וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. (במדבר ל"ג, ל"ה) אלה מסעי רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר כארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ. (ספורנו לג, א) אלה מסעי בני ישראל. כבר ביארתי בארצות השלום (דרוש ב') שהטעם מה שהניע הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לא"י תיכף, הוא כי יען שבמצרים השקעו מאד בטומאת מצרים ולא יכלו להיטהר ממנה כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, וע"כ הניעם במדבר ארבעים שנה וסבלו כמה תלאות ונבחנו בכמה בחינות ונצרפי צירוף אחר צירוף עד שהיטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קדש מדות...
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף; וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. (במדבר כ"ז, א) "ותקרבנה בנות צלפחד", כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם, רחמי המקום; בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל,שנאמר "טוב ה' לכל,ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה). (סיפרי פרשת בלק פיסקא קלג) "כן בנות צלפחד דברת", יפה תבעו, אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו....
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר… (במדבר כ"ד) משל – הוראת היסוד: לבטא את מהותו של דבר, לומר מה טיבו ומה ייעודו. ומכאן: לשלוט. השליט מורה לכל איש, מה עליו להיות ולעשות. ומכאן, ש"משל" איננו זהה עם "כבש", אלא עיקר הוראתו: להדריך ולהנהיג. ומכאן גם "משלי שלמה": אימרות, המורות מה טיבם וייעודם של הברואים. כך בדרך כלל. ומכאן הוראתו המיוחדת של "משל": ביטוי או משפט, שאין פשוטו כמשמעו, ואינו מתחייב לדברים שנאמרו בו, אלא מסביר באמצעותם יחסים כלליים; המשל מתייחס לדברים שלא נזכרו בו – כדי לציין את טיבם ואת ייעודם. (הרש"ר הירש בראשית ד, ד) "המושלים" – מי שתופס ומתאר את...
וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם, הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. (במדבר כ"א, ל"ג ) 'ויאמר ה' אל משה אל תירא' מכדי סיחון ועוג אחי הוו?! (הרי סיחון ועוג היו אחים), דאמר מר: 'סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו' מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? (למה פחד משה מעוג ולא מסיחון?) .א"ר יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בליבו, אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יד, יג) 'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי' ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול....
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. (במדבר ט"ז, ט"ו) ויחר למשה – נצטער הרבה, משל לאדם שדן עם חברו וכו', פי' דקשה לו לרש"י למה לא חרה למשה עד עכשיו, שמן הדין היה לו לכעוס עליהם בתחילה כשאמרו לו 'ומדוע תתנשאו על קהל ה" לכך פי' שחרה לו מפני שלא השיבוהו דבר. ואעפ"י שדתן ואבירם השיבוהו 'לא נעלה המעט כי העליתנו', אין אלו אלא דברי קנטורין ואינן תוכחת כדרך אדם המתווכח עם חברו. (ברטנורא שם, שם) אל תפן אל מנחתם – אל תפן אל שום...
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. (במדבר י"ג, כ"ה) …וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. (במדבר ט"ו, ל"ט) וישובו מתור הארץ הוא כמ"ש (בפסוק כג) שכל הארבעים יום שמרו פקודת משה והיו תרים לא מרגלים, ורק מקץ ארבעים יום שהגיעו לנחל אשכל שבו מתור הארץ, וגמרו במחשבתם להיות מרגלים ולהוציא דיבה. (מלבי"ם שם, שם) הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה. (רש"י שם, שם) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף וחומד ממון של גזל ועריות וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי ולא תרגלו אחריהם לעבור...
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. (במדבר ח' , א'-ב) יאירו שבעת הנרות כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי, שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים, כאמרם 'אלמלי עלייא לא מתקיימי אתכליא' (אלמלא העלים, לא יתקיימו האשכולות) (חולין צב, א) תהיה להפיק רצון האל יתברך באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו, כמו שקיבלו עליהם כאשר העיד באמרו 'ויענו כל העם...
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (במדבר ו', כ"ו) ישא ה' פניו אליך.היפך אעלים עיני מכם, והטעם כאשר פירשתי, כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך. וישם לך שלום.כטעם 'לא יגע בך רע, לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב'. (אבן עזרא שם, שם) וישם לך שלום. לא נאמר 'ויתן לך שלום', כמו בויקרא (כו) 'ונתתי שלום' ובחגי (ב) 'אתן שלום', אלא 'וישם' פי' על כורחך, כמו בשמות (טו) 'שם שם לו חק ומשפט' ובאסתר (י) 'וישם המלך אחשורוש מס', כי השלום אינו לרוחם של הכל. (הרב יהודה הרצל הנקין: קונטרס חיבה יתרה) …השלום איננו רק דבר...
וַתָּקָם לְלַקֵּט, וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר: גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט, וְלֹא תַכְלִימוּהָ. (רות ב', ט"ו) עוד מן הגר צדק: שאלה על אלו הישמעאלים שאמרת שאינם עובדי עבודה זרה ואמר לך רבך שהם עובדי ע"ז והאבנים שמשליכים בתרופן הן למרקוליס והשיב לך שלא כהוגן עד שנתעצבת אל לבך ונכלמת וקרא עליך ענה כסיל כאולתו. תשובה אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מיחדים לאל יתברך יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי ולא מפני שהם משקרים ומכזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לאל יתברך בן נכזב גם אנחנו עליהם נאמר שהם עובדי ע"ז… ואשר השיבך רבך...
וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. (ויקרא כו, יב) והתהלכתי בתוככם. אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם, וְלֹא תִהְיוּ מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנִּי, יָכוֹל לֹא תִירְאוּ מִמֶּנִּי? תַּ"לֹ: "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים" (ספרא). (רש"י שם שם) והתהלכתי בתוככם. פירש"י: "אטייל עמכם בגן עדן כו'", דעתו לסלק מעל תורתנו הקדושה כל טוען ומערער האומר יש לי מקום ללון ולומר מאחר שלא נזכר בתורה עיקר השכר לנשמה, אם כן ודאי אין כוח במצוות אלו להנחיל עושיהם השכר הנפשי לעולם הבא, ותכלית עשייתם אינו כי אם לקבל השכר בעולם הזה האחוז בחבלי בוז וכבר נתעוררו על ספק זה שלמים וכן רבים ובאו...