אחרי מות-קדשים תשע"ז, גיליון 1001

אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים

(ויקרא יט,לא)

 

איור: הרי לנגבהיים

 

הידעונים לשון ידיעה, החושבים שהם יודעי עתידות.

(רס"ג שם, שם)

 

והידענים – מגזרת דעת, שיבקשו לדעת העתידות. וריקי מוח אמרו לולי שהאובות אמת גם כן דרך הכישוף, לא אסרם הכתוב, ואני אומר הֵפך דבריהם' כי הכתוב לא אסר האמת, רק השקר, והעד: האלילים הפסילים, ולולי שאין רצוני להאריך, הייתי מבאר דבר בעלת אוב בראיות גמורות. וטעם 'אל תפנו' – ליודע האומנות. וטעם אל תבקשו – לשאול כשאול. וטעם אני ה' אלהיכם – שלא תבקשו כי אם השם לבדו והנה הזכיר לטמאה כי נפש הפונה והמבקש טמאה היא, כי איננה דבקה בשם.

(אבן עזרא שם, שם)

 

…ובענין בעלת אוב הנזכר בשאול, רבו הסברות בין הראשונים ז"ל, זה אומר שאי אפשר להחיות המת בחכמת האוב וחס ושלום שהאשה ההיא תחיה את שמואל ותעלה, אבל המלאכה ההיא הכל מלאכת תחבולה וזיוף, כי הכירה בו מיד שהוא שאול, ולא רצתה לגלות לו עד לאחר מכן שאמרה לו 'ולמה רמיתני ואתה שאול' (שמואל א כח, יב), הראתה לו בדבריה כי עתה מצאה הדבר מצד החכמה, ודרך כל בעלת אוב שתחביא בן אדם והוא מדבר בנחת מתוך המחבא, וכענין שכתוב (ישעיה כט, ד) 'והיה כאוב מארץ קולך', וכן בעלת אוב זו החביאה בן אדם ואמרה לשאול כי הוא שמואל, ומה שכתוב (שמואל א כח, טו) 'ויאמר שאול אל שמואל', כנגד מחשבתו אומר כן, שהוא היה חושב שהיה שמואל. ומה שאמר (שם, יח) 'ולא עשית חרון אפו בעמלק', מפורסם היה בכל הארץ כי שמואל הנביא הגיד כן בחייו. ומה שאמר (שם, יט) 'מחר אתה ובניך עמי', מדרך הסברא אמר זה, כי צותה כן לאותו המגיד הנחבא שיהיה שאול חושב עליו שהוא שמואל, כי ידעה דבר הנביא בעונשו של שאול בענין עמלק, ועתה שהיו פלשתים נלחמים עמו חשבה כי יפול בידם.

(רבנו בחיי דברים יח, י) 


 

על קדושה ואינטליגנציה

ירון שור

"קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" (ויקרא, י"ט, ב) "מה פרוש שתי המלים, "קדושים תהיו", שבדרישה אדירה זו, ובייחוד מהו פרושה של קדושה?" שאלה נחמה ליבוביץ. המושג קדושה הוא אחד המושגים הטעונים ביותר ביהדות בפרט ובאנושות בכלל. אני חושב, שניתן להרחיב את המבט עליו ולהעמיק את ההבנה באמצעות השוואה עם המושג אינטליגנציה, מושג השייך לתחום תוכן שונה וצמח בעולם המודרני. קדושה ואינטליגנציה הם מושגים שבאמצעותם ניתן להגדיר תחומים רחבים יותר, שהם קיום המצוות והלמידה הרחבה הנדרשת מאדם. הקושי להתייחס לתפקודם של בני אדם בתחומים מורכבים ורחבים, יצר מושגים המתמקדים בחלק ממנו, כאמצעי להתייחסות ממוקדת יותר ביחס לתחום הכולל. שאלה שנשאלת היא האם למיצוי של הדבר יש חשיבות בפני עצמה, או שהוא אמצעי בלבד בכדי לתפקד טוב יותר בתחום הרחב. כלומר, האם המושג מסייע לתפקוד הכולל של האדם, הן בתחום קיום המצוות, והן בתחום הלמידה הרחבה, או שהתפקיד של קיום המצוות או הלמידה, הוא לאפשר לאדם לשפר את תפקודו בקדושה, או לשפר את האינטליגנציה שלו?

בעיניי, השאלה הנ"ל היא הבסיס לוויכוח בין הרמב"ם לבין רש"י לגבי מהותה של הקדושה. ההגדרה של הרמב"ם היא פורמלית ומשפטית. הוא ראה בציווי "קדושים תהיו" הוראה כללית הנוגעת לקיומן של כלל המצוות, ולא כהוראה לגבי מצווה מסוימת: "וכבר טעו בשורש הזה גם כן, עד שמנו "קדושים תהיו" מצווה מכלל מצוות עשה, ולא ידעו, שאמרו "קדושים תהיו" וכן (ויקרא, כ, ז): "והתקדשתם והייתם קדושים" הם ציוויים לקיים כל התורה, כאילו יאמר: היה קדוש בעשותך כל מה שציוויתיך ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו" (רמב"ם, ספר המצוות, השורש הרביעי). כלומר, שמצוות הקדושה מכילה בתוכה הן את מצוות העשה והן את מצוות לא תעשה, הן את הפעולות שהוא אמור לבצע כחלק מאמונתו, והן את אלו שאדם דתי צריך להיבדל ולהימנע מהם. העשייה בקדושה מאפשרת לשומר המצוות להבדיל עצמו מהחולין בכול מעשיו.

גם רש"י התייחס אל מצוות "קדושים תהיו" כמגדירה כיוון של עשייה בעולם. אבל מבחינתו, תנאי מקדים לעשיית המצוות כולן היא הקדושה. אם אדם מונע עצמו מערווה, הרי שיש בו מוכנות לקיום המצוות. רש"י הדגיש את השליטה על היצר, כביטוי מרכזי ובעיקר זה הנוגע לעריות: ""קדושים תהיו": הוו פרושים מן העריות ומן העבֵרה, שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה – אתה מוצא קדושה." (ויקרא כא, ז-ח). נחמה ליבוביץ הביאה את דברי "באר יצחק", שפירש את רש"י וקבע: "שגדר הקדושה אינו אלא הפרישה מן התאוות החושיות…וכל זה להראותם חומר האזהרה הזו (=על העריות), ושהיא קודמת בטבע לכל התורה. ואם אין קדושה – כל המצוות בטלות." (נחמה ליבוביץ, "עיונים חדשים בספר ויקרא", עמ' 214). כלומר, רש"י הגדיר את הקדושה, הממוקדת בפרישה מן התאוות החושיות, כתנאי הכרחי לקיום המצוות.

ההגדרה של הרמב"ם היא כוללנית. היא מגדירה את תחום עשיית המצוות כולן. רש"י לעומתו, חיפש קריטריון ממוקד יותר, המאפשר לכוון את האדם המאמין, ולהגדיר לו סדר עדיפויות. מבחינתו, קדושה, איננה כול המצוות כולן, אלא יכולתו של האדם המאמין להתמודד עם העיקר. יכולת האדם לפעול בעולם בקדושה, משמעה עבור רש"י, לעמוד בדרישת הסף, שלאחריה ניתן לעמוד בהצלחה גם בעשיית מצוות אחרות. הקדושה ממקדת את העיקר, שבלעדיו לא ניתן לממש באופן מלא את קיום המצוות. לסיכום, לפי רמב"ם עושים את המצוות כדי להיות קדושים, ולפי רש"י יש להיות קדושים כדי לעשות את המצוות. האופן בו מנתחים הרמב"ם ורש"י את הקדושה בהתייחסות לעשיית מצוות ניתן להשוואה עם ויכוח בין הוגי דעות שונים על מקומה של האינטליגנציה בלמידה בבית הספר. האם תפקידה של האינטליגנציה היא לאפשר ללומדים ללמוד תכנים בעלי משמעות בתרבותם, ובסיום הלימודים הבוגרים יצאו בעלי ידע והבנה בתחומים רלבנטיים לחברה בה הם חיים (גישה הדומה לתפיסתו של הרמב"ם לגבי קדושה)? או לחילופין, האם תפקידו העיקרי של בית הספר הוא לאפשר ללומדים בו לשפר את האינטליגנציה שלהם, מתוך הנחה, שבאמצעות שיפור יכולתם לחשוב וללמוד הם יהפכו ללומדים עצמאיים טובים יותר, ויוכלו ללמוד גם תחומי תוכן רחבים, שלא למדו אותם בבית הספר (גישה הדומה לתפיסתו של רש"י בנוגע לקדושה).

הווארד גרדנר (Gardner) מאוניברסיטת הארוורד, שפיתח את שיטת האינטליגנציות המרובות הוא נציגה של התפיסה הראשונה. גרדנר טען, שמטרת בית הספר היא להפגיש את האדם עם תרבותו. על האדם הצעיר ללמוד מרכיבים מגוונים של תרבות זו. היכולת לחשוב, כפי שבאה לידי ביטוי אצלו באמצעות האינטליגנציות השונות שהגדיר, היא אמצעי בכדי להגיע לידי אפשרות ללמוד את מקצועות הלימוד השונים, שבאמצעותם לומדים התלמידים להכיר את תרבותם. לעומתו, ראובן פוירשטיין, מפתח שיטת הלמידה המתווכת, טען, שמטרתו החשובה ביותר של בית הספר צריכה להיות פיתוח החשיבה (האינטליגנציה) של תלמידיו.

אחרי שהתייחסתי לנקודות המבט השונות ביחס לקשר שבין המושג, המיצוי, לבין התחום הרחב, יש צורך לשאול כיצד משתמשים באינטליגנציה או בקדושה בחיים המציאותיים. המושגים קדושה ואינטליגנציה נולדו מתוך רצון לסייע לתפקוד טוב יותר של אוכלוסיות שונות. אבל שיפור בתפקוד מתרחש באיטיות והשפעתו על שיפור אוכלוסיות נרחבות נראית לאנשים רבים כלא מספקת וכמביאה לתוצאות חלקיות בלבד. יש החושבים, שישנן דרכים יעילות ומהירות יותר להגיע לידי שיפור תפקודן של אוכלוסיות נרחבות. הדרך המועדפת, במקרים רבים, היא להוציא מהכלל את אלה שאינם מתפקדים על פי אמות המידה שנקבעו. קדושה ואינטליגנציה מהוות אמצעים להדרת אוכלוסיות נרחבות, בטענה שהתפקוד הכולל של האוכלוסייה ישתפר אם פרטים או קהילות יוצאו ממוסדות, או לא יתקבלו לתחומים שונים. בני אדם מתייחסים לעתים קרובות למושגים בעלי פוטנציאל חיובי רב באופן שהופך אותם לכלים לסגירת דלתות ולאי קבלה חברתית.

מבחן ה- IQ פותח ב- 1904 ע"י אלפרד בינה לצורך איתור לומדים בעלי קשיי למידה בפריז, לצורך קידומם הלימודי. אבל עצם היכולת למדוד כישורי חשיבה הביאה פסיכולוגים ואנשי חינוך אמריקאים להתבסס על תוצאות של מבחני IQ בכדי להוציא תלמידים רבים מהמוסדות בהם למדו, בכדי לנסות ולשפר את רמת האינטליגנציה הכוללת של המוסד. סטיבן ג'יי גולד תיאר בספרו "אין מידה לאדם", שהרצון לשפר את איכות האוכלוסייה בארצות הברית באמצעות שיפור האינטליגנציה של תושביה, גרם לכך, שבחנו במבחני אינטליגנציה מהגרים שהגיעו לארצות הברית מאירופה, כולל יהודים, בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. מיד עם רדתם מהאנייה לאחר נסיעה שארכה שבועות, הם נדרשו לבצע מבחן IQ באנגלית. חלקם נדחו ונאלצו לחזור לארצותיהם בגלל אי עמידה ברמה הנדרשת. גם כיום ישנן דלתות רבות הנסגרות בפני מועמדים רבים בדרך אל לימודים או עבודה רצויים, תוך הסתמכות על מבחני אינטליגנציה, מבלי להתחשב בכך שמבחנים אלה מפלים לרעה אוכלוסיות שונות.

קדושה ואינטליגנציה באים מתחומים שונים. אינטליגנציה היא כושר תפקודי בעוד שקדושה היא אופן התנהגות. המשותף בין שניהם הוא שהן נתפסות כהגדרות לדברים רצויים. אדם שואף להיות אינטליגנטי, ורבים בדתות השונות שואפים להשתפר במידת תפקודם בקדושה. יתרה מזאת, שני התחומים מאפשרים להגדיר אוכלוסיות שלמות. הציווי בפרשתנו הוא לגבי כלל האוכלוסייה של בני ישראל, "קדושים תהיו". וגם לגבי אינטליגנציה, כפי שהראיתי, נעשו ניסיונות להביא לידי זה שאוכלוסיות שלמות יהיו יותר אינטליגנטיות. את שני המושגים קשה למדוד, וכרגיל עושים טעויות רבות בניסיונות להגיע לידי כימות כזה או אחר שלהם. סטיבן ג'יי גולד טען ש"אין מידה לאדם", כך נקרא ספרו, העוסק בניסיונות למדוד אינטליגנציה אנושית. הוא תיאר בספרו כיצד השתמשו לרעה במושג אינטליגנציה בכדי לסגור דלתות רבות בפני אוכלוסיות מגוונות.

פרשת קדושים מתייחסת לשורה של מרכיבים, המעצבים את הקדושה ביהדות. כמה מהמצוות המכוננות הן "ואהבת לרעך כמוך" או "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים, אני ה' אלוהיכם". בנוסף מנוסחים כללים להתייחסות לזקן, לעני, לבעלי מגבלות שונות וגם לצורך בצדק במשפט ועוד. החיים שלנו מעוצבים על ידי סדרה ארוכה של פעולות קטנות. דווקא ההתייחסות אל האחר, אל החלש, אל השונה היא הבסיס אותו מדגישה הפרשה לגבי היכולת לקיים את מצוות "קדושים תהיו". אבל האם גם בקדושה נעשה שימוש בכדי לסגור שערים בפני אנשים? האם הפעולה הפרקטית העיקרית בנושא "שיפור מידת הקדושה" בעולם, , בחברה, או במוסד כלשהו, נעשית באמצעות הוצאת גורמים, שאינם "קדושים דיים" מתוך המערכות והיישובים, במחשבה, שכך תשתפר מידת הקדושה באותם המקומות? מידת הקדושה היא אמת מידה, בה משתמשים באופן קבוע לפסילת אחרים שונים.

לסיכום, למרות העוצמה החיובית הטמונה במושגים קדושה ואינטליגנציה, והשימוש הרחב הנעשה בהן בכדי לשפר תפקוד של אוכלוסיות רחבות, הרי שהנטייה האנושית להשתמש במושגים שונים במובנם השלילי מאפילה במקרים רבים על השימוש החיובי בהם. נטייה זאת גורמת להדיר את אלה, שבמדדים כאלה ואחרים לא הצליחו להראות מידת אינטליגנציה מספקת, או רמת קדושה ראויה. בהרבה מקרים משמשים המושגים בכדי לחסום אוכלוסיות שנראות לא מתאימות, ולא להאמין בבני אדם שנראים "לא מספיק אינטליגנטים" או "לא מספיק קדושים". קשה הרבה יותר להבין את מגבלותינו. אנחנו לא יודעים כיצד למדוד אנשים, לא בתחום האינטליגנציה ולא בתחום הקדושה, ועושים עוולות כבדות מאוד לאנשים בודדים ולאוכלוסיות שלמות באמצעות קטלוגים כאלה ואחרים. מן הראוי שנדע ש"אין מדה לאדם". המסר של פרשתנו הוא שיש צורך לשפר את התפקוד שלנו ושל קהילתנו ככול שנוכל, אבל יש להיזהר מאוד אם בפעולותינו נגיע לידי הדרת האחר.

פרופ' ירון שור, ראש התכנית לתואר שני בהוראה ולמידה, מכללת דוד ילין, ירושלים

 


 

"מפני שיבה תקום והדרת פני זקו" – כביטוי לכבוד האדם

מי שהוא זקן מופלג בזקנה, אע"פ שאינו חכם, עומדין לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד, עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו, ואפילו זקן כותי, מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו, שנאמר 'מפני שיבה תקום' – כל שיבה במשמע.

 (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ו , ט) 


'ועשית הישר והטוב בעיני ה" – על דרך הפשט יאמר תשמרו מצות השם ועדותיו וחקותיו ותכוין בעשייתן לעשות הטוב והישר בעיניו בלבד. ולמען ייטב לך – הבטחה, יאמר כי בעשותך הטוב בעיניו ייטב לך, כי השם מטיב לטובים ולישרים בלבותם. ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צוך, ועתה יאמר גם באשר לא צוך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.

וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל (ויקרא יט טז), לא תקום ולא תטור (שם יח), ולא תעמוד על דם רעך (שם טז), לא תקלל חרש (שם יד), מפני שיבה תקום (שם לב), וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו בדינא דבר מצרא (ב"מ קח א), ואפילו מה שאמרו (יומא פו א) 'פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות' – עד שיקרא בכל ענין תם וישר.

(רמב"ן דברים ו , יח)


בחירת ישראל – אתגר מוסרי עם ייעוד אוניברסלי

וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.

(ויקרא כ, כו)


אם אתם מובדלים מהם, הרי אתם שלי; ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו. רבי אלעזר בן עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי? תלמוד לומר 'ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי', שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים.

(רש"י שם, שם)


אל יעלה על הדעת, שבחירת ישראל יש בה משום דחיית כל האנושות. בחירת ישראל איננה אלא התחלה; היא מתחילה לחזור ולבנות את בניינה הרוחני והמוסרי של האנושות; כל עצמה איננה אלא צעד ראשון לקראת אותו עתיד שנאמר בו: "ונלוו גוים רבים אל-ה' ביום ההוא והיו לי לעם ושכנתי בתוכך" (זכריה ב, טו). מקדש ישראל עתיד להיות לא רק מרכז לישראל, אלא מרכז כל האנושות הנגאלת בה'.

(הרש"ר הירש שם, שם)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.