אחרי מות-קדשים תשפ"א, גיליון 1197

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט, בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה.

 (ויקרא י"ט, ל"ה)

איור: הרי לנגבהיים

אסור להטות את הדין, שנאמר (ויקרא יט לה) 'לא תעשו עָוֶל במשפט'. וזה אינו שייך דווקא לדין, אלא לכל אדם עם אשתו ובניו ומשרתיו וכל הסרים למשמעתו, שאם יש להם טענה מספקת אמיתית על שלא עשו רצונו כרצונו, אין ראוי לכעוס עליהם ולחרפם ולגדפם כמנהג הרבה כעסנים. וכתיב (איוב לא יג) 'אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקד מה אשיבנו'.

 (רבי אליעזר פאפו: פלא יועץ ס״ב, נ״ד)

משפטים – אבל כל אלה יש להם ערכם עליך, אם תחיה באמת על פי מושגיך אלה, בעולם ה', בכוחות ה' ובתכונת איש ישראל. חובתך הראשונה: "הצדק!" כי תכבד כל יצור מסביב לך ובך, בתור יציר ה' אלהיך, תביט על כל אשר לו, כי מתנת ה' המה לו או כל אשר רכש לו עפ"י מדת הצדק מה', להניח זאת בידו ולתת לו כל דבר, אשר הצדק אתו לקרוא אותו בשם "שלו" – אל תביא קללה בעולם! ראשית חובתך, לחשוב כל אדם כי הוא דומה לך ולכבד את עצמותו הנסתרת בגופו ובחייו. – בגופו המתפשט ע"י מעשה אנוש ותחבולותיו – בקנינו. בזכיותיו, כי קנייניך יעברו ברשותו. ושלו תהיינה פעולות כוחותיך. במידה ובמניין ובמשורה – למלאות את החיסרון באשר הזיק לו בגופו או בממונו. לכבדו בהיות לו הזכות על האמת – על החופש, שמחת החיים ומנוחת הנפש. על הכבוד ועל השלום. לעולם אל תוציא לך תועלת ממום ורפיון גופו, רוחו ולבו. לעולם אל תשתמש להרע עם השלטון והמשפט אשר יש לך עליו.

 (הרש"ר הירש: אגרות צפון יא, ג)


קדושים "אנושים" תהיו

פנחס לייזר

לפני שבועיים הסתיים חג הפסח, זמן חירותנו, בו אנו זוכרים ומזכירים לעצמנו את החוויה המכוננת של יציאתנו מעבדות לחירות. כידוע, אין זה הזיכרון היחיד ליציאת מצרים; במצוות רבות שאנו מקיימים יש אזכור כלשהו לחוויה מכוננת זו בתולדות עמנו. ואכן, חודש ניסן הוא 'ראש חודשים' – יש האומרים שאף בניסן נברא העולם; כמו-כן, נאמר כי "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". ואכן, יש לזכור את יציאת מצרים בהקשרים שונים ואף למטרות שונות. בפרשת אחרי מות, אנו מוזהרים לא לעשות 'כמעשה ארץ מצרים'.

לעומת זאת, הפסוקית 'כי גרים הייתם בארץ מצרים', מופיעה ארבע פעמים בתורה, כהנמקה מוסרית ופסיכולוגית החייבת להנחות אותנו כאשר אנו מתייחסים לגר הגר בתוכנו.

בפרשת משפטים נאמר:

וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות כב, כ)

וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות כג, ט)

בפרשתנו:

וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט, לג- לד)

ובספר דברים:

כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (דברים י, יז-יט)

חלק מפרשני המקרא מסבירים שהגר אליו מתייחסת התורה, הוא גר צדק, אך הדבר כאמור איננו מחויב המציאות ואולי אף סביר יותר להניח שמדובר בזר הגר אתנו, וזאת מכיוון שחלקו השני של הפסוק 'כי גרים הייתם בארץ מצרים' בוודאי אינו ניתן להתפרש אחרת; לא המרנו את דתנו במצרים – היינו זרים. בנוסף לכך, כל המושג של גיור, כפי שהוא מוכר לנו, התפתח בשלבים מאוחרים יותר.

אנו מצווים, אם כן, על פי דין תורה, להתייחס בהגינות לגר, לא להונות אותו, ואף לאהוב אותו ויש לעשות זאת, כי עלינו ללכת בדרכי ה', שהוא עושה משפט גר, יתום ואלמנה. אך התורה מרגישה צורך להזכיר לנו בהזדמנות זו שגם אנחנו היינו גרים, ולכן 'ידעתם את נפש הגר'. פרשנים שונים התייחסו בצורה שונה לאמירה זו. הרמב"ן מציג משנה סדורה בעניין זה.

והנכון בעיני כי יאמר, 'לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך', כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה 'דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח', ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו. וכן 'האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם', שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו. ובפסוק האחר הוסיף טעם 'ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים' (להלן כג ט). כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (לעיל ב כג) "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה". כלומר: לא בזכותם, רק שרחם עליהם מן העבודה.(רמב"ן שמות כב , כ)

הרמב"ן מדגיש אפוא בפירושו את הצדק האלוהי שייעשה, מתוך רגישותו של הקב"ה לעשוקים, לכל נרדף. לעומת הרמב"ן, משווה הרש"ר הירש בין המוסר המצרי, השבטי, לבין מוסר התורה, האוניברסלי, וזו לשונו (שמות כב, כ):

בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי שהוטל עליכם, על כן הישמרו לכם – זה לשון האזהרה – פן תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים.

דברים חד-משמעיים אלו נכתבו לא במניפסט של 'בצלם', או בפרסום של האגודה לזכויות האזרח, אלא על ידי אחד מגדולי ישראל בגרמניה לפני למעלה מ-150 שנה ומעוררים התפעלות; הייתי שמח לקרוא או לשמוע יותר אמירות מסוג זה מפי רבני דורנו ואולי גם מנציגי מפלגות דתיות המטיפים ל"מדינה יהודית".

למה, אם כן, אין אלו הקולות הנשמעים לרוב במחוזותינו? מדוע קיימות בחברה הישראלית תופעות מדאיגות של ניצול ושל אפליית הזר? יתכן שיש לדבר סיבות רבות, אך יתכן שאחת הסיבות העשויה להסביר את העדר הרגישות המוסרית בקרבנו, קשורה באופן פרדוכסלי לחוויית השואה והרדיפות שחווה העם היהודי בארצות שונות. ניתן להבין – אך אולי לא להצדיק – אטימות מסוימת אצל קרבן המתקשה להשתחרר מזהותו הקורבנית; אולי יצאנו מהגלות, אך לא הוצאנו את הגלות מתוכנו, ולא לקחנו אחריות מלאה על הנעשה בחברתנו.

יש לציין שמצוות אלו, המחייבות אותנו ליחס הוגן ושוויוני כלפי הזר, הן חלק מפרשת 'קדושים'; הקדושה כרוכה בהתעלות ובריסון, אך איננה יכולה להתקיים בחברה שאיננה מבוססת על צדק. ויש לשים לב לעובדה שמצוות רבות בפרשת קדושים מתייחסות ליחסים בין בני אדם, ובלשונו של ר' מנחם מנדל מקוצק: "אנשי קודש תהיון לי" – קדושים "אנושיים". מלאכים לא חסרים לקב"ה…

פרופ' נחמה ליבוביץ ז"ל מוכיחה שהביטוי 'יראת אלהים' מופיע בקשר להתנהגות אל בן המיעוט, אל בן עם אחר, כאשר מטבע הדברים, הזר חלש יותר ותלוי בחסדי השלטון יותר מהאזרח, השייך רוב:

ויושם לב לכך, שבכל המקומות אשר בהם הנכרי ישובח, על כי יש בלבו יראת אלקים או יגונה על כי איננה בו, בכל אותם מקומות "יראת אלהים" מתבטאת בהתנגדות אל בן עם אחר, אל בן המיעוט. כי יחס זה אל הזר, אל חסר הכוח ונטול החסות, הוא הוא אבן הבוחן – אם יש יראת אלקים בלב או אין. לכן גם בגלל הביטוי הזה "ותיראנה המיילדות את האלקים" נראה, שעדיף הפירוש האומר: מצריות היו.

היא מוסיפה מוסר השכל הנלמד מסיפור זה:

יש לתת את הדעת על כך שהתורה מראה לנו בתוך ים של רשע ועריצות – ודווקא בסמוך לפסוק יג המראה את מצרים (הממלכה והעם) ברשעותם – כיצד יכול הפרט לעמוד נגד הרשעות, להתקומם לפקודה, לא לציית לה, ולא לגול מעל עצמו את אשמת הרצח באמרו: קבלתי פקודה מאת מלכי. ואין צדיקות או רשעות תוצאה של השתייכות לאומית או גזעית, וכשם שיצאו רות ונעמה ממואב ומעמון, כן היו שתי צדקניות אלה ממצרים". (נחמה ליבוביץ: עיונים חדשים בספר שמות, הפרק "המיילדות", עמ' 33)

יש לברך על התעוררותן של יוזמות חברתיות הנלחמות באי צדק חברתי ובאפליה, בהן השתתפו גם רבנים, אך עדיין יש מקום לזעקה גדולה על היחס המשפיל לגר הגר בתוכנו ולתיקון המצב.

היבטים אלו של קדושה ויראת אלוקים, המחוברים לזיכרון העבדות במצרים, ראויים להתבוננות בכל עת, אך בוודאי בימים אלו של ספירת העומר, אחרי חג הפסח, יום השואה ויום העצמאות.

פנחס לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג.


השעיר לעזאעל כנַשָֹא סמלי של חטאים

נראה לי שהטעם להיות החטאות כולן, ליחיד ולציבור, שעירים – כוונתי לשעירי הרגלים ושעירי ראשי חודשים ושעירי יום הכיפורים ושעירי עבודה זרה – הוא שרוב עבירתם באותם ימים היה שהקריבו לשעירים, כמו שהבהיר הכתוב: "וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם" (ויקרא יז, ז). ואילו החכמים ז"ל קבעו שהטעם להיות כפרת הציבור תמיד בשעירים הוא שהעבירה הראשונה של כל עדת ישראל היתה בשעיר עזים, ברמזם אל מכירת יוסף הצדיק שבסיפורו נאמר: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (בראשית לז, לא-לב).אל יהיה טעם זה קל בעיניך, מפני שתכלית כל המעשים האלה שישתרש בנפש כל עבריין שהוא צריך להיזכר בעוונו ולזכור אותו תמיד, כמו שאמר "וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים נ"א, ה), ושמוטל עליו לבקש לכפר על עוון זה, הוא וצאצאיו וצאצאי צאצאיו, במצוָה שתהיה ממין אותה עבירה…

ומכיוון ששעיר המשתלח בא לכפר על חטאים שכולם חמורים עד שאין חטאת ציבור המכפרת על מה שהוא מכפר, והוא כביכול נושֹא את החטאים כולם, אין עוסקים בו כלל בשחיטה ולא בשריפה ולא בהקרבה, אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק. משליכים אותו לארץ גזרה, כלומר גזורה מן היישוב. איש לא יטיל ספק שאין החטאים גופים המועברים על גבו של פרט אל פרט אחר. אלא כל המעשים האלה משָלִים לשם היווצרות צורה בנפש כדי שתיווצר ההיפעלות לתשובה, כלומר שנקיים אנו מכל מעשינו הקודמים, השלכנום אחרי גבינו והרחקנום תכלית ההרחקה.

(מורה נבוכים לרמב"ם ג, מ"ו, בתרגום מיכאל שורץ)

"לא תלין" – בימים ההם, בזמן הזה

הלנת שכר גורמת גם לדמורליזציה של המעביד וגם של הפועל: של המעביד, המאבד את הרגשת העברה שהוא עושה, עד כדי כך שלא פעם נשמע הסבר והצדקה להלנת שכר, כאילו יש רשות למעביד לקחת לעצמו אשראי מפועליו בדרך זו כדי לקיים את מפעלו; ושל הפועל, שנראה לו כי אין תמורה לעמלו אם זו באה לו לאחר זמן רב, והוא יגיע לידי מסקנה, שאין ערך למאמציו להתקיים מיגיע כפיו. לפי תפיסה יהודית מקורית הלנת שכר היא לאו מן התורה, שחכמינו השוו אותה לדיני נפשות, תוך הבנה עמוקה של גוף הבעיה. וזו שלון הגמרא על הכתוב: "ביומו תתן שכרו… כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו" – מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה, לא על שכרו?…כל הכובש שכר שכיר, כאילו נוטל נפשו ממנו (בבא מציעא, קיב, ע,א).

 (מתוך דברי משה אונא ז"ל, חבר קבוצת שדה אליהו וח"כ מטעם המפד"ל, לשעבר יו"ר ועדת חוק ומשפט בכנסת, מובא בעיונים חדשים בספר ויקרא לפרופ' נחמה ליבוביץ, עמ' 244)

'ואהבת לרעך כמוך' – רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' – זה כלל גדול מזה.

(סיפרא פרשת קדושים, פרשה ב)

אי אפשר לפרש כמשמעו, כידוע ד'חייך קודם לחיי חברך', אלא הרמב"ם (הלכות אבל י"ד) פירש 'כמו שאתה חפֵץ מחברך', והדבר מובן שלא יסכל האדם שחברו יאהבהו כמו נפש עצמו, אלא בגדר הראוי לפי הקרבה ודרך ארץ, באותו אופן עליך לאהוב בני אדם, ולפי זה הפירוש קאי [נמצא] בסמיכות לאזהרה הקודמת ["לא תקום ולא תטור"], כמו שאתה חפץ אם עשית רעה לאדם שלא ינקום ממך, אלא יעבור על פשעך, כך תנהג עם רעך, כך יש לפרש הסמיכות לפי הרמב"ם.

ומלשון הירושלמי למדתי פירוש אחר לסמיכות, וזו לשון הירושלמי (נדרים פ"ט, ה"ד): "כתיב 'לא תקום ולא תטור את בני עמך', היך עבידא? הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה?! (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה."

פירוש שהנקמה בחברו דומה לאדם שמחתך בשר ולא נזהר היד שאוחז בסכין והכה בסכינו על ידו השנית, אם תעלה על הדעת לחזור ולהכות את היד החותך ולנקום בה? כך 'ואהבת לרעך כמוך' אחר 'לא תקום', שאף על גב שחיי עצמו וטובתו קודם לשל חברו, מכל מקום הרי הוא כמו האדם בעצמו, שאף על גב שאין ראוי לאיזה אבר להכות אבר השני, מכל מקום אם כבר היכה, אין לנקום מהאבר המכה, כך אין לנקום מחברו אחר שכבר הזיק אותך, והרי הוא כמוך, שכל ישראל נפש אחת.

('העמק דבר' לנצי"ב מוולוז'ין ויקרא יט, יח)

'ואהבת לרעך כמוך' – לא שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו ממש, כי זה אי אפשר, וכבר בא רבי עקיבא ולמד 'חייך קודמין לחיי חברך', אלא כמוך פירושו הדומה לך, כמו 'כי כמוך כפרעה', 'אין נבון וחכם כמוך', וכן כאן 'ואהבת לרעך כמוך', שהוא כמוך, שווה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלהים, והרי הוא אדם כמוך וזה כולל לכל בני אדם, שכולן נבראים בצלם, ולפי שהמכבד את צלם האדם ומתבונן במעלתו, מיטיב לנפשו ולכל אדם, חתמה תורה הכל במצווה זו, כמו שהתחילה 'איש אמו ואביו תיראו'.

(רבי יצחק שמואל רג'יו ויקרא יט, יח)

'ועשית הישר והטוב בעיני ה" – על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו וחקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. ולמען ייטב לך – הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי השם מטיב לטובים ולישרים בלבותם. ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.

וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם טז), לא תקלל חרש (שם יד), מפני שיבה תקום (שם לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) 'פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות' – עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

(רמב"ן דברים ו , יח)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.