה'" מעיד על

גדולתם. כידוע, נכדו של רש"י, הרשב"ם, אינו מנסה להסביר את מותם של בני

אהרון, אלא מפרש את המילים "בקרובי אקדש" כציווי לאהרון, כציפייה

להתמודדות החיים עם מוות שאינו מובן, המעורר רגשות קשים, וכך לשונו:

ויאמר משה אל אהרן – אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה. כי הדבר

הזה אשר אני אומר לך הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש. בכהנים גדולים הקרובים אלי

לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי שכן אמר לי הקב"ה והכהן הגדול

מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש

אלהיו. הא אם לא יצא קודש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן

גדול ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך:

ועל פני כל העם אכבד – זהו כבוד השכינה שרואה בניו

מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו.

יתכן שגם פרשנות זו של הרשב"ם אינה "קלה

לעיכול" אך היא בוודאי מלמדת אותנו שהמוות אינו מקדש את ה'; התמודדותם של

החיים עם המוות יכולה לקדש את ה', או חלילה לחלל אותו, וכך כותב ש.י. עגנון, ב"פתיחה

לקדיש – אחר מיטתם של הרוגי ארץ ישראל:

…נפקד חס ושלום אחד מישראל, באה פחת בלגיונותיו של המלך ובאה תשות כוח

כביכול במלכותו יתברך, שהרי מלכותו חסרה לגיון אחד מלגיונותיו ונתמעטה חס

ושלום גדולתו יתברך. לפיכך, מתפללין אנו ואומרים אחר כל מת מישראל "יתגדל

ויתקדש שמיה רבא" – יגדל כוח השם ולא יביא תשות כוח לפניו יתברך ויתקדש

בעולמות שברא כרצונו, ולא נפחד על עצמנו, אלא מהדר גאון קדושתו יתעלה "וימליך

מלכותיה" – שתתגלה מלכותו בשלימות ולא יתמעט ממנה

חס ושלום".

כלומר, תפילת ה"קדיש" נועדה להשלים, כביכול, את הפיחות

שחל במלכות שמים על-ידי מות אדם מישראל.

דומני שכל ניסיון "להסביר" את מותם של מיליוני

יהודים ובני אדם מעמים אחרים שנרצחו בידי הנאצים אינו משכנע, בלשון המעטה, ולעתים,

כאשר מנסים לראות במותם של קרבנות השואה עונש (על ציונותם או להיפך), ניתן אף

לראות ב"הסברים" אלו מעין חילול ה' ו"חוצפא כלפי שמיא".

השואה משאירה אותנו, כמאמינים, עם סימן שאלה גדול לגבי

תפקידו ומעורבתו של הקב"ה בעולם ובהיסטוריה האנושית, ולשאלה אמתית ונוקבת זו

אין – וכנראה לא יכולה להיות לנו -תשובה.

אך, אולי, בהמשך לדברי הרשב"ם, ייעודנו אינו

"להסביר" מה מקומו של הא-ל בהיסטוריה, כי איננו נמצאים "מאחורי הפרגוד",

אלא לדאוג להנכיח אותו בעולמנו ובתוכנו.

בדומה להקשרים שהזכרתי בראשית דבריי, האם נוכל לראות הקבלה

מסוימת בין התייחסות חכמים למותם של אויבים ורשעים שנידונו למוות (לא לשמוח ולא

לבזות), למותם של נדב ואביהוא שמתו "לפני ה'"("להתקדש",

להתמודד בצורה ראויה עם המוות ולהתגבר על רגשות הכעס והרצון לנקום ו"לשבור את

הכלים"), למוות האכזרי של חפים מפשע בשואה (לא להסביר, אלא לחשוב איך

"לנקום" ע"י "שיקום" צלם האלהים

באדם ובחברה) מחד גיסא לאירועים שהזכרתי בראשית דבריי שהניעו אותי לכתוב דברים

אלו, מאידך גיסא?

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא

פסיכולוג

 

 

השואה

כעונש? כשלב הכרחי בתהליך הגאולה? האם בכלל מסוגלים אנו להבין?

בעבר נאמרו דברים חמורים ביותר ביחס לשואה: היו שטענו כי

השואה היא מכשיר, מעין מחיר שעם ישראל היה צריך לשלם כדי שתקום מדינת ישראל.יש

שטענו שמדינת ישראל היא פיצוי לחורבן השואה. טענו שגם זו היתה

הדרך היחידה, שגרמה ליהודים, או למעשה אילצה אותם, לעלות לארץ ישראל. אלו הם דברים

חמורים ביותר שקשה לשמוע אותם…

אין בעולם הישג ואין בעולם ברכה שיכולים לשמש פיצוי על

שריפת אותם הרבבות שלא טעמו טעם חטא. כל הדברים בהקשר זה על הקמת המדינה בעקבות

השואה – הם דברים נבובים. לא מדינת ישראל במציאות, זו שמדי פעם מקיזה את דמה על

קיומה, אף לא מדינת ישראל האידיאלית, שבחזון "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"

יכולה להצדיק במשהו את מה שעבר על עם ישארל בשנות

השואה.

(מתוך מאמרו של הרב י. עמיטל "אף על פי שמיצר ומימר

לי" ומתוך הרצאה של הרב המובאים בספרו של משה מיה "עולם בנוי וחרב

ובנוי", ספריית הגיונות, הוצאת תבונות מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון –

הספר מומלץ ביותר)

 

 

אשרי הגפרור / חנה

סנש

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף

וְהִצִּית לֶהָבוֹת,

אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה

בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.

אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת

שֶׁיָדְעוּ לַחְדֹל בְּכָבוֹד

אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף

וְהִצִּית לֶהָבוֹת.

 

 

ערב יום השואה בקהילת ידידיה

אור לכ"ז בניסן

04.05.2016

תפילת ערבית בשעה 19.45

תחילת הערב: 20:00

רב-שיח בנושא:

"מסעות לפולין – מטרות,

תוצאות, ואופציות חינוכיות ואזרחיות"

בהשתתפות:

גב' רינה קצובר, ראש מדור

הכשרת מדריכי פולין, בית הספר המרכזי להוראת השואה, יד ושם

גב' רונית אופנהיים, מורה

להיסטוריה ושואה, התיכון ליד האוניברסיטה

נציג הבוגרים הצעירים מקהילת

ידידיה

מנחה – ד"ר דוד זילברקלנג

 

 

קול קורא

בימים אלה החלטנו לחדש את פעילותנו, יהודים שומרי מצוות

הסבורים כי הגשמת הציונות הדתית בימינו מחייבת שקידה על דמותה היהודית של החברה

בישראל, שלומה, ורמתה המוסרית והחברתית.

אנו מאמינים כי חביב כל אדם שנברא בצלם, כולל ערבים וכולל להט"בים.

אנו מאמינים כי תורת ישראל מחייבת אותנו לשמור על זכויות

האדם והאזרח של כולנו.

מתוך אמונה כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אנו מאמינים כי חובת כולנו היא "בקש שלום ורדפהו".

צאו מהבדידות ומהקיטורים והצטרפו אלינו.

מעוניינות/ים לפעול ציבורית להגשמת המטרות של עוז ושלום?

צרו קשר עם לאה שקדיאל, 0523911181, moshelea@netvision.net.il

קיימים חמישה סניפים

ברחבי הארץ שקיימו לאחרונה מפגשים במוצאי שבת ופעילויות

נוספות

במרחב הוירטואלי: : ניתן לפנות אלינו למייל ozveshalom.netivotshalom@gmail.com;

בפייסבוק: http://tinyurl.com/oznetivot

ובטוויטר: twitter:@ozveshalom

הנהלת העמותה

"עוז ושלום" החליטה לחזור לגביית דמי חברות, בסך 40 ₪ לשנת 2016, ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק

לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

 

ולסטודנטים – 20 ₪. התשלום – העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין רכזת המשרד מייל המודיע על העברת

התשלום, כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

כדאי לכם – רק משלמי דמי חברות יהיו בעלי זכות הצבעה באסיפת

חברים שאנו מתכננים! ובכלל, תרמו לעוז ושלום עוד היום, וקבלו פטור ממס לפי סעיף

46א

 

 

עמדת תנועת עוז ושלום-נתיבות שלום

תפיסתנו הציונית-דתית רואה בתקומתנו הלאומית בארץ ישראל אתגר מוסרי ורוחני ומאמינה שתורת

ישראל יכולה לשמש מצע לבניית חברה מוסרית וצודקת, החותרת לשלום והמכבדת כל אדם

שנברא בצלם

שלום צודק – השלום הינו ערך דתי ומטרה חיונית בחיי הפרט והכלל.

כמו העלייה ובניין הארץ, אין להשאיר אותו בגדר של משאת נפש לימות המשיח. עלינו

לחתור ליצירת מציאות מדינית של שלום עם שכנינו המבוססת על כבוד הדדי ושיתוף פעולה

– "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". שלום אמת לא

ייכון אלא על בסיס של צדק. הכלל הגדול "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" חל

גם על היחסים שבין עמנו ובין העם הפלשתינאי.

חביב אדם שנברא בצלם – מדינה יהודית נדרשת להקפיד על כבודו של כל אדם-

יהודי וערבי כאחד. "ממלכת כהנים וגוי קדוש"

אינה רשאית לכפות את שלטונה על אוכלוסיה ערבית גדולה, המחוסרת כל זכויות פוליטיות,

לצד מתיישבים יהודים בעלי זכויות אזרח מלאות. עינינו רואות כיצד השליטה הממושכת

רבת השנים על העם הפלשתינאי מעוותת את דמותנו היהודית וערכינו הדמוקרטיים, מערערת

את שלטון החוק, מקהה את רגישותנו המוסרית, מעודדת מגמות אלימות בשני הצדדים

ומנציחה את הסכסוך ושפיכות הדמים המתמשכת. אנו מצווים להשיב את קדושת החיים, שלום

הבריות וכבוד הבריות לראש סולם העדיפויות של הציונות הדתית – "שאין משפטי

התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם".

הר הבית והמקומות הקדושים – שאלת השליטה על הר הבית מאיימת להפוך את הסכסוך

בינינו ובין הפלשתינאים מסכסוך לאומי לסכסוך בין דתי. גישה דתית אמיתית שוללת את

הפיכת האמונה הדתית לתביעה לשלטון על מקום, יהיה קדוש ככל שיהיה. להיפך – מקום

קדוש ראוי לו שלא יהיה בבעלותו של אף גורם אנושי, ויהיה פתוח לכל המאמינים.

גאולת העם בארצו – ציונות של אמת חותרת לא רק לגאולה הארץ, אלא

לגאולת העם בארצו. תפיסה זו מחייבת שינוי בסדר העדיפויות הלאומי – הקצאת משאבים

לצמצום פערים חברתיים וכלכליים, לחינוך ולטיפוח סובלנות דתית ופוליטית.

 

 

קוראים יקרים

 

אנחנו זקוקים לעזרתכם על מנת שנוכל להמשיך את מפעל

"שבת שלום" על הוצאותיו הצנועות,

הכוללות הדפסה והפצה.

המחאות לפקודת עוז ושלום (לציין שהתרומה היא עבור שבת שלום)

ניתן לשלוח לידי מרים פיין, דוסטרובסקי 9, ירושלים,

933806

ניתן גם לתרום באמצעות העברה ישירה לבנק לאומי סניף 912 מספר חשבון 09973803.

לא לשכוח לשלוח למרים פיין, רכזת המשרד, מייל המודיע על

העברת התשלום,

כדי שהיא תוכל לעקוב אחר התשלומים – ozveshalomns@gmail.com.

התרומות מוכרות לצורך פטור ממס לפי סעיף 46א

להפצת המהדורה המודפסת, לקבלת המהדורה האלקטרונית

ולבירורים:

052-3920206 ozveshalomns&gmail.com

עורך אחראי – פנחס לייזר; מזכירת המערכת – מרים פיין

לתגובות ולתיאום דברי תורה:  pinchas.leiser@gmail.com

עוז ושלום – נתיבות שלום

http://www.netivot-shalom.org.il