גליונות שבת שלום

נשא תש"ף, גיליון 1154

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם,  וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם. (במדבר ה', ב'-ג) …כבר עמדנו פעמים אחדות בספר ויקרא (ראה שם פ' ה, יג; כא, ה ועוד) על הניגוד שבין טומאת מת לבין אמיתו של רעיון האל, שהתורה ומקדשה מורים עליו. בתפיסה האלילית המוות והמת מעידים על האל. הם המגלים את עוצמת האל, שגבהות האדם שח מפניו; ועוצמה זו, עוצמת כוח הטבע שאין לעמוד לפניה, היא האל של האדם האלילי. אולם אמיתה של תורה אומרת: "אין במות זכרך, בשאול...

במדבר תש"ף, גיליון 1153

צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה. (ישעיה א, כז) וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. (הושע ב, כא) במשפט תפדה. ע"י שיהיו בה עושי משפט. (רש"י שם, שם) …וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צט, ד): 'וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב', אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: הֲרֵי נָתַן לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת תּוֹרָתוֹ, אִם אֵין אַתֶּם עוֹשִׂין אֶת הַדִּינִין נוֹטֵל תּוֹרָתוֹ מִכֶּם, לָמָּה? שֶׁלֹא נָתַן לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה אֶלָא עַל מְנָת שֶׁתַּעֲשׂוּ אֶת הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב', וְאִם עֲשִׂיתֶם אֶת הַדִּינִין, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לָכֶם בָּתֵּי...

בהר-בחקתי תש"ף, גיליון 1152

אַף אֲנִי אֶֽעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת  מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ… (ויקרא כ"ו, ט"ז) וטעם בהלה. שתבהלו ולא תדעו מה תעשו. וטעם מכלות עינים. שאלה החליים יחשכו עינים וידאבו הנפש. (אבן עזרא שם, שם) בהלה. מַכָּה הַמְבַהֶלֶת אֶת הַבְּרִיּוֹת, וְאֵי זוֹ? זוֹ מַכַּת מוֹתָן. (רש"י כו, יז) מכת מותן. יש מפרשים שהוא לשון המתנה, כלומר שהבריות ממתינין וצופות שכל שעה יקל ממנו החולי וירפא וכשמת נבהלים הבריות שמת מיתה פתאומית. ויש מפרשים אותו לשון מתניים ר"ל מכה המתחלת ממתניים, ואותה מכה מבהלת אותו, ולשון מותן מלשון אוזן ששמע על הר סיני וכו' כלומר שהיה...

אמר תש"ף, גיליון 1151

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם… אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים;  בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. (ויקרא כ"ג, טו-ל"ט) וספרתם לכם. מלת לכם אינו לתוספת שאין בו צורך כמו שיראה בתחלת המחשבה שאינו אלא תקון הלשון בלבד, אבל הוא באמת עיקר המכוון במאמר זה, ובא להורות שלא תהיה ספירת שבעת השבועות האלה לבחינת כמות מספרם בעצמותן בלבד כאשר יחשבו ההמוניים, כי אם אמנם עיקר הספירה תהיה לבחינת איכות הנהגת האדם בכל פרטי עניניו...

אחרי מות-קדשים תש"ף, גיליון 1150

אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵכֶם. (ויקרא פרק יט, ג) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'. (ויקרא יט, לב) איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו. כלומר אעפ"י שאמרתי לכם בעשרת הדברות כן, שהרי אמרתי: כבד את אביך לפי הפשט כבוד ויראה ענין אחד להם, אמר עתה: אני ה' אלהיכם, כלומר, לשם שמים תעשו מה שתעשו, לשם שמים תיראו אותם ולשם שמים תשמרו שבת ולשם שמים תחללו, כמו שפירשו רבותינו: שאם יאמר לך אביך לעבור על דברי תורה אל תשמע, שאתה והוא חיבים בכבודי. ולשם שמים תחללו שבת, כגון...

תזריע-מצרע תש"ף, גיליון 1149

עוד לא אבדה תקוָתֵנו תִּקְוָתֵינוּ,נפתלי הרץ אימבר "לבקשת אחד הלאומים הנודע" עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵינוּ הַתִּקְוָה הַנוֹשָׁנָה מִשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ לָעִיר בָּהּ דָוִד חָנָה כָּל עוֹד בִּלְבָבוֹ שָׁם פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָה וּלְפַּאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עֵינוֹ לְצִיוֹן צוֹפִיָה כָּל עוֹד דְמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ תֵרַדְנָה כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵנוּ עוֹד הוֹלְכִים לְקִבְרֵי אָבוֹת כָּל עוֹד חוֹמַת מַחְמַדֵינוּ עוֹד לְעֵינֵינוּ מֵיפָעַת וְעַלֵי חוּרְבַּן מִקְדָשֵׁנוּ עַיִן אַחַת עוֹד דוֹמָעַת כָּל עוֹד הַיַרְדֵן בַּגָּאוֹן גַלָיו גְדוֹתָיו יִגוֹלוּן וּלְיַם כִּנֶרֶת בְּשָׁאוֹן בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּן כָּל עוֹד שָׁם עֲלֵי דְרָכַיִים שָׁם שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָה וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם עוֹד בַּת צִיוֹן בּוֹכִיָה כָּל עוֹד שָׁמָה דְמָעוֹת...

שמיני תש"ף, גיליון 1148

זכור …בעוד זמן מה, אולי בעוד הרבה זמן, אוכל למצוא ניגון חדש שיתאים לתחושת החיים החדשה. ועד שיימצא הניגון, עליי לשתוק ולהיאלם דום. אלא שאת הניגון צריך לחפש תוך כדי דיבור, לא תוך כדי שתיקה, כי גם שתיקה היא בריחה. המעבר מן הניגון הישן לחדש צריך להיות בכל התחומים. יום קשה, קשה מאד. צריך ללמוד לשאת את הגורל המשותף, ולנטרל את כל האנוכיי והילדותי שבנו. הרי כל מי שרוצה להציל את עורו יודע, שאם לא יילך הוא, מישהו אחר יילך במקומו, וכאילו שזה משנה, אם אני אלך או מישהו אחר. הרי לכולנו יש גורל משותף ועלינו להכיר בכך. יום...

צו תש"ף, גיליון 1147

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ'...

ויקרא תש"ף, גיליון 1146

איור: הרי לנגבהיים אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר:  ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות  ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם. (בבלי  ברכות  מ"ג, ע"ב) הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו (ירושלמי ברכות סג, ע"ב) אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם/ נָתָן זַךְ אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי הַמֻּפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל אֶת מִי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ יָפֶה לְהַלֵּל וּמָלֵא, כָּל כָּךְ מָלֵא, יֹפִי. וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה לְעוֹלָם לִהְיוֹת עִוֵּר לִיפִי הָעוֹלָם כָּל עוֹד אֲנִי חַי. אֲנִי...

ויקהל-פקודי תש"ף, גיליון 1145

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז  כׇּל־כְּלִי זָהָב וְכׇל־אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף, תְּנוּפַת זָהָב לַה'. (שמות ל"ה, כ"ב) וטעם ויבואו האנשים על הנשים – בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכולן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחלה, והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם, כי טעם 'על הנשים' שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן. וכן נחה ארם על אפרים (ישעיה ז ב), כי המלחמה ההיא לאפרים, ולא שתם על צאן לבן (בראשית ל ט), ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ), והדומים להם. ואמר שבאו כלם אנשים ונשים בחח ונזם...