יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאמֶר: הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם. וַיֹּאמְרוּ: לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. (בראשית יט, ב) יקח נא מעט מים. אחר שראה אותם בדמות אנשים, התנהג עמהם כמנהג עם עוברי אורח, ואשר מידת אברהם היה מידת החסד להכניס אורחים ולהאכילם וללמדם ג"כ לברך את שם ה'. להיטיב עם כל בני אדם בגשמיות וברוחניות וזה היה כל מגמתו, לא יכול להתאפק מלבקש את האורחים האלה שהיה דעתם לעבור לדרכם שינוחו אצלו קצת, ובזה נבדל ממי שיתן צדקה לעניים מצד מדת הרחמים, שזה לא יתן...
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. (בראשית י"ב א') מארצך וממולדתך ומבית אביך – כל הליכה תנועה והתרחקות ממה שממנו למה שאליו, בין תנועה גשמית ממקום שבו למקום שאליו כמו ללכת ארצה כנען, בין תנועה רוחנית, רצונו לומר: התרחקות מחשבי מעסק אשר בו אל התעסקות ועיון מחשבי אל מה שלפניו או שלמעלה, כענין 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים', ואופני התרחקות האלה הפוכים המה בענייניהם, כי התרחקות מקומי הולכת ממדרגה שלפניו למאוחר ממנו, אם יחזיק על דרך משל בדרך, יתרחק תחילה מאנשי ביתו שהיה מתגורר עמהם בבית ובחדר אחד, ותתגדל ההרחקה מעט...
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי: מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. עָמַד נֹחַ וְעָשָׂה תְשׁוּבָה וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶן: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאִמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין מִמֶּנּוּ וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. וְהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן אֲרָזִים וְהֵן גְּדֵלִין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶן כָּעִנְיָן הַזֶּה, וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָן וְהָיָה מְנַסְּרָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה...
כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץהַדַּעַת טוֹב וָרָע. (בראשית ב', ט') וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע – בעבור שאמר הכתוב וְעֵץ הַחַיִּים "בְּתוֹךְ" הַגָּן ולא אמר "בגן" ועוד שאמר (להלן ג ג) 'וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ' שלא הזכירו ולא הודיעו בשם אחר נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך ולכך תרגם אונקלוס "במציעות גנתא" והנה לדבריו עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת שניהם היו באמצע, ואם כן נאמר שהוא כאילו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שני האילנות האלה ויהיה האמצע הזה אמצע רחב כי...
הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. (קהלת א', ו) וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: הָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא בָּעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשְׁלוֹ בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תַּזִיק לִבְרִיּוֹתַי, וּמַה טַּעַם (ישעיה נז, טז) 'כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף' , מְשַׁלְּהֵי לֵיהּ הֵיךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יונה ב, ח) 'בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי', כָּל כָּךְ לָמָּה? בִּשְׁבִיל, 'וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי'. אָמַר רַבִּי הוּנָא: בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָצָא הָרוּחַ שֶׁלֹא בְּמִשְׁקָל, וּבִקְשָׁה הָרוּחַ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו; אַחַת בִּימֵי אִיּוֹב, וְאַחַת בִּימֵי אֵלִיָּהוּ,...
האדרת והאמונה לחי עולמים שמעתי בשם החסיד הקדוש האלקי המפורסם מו"ה אלימלך מלוזענצק זצוק"ל שאמר לפרש מה שיסדו בחרוז האדרת והאמונה, הנוי והנצח לחי העולמים, כי מלך בשר ודם אם מנצחין אותו אין זה תפארתו, אבל הקב"ה ית"ש הוא תפארתו ותהלתו שמניח לבניו שינצחוהו כביכול, וקא חדי ואמר ניצחוני בני כמבואר בבבא מציעא פרק הזהב (ב"מ נ"ט ע"ב) בתנורו של עכנאי. והיינו הנוי והנצח, הוא רק לחי העולמים, ודפח"ח וש"י. (ישמח משה נח, א) האדרת והאמונה לחי העולמים – אדיר היינו מפורש ואמונה היינו בהעלם והסתר, כי הדבר שאינו בהעלם אין צריך אמונה, רק הדבר שהוא בהסתר זה צריך...
אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. (בבלי תענית כה, ע"ב) כתבו הפוסקים שבכלל הדברים הצריכים למי שהוא ש"ץ, שיהא מעביר על מדותיו כדאמרינן בש"ס (תענית כ"ה ע"ב) 'מעשה בר"א שירד לפני התיבה ולא נענה, ירד ר"ע ואמר: 'אבינו מלכנו' ונענה יצא בת קול ואמר: לא מפני...
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם. (דברים כ"ט, ט) אתם נצבים וגו׳ – גם זה בכלל פיוס וכאשר יבואר. אלא שהפסיק בתורה ונעשה מזה סדרה מחדש באשר בא בזה המאמר כוונה ועיקר גדול בהליכות ההשגחה, לדעת בכל עת אפילו שלא בשעת התוכחה. וכיוצא בזה מתחיל בס׳ שמות פ׳ וארא ובזה הספר פ׳ עקב וכמו שכתבנו שם. והנה ביארנו לעיל י׳ י״ב ענין מקרא זה מה שפירש הכתוב כל הפרטים ולא הספיק במה שאמר 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלהיכם לעברך וגו׳'. אלא בא ללמדנו שאין הדין וחשבון של כל אדם שוה. ויש בזה ארבע מדרגות במעלות האדם מישראל. ראשים. ותלמידי...
וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. (דברים כ"ח, ס"ו) תלאים וגו. אמר רבי חנן: 'והיו חייך תלואים לך מנגד', זה הלוקח תבואה משנה לשנה, ופחדת לילה ויומם – זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, ולא תאמין בחייך – זה הסומך על הפלטר. (מנחות קג, ע"ב) לא נתבאר סידור וטעם דרשה זו, ונראה דיתבאר עפ"י המבואר בכמה מקומות בש"ס, דיסוד מחייתו של אדם הוא הקרקע, וכל שאין לו קרקע אינו אדם (יבמות ס"ג, ע"א), כי לכל דבר יש חשש אבידה גניבה וגזילה, לבד מן הקרקע, ולכן זה שאין לו קרקע אף אם עשיר הוא,...
הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ. (דברים כ"ב, א-ב) השב תשיבם לאחיך. תצוה התורה שנהיה זהירים בהשבת אבידה לבעלים. ומכפל ההשבה דרשו חז"ל (בבא מציעא לא ע"ב) אפילו מאה פעמים, וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכולנו עם אחד ראוים שיהיה לנו אב אחד ושירצה כל אחד בתועלת חבירו ושיחמול על ממונו, ובין שתהיה האבידה בעל חי בין שלא תהיה בעל חי חייב הוא להחזירה לרשותו, וזהו שאמר וכן תעשה לחמורו, שהוא בעל חי ובהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אף על פי שאינו חשוב כבעל חי וכן תעשה לכל אבידת אחיך, אחד משאר כלים אף על פי שאינן חשובין כשמלה, לא תוכל...