גליונות שבת שלום

סוכות תשע"ח, גיליון 1023

עולו אושפיזין עילאין קדישין איור: הרי לנגבהיים   חג הסוכות הקדוש הבא עלינו לטובה… ושבעה צדיקים אבות העולם המה אושפיזין עמנו בסוכה, וראוי לכבד אורחים חשובים כאלו, להכין להם מעדנים טובים מטעמים אשר אהבו, ומה הם המטעמים הנאהבים להם, הוא לשמח נפש האומללים האביונים, זהו עקר השמחה, אבל מאן דחדי בלחדוהי (ומי שיושב לבדו), ולא יהיב למסכנא (ואינו נותן לנזקקים), עליו נאמר 'וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם', אבל כשמשמח העניים בחלקם הוא שמחה לפני השכינה.  (ספר דרושי הצל"ח – דרוש כ"ב לעשרת ימי תשובה) עכשָׁו באים בני בניהם של אבות עולם אלה (האושפיזין), ושמחים בחג הסוכות לפני ה'...

יום כיפור תשע"ח, גיליון 1022

על חטא שחטאנו לפניך איור: הרי לנגבהיים   עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּיאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: (ויקרא טז) 'מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ' – עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. (משנה יומא ח, ט) איתא במשנה: 'עבירות שבין אדם לחבירו אין יוהכ"פ מכפר עד שירצה את חבירו כו". דהנה ביוכ"פ נעשין בני ישראל אחדות אחד, כדאיתא 'ולו אחד בהם' – זה יוהכ"פ (ילקוט שמעוני תהלים פרק קלט). וכמו שיום...

האזינו, ראש השנה תשע"ח, גיליון 1021

אַתָּה זוכֵר מַעֲשֵׂה עולָם וּפוקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם, לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמון נִסְתָּרות שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית,  כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ  (תפילת מוסף לראש השנה) זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. (ירמיהו ב, ב)   איור: הרי לנגבהיים   אין לשכוח שהברית היא עניין דו-כיווני, או דו-סתרי, וקיומה מותנה בנאמנותם של כל אחד משני הצדדים להתחייבותו או להבטחתו לגבי הברית האמורה. אנחנו יודעים שהצד האחד הוא זוכר הברית, אבל אנחנו- בני אברהם – הצד השני, וקיומה של הברית מותנה ב נ ו , ואנו עשויים להפר אותה, גם אם מהימנותו...

נצבים וילך תשע"ז, גיליון 1020

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא… וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא  כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ. (דברים ל, יא- יד) איור: הרי לנגבהיים   לא בשמים הוא – שאילו היתה בשמים, היית צריך לעלות אחריה וללמדה. (רש"י שם, שם) לא בשמים היא – פירוש: נפלאת. (אבן עזרא שם, שם) …ועניין המשל 'לא בשמים היא', היינו גבוה מטבע שֵכֶל האדם. כמו שהוא בשמים וההכרח לעשות סולמות להוריד והרי אי אפשר בכך. כך אי אפשר ליגע השכל ע"י תחבולות לעמוד על סוף דעתה ואמרו חז"ל בעירובין שם דאפילו...

כי תבוא תשע"ז, גיליון 1019

וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר… לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (דברים כט, ד-ה) איור: הרי לנגבהיים   "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם" – הטעם לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו, כי עיקר מחיָתם במן היתה למען תדעו כי אני ה' אלהיכם המחיה אתכם במעשה הנס' ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל, כמו 'לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי' (לעיל ט ט) כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (שם ב כח כט) 'אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי, כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר...

כי תצא תשע"ז, גיליון 1018

לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ. (דברים כד, יד-טו) איור: הרי לנגבהיים   וכן על זה הדרך, 'לא תעשוק שכיר עני ואביון'. כי זה אכזריות גדולה, שטורח כל היום ואח"כ תשלחנו בפחי נפש. 'ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש' – כלומר, שאם לא תתן לו שכרו, תהיה סבה שיבא שמשך ותמות בלא עתך. אחר שהוא עני, ואין לו מה יאכל ויש לו בנים ובנות שממתינים המזונות. וכשהולך לעת ערב בלא שכירות ובלא מזונות, כמעט פרחה נשמתם מהם ומתים...

שפטים תשע"ז, גיליון 1017

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים טז, יח) איור: הרי לנגבהיים דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג, יז). שלמה המלך ע"ה הודיענו בפסוק זה כי יסוד התורה ועיקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם שהוא השלום ולכך דרשו חז"ל (ראש השנה יא.), כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו, שנאמר (בראשית ב, א) 'וכל צבאם'. וידוע כי השמים נבראו תחילה, ונקראו שמים לפי שהם אש ומים, והנה הם שני הפכים, לא יתכן זיווגם והתחברותם כי אם על ידי השלום, הוא שכתוב (איוב...

ראה תשע"ז, גיליון 1016

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.  וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, לֵאמֹר:  נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם, וְנָעָבְדֵם. (דברים יג, ב-ג) איור: הרי לנגבהיים   כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום – יקראנו הכתוב "נביא" על פי עצמו, שיאמר הוא 'השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן' ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת, כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח, לאמר: ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני, ויקראו לו הפילוסופים 'כהי"ן'*, ולא ידעו...

עקב תשע"ז, גיליון 1015

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה,  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. (דברים ח, ד) איור: הרי לנגבהיים   שמלתך – יש אומרים דרך אות, ואחרים אומרים כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים, ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה. לא בצקה – מגזרת 'ויאפו את הבצק', כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו, ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט. (אבן עזרא שם, שם) שמלתך וגו'. גם זה היה כדי להודיענו שאפשר להיות במלבושי כבוד גם בתוקף הגלות, ואין לנו גידולים הממציאים צרכי לבישה. כמו שהיה במדבר בדרך פלא. וע' להלן כ"ט ד' *תנחומי משה רבינו על עומק...

ואתחנן תשע"ז, גיליון 1014

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. (דברים ו, ד) איור: הרי לנגבהיים   ואמרו במדרש (דברים רבה כת"י פר' ואתחנן): שמע ישראל, כיון שחשב יעקב שמא יש פסול בבניו כאברהם ויצחק, קרא לבניו ואמר להם ושמעו אל ישראל אביכם (בראשית מט, ב), שמעו למי שישראל עובד לו, אמרו לו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ועד עכשיו ישראל נוהגים בכל יום ואומרים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', שמע ישראל שבמערת המכפלה: ה' אלהינו ה' אחד. ועוד דרשו (במדרש שם): אמר להם משה לישראל: אמרתם בסיני 'נעשה ונשמע' וכשעשיתם את העגל, אִבַּדתם 'נעשה', וכיון שאִבַּדתם 'נעשה', שִמרו 'נשמע', הוי...