שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. (תהלים קכב, ו) איור: הרי לנגבהיים דָּבָר אַחֵר: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַשֵֹּׂר אֶת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִים אֶלָּא בַּשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נב, ז) מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וגו'. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי לֵוִי חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל חוֹתְמֵיהֶם שֶׁל בְּרָכוֹת אֵינָן אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, קְרִיאַת שְׁמַע חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם, פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם. הַתְּפִלָּה חוֹתֶמֶת בְּשָׁלוֹם. בִּרְכַּת כֹּהֲנִים חוֹתֶמֶת (במדבר ו, כו') 'וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם'. דָּבָר אַחֵר: חָבִיב הוּא הַשָּׁלוֹם, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא בְּשָׁלוֹם, מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, יב') 'הִנְנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם'. אָמַר דָּוִד: מְבַקֵּשׁ הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ מַהוּ שִׂיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ...
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. (ויקרא כ"ו ג',ו) איור: הרי לנגבהיים אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ. יָכוֹל זֶה קִיּוּם הַמִּצְווֹת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִיתֶם אֹתָם', הֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ'? שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה (ספרא). (רש"י שם, שם) ואת מצותי תשמרו – הנה השמירה במצות היא ההשגחה באופן עשייתם ובמכוון מהם, וזה בעיון נאות כאמרם ז"ל 'שמור' – זו משנה. אמר אם כן: אם תתנהגו בדרכי האל יתברך הנכללים בחלק המעשי בתורתו ותעיינו במצות לדעת אופן עשייתן ותכליתן, ובזה תשלימו כוונתו להיותכם בצלמו כדמותו. ועשיתם אותם ואז...
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. (ויקרא כ"ה, ל"ה) איור: הרי לנגבהיים וחי עמך – אם אין לו להחיות עצמו, חזקהו להחיותו, והיא מצוות עשה על פיקוח נפש. (רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם) כשכיר כתושב יהיה עמך – מדרך בני אדם שינהגו עם שכיר ותושב בדרך כבוד, ולאיכבידו עליהם, וכן יהיה העבד עמך. (רג'יו כה, מ) החוקה הסוציאלית של התורה בדומה לחוקה הריטואלית של עבודת הכהונה שנידונה בסדרה "אמור" הקודמת, מחציתה הראשונה של סדרת "בהר" היא עיקרה של החוקה הסוציאלית בתורה, ואם ניתנת היא בכלל להגשמה, הרי שהיא יוצרת משטר חברתי...
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ, וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט; לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כ"ג, כ"ב) איור: הרי לנגבהיים וּבְקֻצְרְכֶם – חָזַר וְשָׁנָה, לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בִּשְׁנֵי לָאוין; אָמַר ר' אַבְדִּימֵי בְּרַבִּי יוֹסֵף, מָה רָאָה הַכָּתוּב לִתְּנָהּ בְאֶמְצַע הָרְגָלִים – פֶּסַח וַעֲצֶרֶת מִכָּאן וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְחַג מִכָּאן? לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה לֶעָנִי כָּרָאוּי, מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בְּתוֹכוֹ. (ספרא). (רש"י שם, שם) אני ה' אלהיכם – ולשמי ובאהבתי תרחמו את העניים, ולא להתגדל עליהם. (רבי יוסף בכור שור שם, שם) אמר רבי שמעון: מפני...
איור: הרי לנגבהיים מְגִלַּת הָעַצְמָאוּת בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי. לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה הָעָם מֵאַרְצוֹ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרָיו, וְלֹא חָדַל מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית. מתּוֹךְ קֶשֶׁר הִיסְטוֹרִי וּמָסָרְתִּי זֶה חָתְרוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל דּוֹר לָשׁוּב וּלְהֵאָחֵז בְּמוֹלַדְתָּם הָעַתִּיקָה; וּבַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שָׁבוּ לְאַרְצָם בַּהֲמוֹנִים, וַחֲלוּצִים, מַעְפִּילִים וּמָגִנִּים הִפְרִיחוּ נְשַׁמּוֹת, הֶחֱיוּ שְׂפָתָם הָעִבְרִית, בָּנוּ כְּפָרִים וְעָרִים, וְהֵקִימוּ יִשּׁוּב גָּדֵל וְהוֹלֵךְ הַשַּׁלִּיט עַל מִשְׁקוֹ וְתַרְבּוּתוֹ, שׁוֹחֵר שָׁלוֹם וּמָגֵן עַל עַצְמוֹ, מֵבִיא...
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. (מתוך ההגדה) איור: הרי לנגבהיים שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. (משנה אבות ד, יט) ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג): 'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם, כן ישיש להרע אתכם' ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים (האם הקב"ה שמח במפלתם של רשעים?) והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) 'בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו', וא"ר יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים....
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. (מתוך ההגדה של פסח ומקורות נוספים) איור: הרי לנגבהיים תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה; בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר? (דברים ו) 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו?' אף אתה אמור לו (שמות יג) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר? (שמות יב) 'מה העבודה הזאת לכם?' מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו...
שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום (בבלי פסחים ו, ע"א) איור: הרי לנגבהיים תניא, רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח, אבל רבנן לא. (בבלי ברכות לז, ע"א) אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בִּלְבַד. וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁפּוֹן. אֲבָל קִטְנִיּוֹת כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר...
אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (ויקרא י"ג, ב) איור: הרי לנגבהיים …נראה בהחלט ש"נגע" איננו מציין מצב רגיל של מחלה; אלא "נגע" הוא מחלה, הבאה כתוצאה מגזירה אלוהית מיוחדת. כך נראה מרוב המקומות,שלשון "נגע" נזכרת בהם. מי שנפגע על ידי נגע, הוא "נגוע" – מילולית: אצבע אלוהים נגעה בו. "נגע" הוא כעין "נגף" – וחלש הימנו. מלשון "נגף" נגזרה "מגפה": מכת מוות פתאומית. רגילים לתרגם "נגע" בהוראת "היזק"; וגם אנחנו תרגמנו כן מחוסר מילה הולמת; אך אין הוראה זו...
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. (במדבר יט, ב) איור: הרי לנגבהיים פרה אדומה תמימה. משל לבן שפחה שטינף פלטין המלך. אמרו: תבוא האם ותקנח צואת בנה (תנחומא חוקת ח) לפי שכל הרוצה לבטל איזו גידול רע, אין די בשיכרות הענפים, כל זמן שבארץ לא ימות גזעו שורש פורה ראש ולענה כי סופה לחזור ולצמוח, אבל בביטול השורש יפלו גם הענפים כמ"ש (עמוס ב ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, שמע מינה שלא די בהשמדת הפרי לבד, לכך ארז"ל (ע"ז מה, ע"ב) העוקר ע"ז צריך לשרֵש אחריה, ר"ל צריך לחקור איזו סיבה גרמה להם לעבוד ע"ז, כי...