שבת חיי-שרה תשע"ט בבית הארחה בערד – מפגש חברים וחברות עוז ושלום

גליונות שבת שלום

וירא תשע"ט, גיליון 1074

וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר: הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם־הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ. (בראשית כב, כ)   איור: הרי לנגבהיים   אחרי הדברים האלה ויגד… – בְּשׁוּבוֹ מֵהַר הַמּוֹרִיָה הָיָה אַבְרָהָם מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר: אִלּוּ הָיָה בְנִי שָׁחוּט כְּבָר, הָיָה הוֹלֵךְ בְּלֹא בָנִים, הָיָה לִי לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, בִּשְּׂרוֹ הַקָּבָּ"ה שֶׁנּוֹלְדָה רִבְקָה בַת זוּגוֹ, וְזֶהוּ הדברים האלה, הִרְהוּרֵי דְּבָרִים שֶׁהָיוּ עַל יְדֵי עֲקֵדָה. (רש"י שם, שם) …במדרשים ובפירושים השונים יש ניסיון להתחקות אחר הרהוריו של אברהם אחרי העקדה. רש"י (בעקבות המדרש) רואה בידיעה שקיבל אברהם על לידת בנים לאחיו ועל לידת רבקה מעין תיקון לרגשות החרטה על שלא שהשיא את יצחק לפני העקידה,...

לך לך תשע"ט, גיליון 1073

 וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָהּ וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם;  וַיֹּאמֶר לוֹ: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. (בראשית ט"ו, ה) איור: הרי לנגבהיים ויוצא אותו החוצה – גילה לו שהוא וזרעו אינם נתונים תחת משטרי הכוכבים והמזלות. והגם שהמערכות שולטים על עניני העולם, הוא יוצא החוצה מן הנהגת העולם הזה ואינו נתון תחת המזל, וחז"ל במליצתם שהעלהו למעלה מכפת הרקיע. (המלבי"ם שם, שם) וספר הכוכבים. מאמר 'וספור' נראה כמאמר בטל, כי על דבר שעשייתו בלתי אפשרי במוחלט לא יאמר אדם לחברו עשה זאת, כי לא יוציא דבריו לבטלה (עמ"ש בפסוק 'אם יוכל איש למנות את עפר הארץ'), ונ"ל כי...

נח תשע"ט, גיליון 1072

וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ  לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (בראשית ח, ח) איור: הרי לנגבהיים   וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה – (בראשית ח, ח) וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ וגו'. (בראשית ח, ט) יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם ר"ש אָמַר: אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ, לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת, וְדִכְוָתָהּ (איכה א, ג): הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים. וּדְכַוָּתָהּ (דברים כח, סה): וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ וגו', הָא אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ, לֹא הָיוּ חוֹזְרִים. (בראשית רבה לג, ו) עֵינַיִךְ יוֹנִים – אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דֻּגְמָא שֶׁלְּךָ דּוֹמָה לְיוֹנָה, מִי...

בראשית תשע"ט, גיליון 1071

וַיַּצְמַח ה' אֱלֹהִים, מִן הָאֲדָמָה, כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל,  וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע. (בראשית ב', ט) איור: הרי לנגבהיים   'ויחל נח איש האדמה ויטע כרם' – אמר רב חסדא, אמר רב עוקבא, ואמרי לה: מר עוקבא א"ר זכאי: א"ל הקב"ה לנח: נח, לא היה לך ללמד מאדם הראשון שלא גרם לו אלא יין, כמאן דאמר 'אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה', דתניא רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין; ר' יהודה אומר: חיטה היה, שאין התינוק יודע לקרוא...

האזינו, סוכות תשע"ט, גיליון 1070

אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין. (מתוך המחזור לחג הסוכות) איור: הרי לנגבהיים   חג הסוכות הקדוש הבא עלינו לטובה, בחג הזה הגדילה תורה השמחה יותר מכל המועדות, אחרי שאנו מחכים ומצפים ביום הכיפורים הבע"ל, לצאת בדימוס, כאשר נזכה לשוב בתשובה שלימה בעזרת השם, בימי התשובה הללו, והקב"ה מקבל תשובתנו ברחמים, ופורס עלינו סוכת שלום, וראוי לאדם לשבת בסוכה בקדושה ובטהרה כי הוא חופף בכנפי השכינה, ושבעה צדיקים אבות העולם המה אושפיזין עמנו בסוכה, וראוי לכבד אורחים חשובים כאלו, להכין להם מעדנים טובים מטעמים אשר אהבו, ומה הם המטעמים הנאהבים להם? הוא לשמח נפש האומללים האביונים, זהו עיקר השמחה, אבל מאן...

וילך, שובה, יום כיפור תשע"ט, גיליון 1069

 וַיַּרְא הָאֱלֹהים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה, וַיִּחַר לוֹ. (יונה ג', י', ד', א) איור: הרי לנגבהיים   וירא, מדרכם הרעה. כלל כל הרעות ומן החמס שבו בתשובה שלמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל 'מי שגזל מריש ובנאו בבירה גדולה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו'. וינחם האלהים. כי כל דבריו שאמר להרע לבני האדם בתנאי אם לא ישובו, אבל אם ישובו יסלח וזו המדה היא ממדותיו ית', כמו שאמר בתורה, וכן אמר ירמיהו 'רגע אדבר וגו" וכן אמר יחזקאל 'ובשוב רשע מרשעתו וגו".  (רד"ק...

נצבים תשע"ח, ראש השנה תשע"ט, גיליון 1068

וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ  מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ. (מתוך פיוט "ונתנה תוקף") איור: הרי לנגבהיים   עלה בדעתי עכשיו היבט נפלא מאוד של עיון שעל-ידו נפתרים ספקות ומתגלים סודות אלוהיים. כי כבר הסברנו בפרקי ההשגחה שלפי מידת שׂכלו של כל בעל שׂכל תהיה ההשגחה בו, לכן האדם שהשׂגתו שלמה, ששׂכלו ממשיך להיות עם האל תמיד, תהיה ההשגחה עליו תמיד. אך האדם שהשׂגתו שלמה שבמשך זמן-מה התרוקנה מחשבתו מהאל, ההשגחה עליו תהיה רק בשעה שהוא חושב על האל, ותסור ממנו בשעה שהוא עסוק. אבל אין היא סרה ממנו כמו שהיא סרה ממי שלא השׂכיל מעולם. אלא...

כי תבוא תשע"ח, גיליון 1067

בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר  מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.   (דברים כ"ח, ס"ז) איור: הרי לנגבהיים בבקר תאמר וגו – אמר רבא, מיום שחרב ביהמ"ק, כל יום קללתו מרובה משל חבירו, שנאמר 'בבקר תאמר מי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בקר', הי בקר (איזה בוקר?, אילימא (אם תאמר) בקר דלמחר, מי ידע מאי הוי (האם הוא יודע מה יהיה?), אלא דחליף (הבוקר הקודם). (סוטה מ"ט א) מפחד לבבך וגו׳. אפי׳ במקום שלא יהיה פחד. אלא מפחד לבבך שתדמה. וממראה עיניך אשר תראה. באמת כי אתה מסוכן. (העמק דבר שם, שם) מי יתן ערב...

כי תצא תשע"ח, גיליון 1066

לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָי הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ;  וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא. (דברים כ"ד , י"ד-ט"ו) איור: הרי לנגבהיים   לא תעשוק. סתם עושק הוא איזה עול בעולם או העדר פרעון מלוה. וזהו פי׳ לא תעשוק את רעך כמש״כ שם בס׳ ויקרא. אבל כאן אינו מדבר אלא בעושק שכיר. מאחיך. מישראל ודאי אסור שהרי הצער לחוד אסור. או מגרך אשר בארצך. הוא גר תושב שדר בא״י באחת הערים. ובא לעיר אחרת לעשות מלאכה להרויח. בשעריך. היינו או בשעריך. שהוא גר מאותו...

שפטים תשע"ח, גיליון 1065

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ;  וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים טז, יח) איור: הרי לנגבהיים   שׁוֹפְטִים – דַּיָּנִים הַפּוֹסְקִים אֶת הַדִּין, וְשׁוֹטְרִים – הָרוֹדִין אֶת הָעָם אַחַר מִצְוָתָם (שֶׁמַּכִּין וְכוֹפְתִין) בְּמַקֵּל וּבִרְצוּעָה עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו אֶת דִּין הַשּׁוֹפֵט. (רש"י שם, שם) שופטים ושוטרים אחר המצות לההמון צוה עניני מנהיגיו והם המלכי' והשופטים והכהנים והנביאים, אשר בתקונם יתוקן ענין ההמון ובקלקולם יקולקל, כמו שהעיר הנביא באמרו 'שריה בקרבה אריות שואגים שופטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר נביאיה פוחזים אנשי בוגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה'. (ספורנו שם, שם) שופטים ושוטרים תתן לך. סמך...