בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. (דברים כ"ח, ס"ז) איור: הרי לנגבהיים בבקר תאמר וגו – אמר רבא, מיום שחרב ביהמ"ק, כל יום קללתו מרובה משל חבירו, שנאמר 'בבקר תאמר מי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בקר', הי בקר (איזה בוקר?, אילימא (אם תאמר) בקר דלמחר, מי ידע מאי הוי (האם הוא יודע מה יהיה?), אלא דחליף (הבוקר הקודם). (סוטה מ"ט א) מפחד לבבך וגו׳. אפי׳ במקום שלא יהיה פחד. אלא מפחד לבבך שתדמה. וממראה עיניך אשר תראה. באמת כי אתה מסוכן. (העמק דבר שם, שם) מי יתן ערב...
לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן, מֵאַחֶיךָ, אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָי הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עָנִי הוּא, וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ; וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה', וְהָיָה בְךָ חֵטְא. (דברים כ"ד , י"ד-ט"ו) איור: הרי לנגבהיים לא תעשוק. סתם עושק הוא איזה עול בעולם או העדר פרעון מלוה. וזהו פי׳ לא תעשוק את רעך כמש״כ שם בס׳ ויקרא. אבל כאן אינו מדבר אלא בעושק שכיר. מאחיך. מישראל ודאי אסור שהרי הצער לחוד אסור. או מגרך אשר בארצך. הוא גר תושב שדר בא״י באחת הערים. ובא לעיר אחרת לעשות מלאכה להרויח. בשעריך. היינו או בשעריך. שהוא גר מאותו...
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. (דברים טז, יח) איור: הרי לנגבהיים שׁוֹפְטִים – דַּיָּנִים הַפּוֹסְקִים אֶת הַדִּין, וְשׁוֹטְרִים – הָרוֹדִין אֶת הָעָם אַחַר מִצְוָתָם (שֶׁמַּכִּין וְכוֹפְתִין) בְּמַקֵּל וּבִרְצוּעָה עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו אֶת דִּין הַשּׁוֹפֵט. (רש"י שם, שם) שופטים ושוטרים אחר המצות לההמון צוה עניני מנהיגיו והם המלכי' והשופטים והכהנים והנביאים, אשר בתקונם יתוקן ענין ההמון ובקלקולם יקולקל, כמו שהעיר הנביא באמרו 'שריה בקרבה אריות שואגים שופטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר נביאיה פוחזים אנשי בוגדות כהניה חללו קדש חמסו תורה'. (ספורנו שם, שם) שופטים ושוטרים תתן לך. סמך...
וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. (דברים י"א, כ"ט) איור: הרי לנגבהיים …הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין. הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו; ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם. הר עיבל גבוה כשמונה מאות רגל והר גריזים גבוה ממנו קמעא. לפיכך שני ההרים האלה העומדים זה בצד זה ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה. שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה...
וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה וְזָכַרְתָּ אֶת ה" אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל. (דברים ח' י"ז-י"ח) איור: הרי לנגבהיים ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי. יאמר אולי יגבה לבך כשתראה שפע הטובה הבאה אליך ותאמר כי זה מצד המזל, ואמרת בלבבך כחי כח מזלי למעלה שתחשוב שיש מזל לישראל ועוצם ידי למטה עשה לי את החיל הזה. (רבנו בחיי שם שם) …אולם, ירא אנוכי שההטפה העבדותית של כמרי הציונות העומדת ומכרזת כל היום: "אין לך בן חורין אלא השולט על מדינה וחוגר חרב", כבר הספיקה לעכר מושגי צעירינו עד התהום, לגרש כלה...
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. (דברים ז, ו) איור: הרי לנגבהיים סגלה – פירשתיו והוא דבר נחמד לא ימצא בכל מקום כמוהו וכן וסגול' מלכים. (אבן עזרא שם, שם) ובך בחר ה׳ וגו׳ – משום הכי (משום כך) חש הקב״ה עליך יותר ממה שחש עליהם, ע״כ הזהיר שלא ימצא בארצך דבר המוכשר להכשילך. (העמק דבר שם,שם) כי עם קדוש אתה – אתה עדה לאומית "קדושה". אומות אחרות נושאות את תכלית ייעודן בתוך עצמן והתכלית העליונה של איגודן הלאומי היא השמירה על קיומן הלאומי. אך הייעוד של איגודך הלאומי...
איור: הרי לנגבהיים …שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין, ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) 'והזר הקרב יומת' ועכשיו 'שועלים הלכו בו' ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח, ב) 'ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו' – וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני?! אלא, תלה הכתוב נבואתו של...
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (במדבר לב, לב) איור: הרי לנגבהיים ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור חלוצים. פי' הרמב"ן אמרו לו אין אדוני צריך לצוות עלינו בתנאי כפול חלילה לעבדיך לעבור מה שאדוני מצוה כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו וזה טעם 'את אשר דבר ה" כי מתחלה אמרו 'כאשר אדוני מצוה'. (הטור הארוך שם, שם) נחנו נעבור חלוצים לפני ה'. היה לו לומר אנחנו, אבל מפני שהיו בני גד בעלי הכח והגבורה בכל המקומות לטרוף טרף האויבים, ושבחו עצמם בלשון חלוצים לפני ה', לכך המעיטו עצמם בלשון...
וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר, שָׂרַח. (במדבר כ"ו, מ"ו) איור: הרי לנגבהיים שרח בת אשר היתה מבאי מצרים ומיוצאיה; מבאי מצרים, דכתיב 'ושרח אחתם' (בראשית מו יז) ומבאי הארץ, שנאמר 'ושם בת אשר שרח' (במדבר כו מו). (סדר עולם רבה ט, ב) ד"א: חלילה לך. אמר אברהם: רבונו של עולם, צופה אני ברוח הקדש כי עתידה אשה אחת לפלט עיר שלימה, ואני איני כדאי לפלט חמשת הכרכים הללו?! ואיזו היא האשה? זו סרח בת אשר, בשעה שמרד שבע בן בכרי בדוד ובא באבל, שנאמר וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה '(ש"ב כ טו) כיון שהרגישה...
וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל בִּלְעָם: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים… (במדבר כ"ב, ל"ה) איור: הרי לנגבהיים וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה': חָטָאתִי, שֶׁהָיָה רָשָׁע עָרוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי הַפֻּרְעָנוּת אֶלָּא תְּשׁוּבָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹטֵא וְאוֹמֵר חָטָאתִי, אֵין רְשׁוּת לַמַּלְאָךְ לִגַּע בּוֹ (במדבר כב, לד) כִּי לֹא יָדָעְתִּי. 'ְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִי', אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא הָלַכְתִּי עַד שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר כב, כ) 'קוּם לֵךְ אִתָּם', וְאַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֶחֱזֹר?! כָּךְ אֻמְנָתוֹ: לֹא כָךְ אָמַר לְאַבְרָהָם לְהַקְרִיב אֶת בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ (בראשית כב, יא-יב) 'וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה', וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ' לָמוּד הוּא לוֹמַר דָּבָר וּמַלְאָךְ מַחֲזִירוֹ,...