עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט. (במדבר כ"ו, נ"ו) איור: הרי לנגבהיים זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יח, יח): 'מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל', לְפִי שֶׁכָּתַב סִימָן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיַּעֲקֹב (בראשית מט, יג): 'זְבוּלֻן לְחֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן', (בראשית מט, יב): 'יִשָֹּׂשכָר רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם', (בראשית מט, כ): 'מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ', אֵין לְךָ רְשׁוּת לְחַלֵּק אֶלָּא עַל פִּי הַגּוֹרָל, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הָיָה בַּגּוֹרָל, אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֻלְבָּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, וְקַלְפֵּי הַגּוֹרָל לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח, ו): 'וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי ה", וְעַד שֶׁלֹא יַעֲלֶה הַגּוֹרָל, אֶלְעָזָר אוֹמֵר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ גּוֹרַל שֵׁבֶט פְּלוֹנִי עוֹלֶה שֶׁיִּטֹּל מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וִיהוֹשֻׁעַ פּוֹשֵׁט...
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה'. (במדבר כ"ב, כ"ז) איור: הרי לנגבהיים כבר ביארנו כי כל מקום, שנזכר בו ראיית מלאך או דיבורו, שזה אמנם הוא במראה הנבואה או בחלום, יבאר בהם או לא יבאר, הכל בשווה,… ודע זה והבינהו מאד ואין הפרש בין שיכתוב תחילה שהוא ראה מלאך, או יהיה הנראה מן המאמר תחילה שהוא חשבו איש מבני אדם, ואחר כן בסוף העניין התבאר לו שהוא מלאך… (ומביא עניין שלושת האנשים אצל אברהם והיאבקות יעקב עם המלאך שכולם במראות הנבואה)… וכן עניין בלעם כולו בדרך ודברי האתון הכל במראה הנבואה אחר שהתבאר באחרית העניין דיבור המלאך. (רמב"ם, מורה נבוכים ב'...
וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם, לָעֵדָה. (במדבר כ', א'-ב ) איור: הרי לנגבהיים ותמת שם וגו'. צריך לדעת טעם אומרו שם , ורז"ל דרשו (מוע"ק שם) שלא עכבוה, ודרשה זו נשמעת מאומרו ותקבר שם, ונראה כי לצד שהזכיר מיתה חש על כבוד הצדקת, שהרי אמרו (ברכות יח) צדיקים במיתתם קרויים חיים, לזה דקדק לומר שם פירוש שם הוא שמתה ולא נשארה ביניהם, אלא במקום אחר ישנה בין הצדיקים, כי הצדיקים דומים לפני הקב"ה למרגליות המונחים בארגז, כשהוא חפץ באחת מהם הוא מוציאה מהארגז וקובעה בתכשיט אחד מתכשיטיו, ורז"ל דרשו (מוע"ק שם) 'ותמת שם' לגזירה שוה לומר שגם היא מתה...
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה', וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. (במדבר ט"ז, ל) איור: הרי לנגבהיים עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה. (משנה אבות ה, ו) …כבר זכרנו לך בפרק הח' שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה...
וַיְסַפְּרוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ… (במדבר י"ג, כ"ז) איור: הרי לנגבהיים זבת חלב ודבש היא. כָּל דְּבַר שֶׁקֶר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ קְצָת אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפו (רש"י שם , שם) …וגם זבת חלב ודבש היא – ביאורו: באנו אל הארץ וגם חקרנוה אשר ציוויתנו לראות 'השמנה היא אם רזה', ומצאנוה זבת חלב ודבש. והנה משה שאל להם תחילה על עניין העם ואח"כ על עניין הארץ, אולם המרגלים שהיה בדעתם להניא את לב העם ולספר בגנות הארץ, התחילו בענין הארץ וסיפרו בשבחה, כי לא היה אפשר לשקר בעניין ריבוי התבואות ויופי הפירות, שהרי הביאו בידם...
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם (במדבר י"ב, ד) איור: מרדכי בק וכן לענין הטובה; מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב, ד) 'ותתצב אחותו מרחוק' – לפיכך נתעכבו לה ישראל ז' ימים במדבר שנאמר (במדבר יב, טו) 'והעם לא נסע עד האסף מרים'. (בבלי סוטה ט, ע"ב) והעם לא נסע –זֶה הַכָּבוֹד חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב') "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק" וְגוֹ' (סוטה ט ע"א). (רש"י שם, שם) והעם לא נסע בפסוק ותתצב אחותו יש ז' תיבות לכך המתינה לה שכינה שבעת ימים. (בעל הטורים שם, שם)...
וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי? (רות א, י"ט) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים, וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם-נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב. (רות ב', ו') איור: הרי לנגבהיים מנא הני מילי שעמונית ומואבית מותרות? אמר ר' יוחנן: שאמר קרא : "וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי" (שמואל א', יז, נה), ויש לתמוה: וכי לא ידע, לא הכיר, ליה ? והכתיב קודם לכן שדוד ניגן אצל שאול...
שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. (תהלים קכב, ו) איור: הרי לנגבהיים דָּבָר אַחֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֵֹּׂר אֶת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִים אֶלָּא בַּשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז) מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל חוֹתְמֵיהֶם שֶׁל בְּרָכוֹת אֵינָן אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, קְרִיאַת שְׁמַע חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם, פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם. הַתְּפִלָּה חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים חוֹתֶמֶת (במדבר ו, כו') 'וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם'. דָּבָר אַחֵר: חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, יב') 'הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם'. אָמַר דָּוִד: מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ מַהוּ שִׂיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ...
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. (ויקרא כ"ו ג',ו) איור: הרי לנגבהיים אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִיתֶם אֹתָם', הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ'? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה (ספרא). (רש"י שם, שם) ואת מצותי תשמרו – הנה השמירה במצות היא ההשגחה באופן עשייתם ובמכוון מהם, וזה בעיון נאות כאמרם ז"ל 'שמור' – זו משנה. אמר אם כן: אם תתנהגו בדרכי האל יתברך הנכללים בחלק המעשי בתורתו ותעיינו במצות לדעת אופן עשייתן ותכליתן, ובזה תשלימו כוונתו להיותכם בצלמו כדמותו. ועשיתם אותם ואז...
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. (ויקרא כ"ה, ל"ה) איור: הרי לנגבהיים וחי עמך – אם אין לו להחיות עצמו, חזקהו להחיותו, והיא מצוות עשה על פיקוח נפש. (רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם) כשכיר כתושב יהיה עמך – מדרך בני אדם שינהגו עם שכיר ותושב בדרך כבוד, ולאיכבידו עליהם, וכן יהיה העבד עמך. (רג'יו כה, מ) החוקה הסוציאלית של התורה בדומה לחוקה הריטואלית של עבודת הכהונה שנידונה בסדרה "אמור" הקודמת, מחציתה הראשונה של סדרת "בהר" היא עיקרה של החוקה הסוציאלית בתורה, ואם ניתנת היא בכלל להגשמה, הרי שהיא יוצרת משטר חברתי...