וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם וּמֶלֶךְ עֲמֹרָה, וּמֶלֶךְ אַדְמָה  וּמֶלֶךְ צְבֹיִים, וּמֶלֶךְ בֶּלַע, הִוא צֹעַר;  וַיַּעַרְכוּ אִתָּם מִלְחָמָה בְּעֵמֶק הַשִּׂדִּים. (בראשית י"ד, ח) ויערכו אתם מלחמה – אלה החמישה שיצאו ערכו אתם מלחמה, כי חשבו להתחזק עליהם אולי נעזרו בעם אחר, כי לפיכך מרדו בהם, ואלה לא היו אלא ארבעה הנזכרים, לפיכך חזר ואמר 'את כדרלעמר', כי כבר אמר 'אתם', מה צריך לאמר עוד 'את כדרלעמר', אלא בא לומר כי אלה החמישה נעזרו בעם אחר, ואלה לא היו אלא הארבעה שזכר, ואעפ"כ ניצחום כי מה' היתה כדי שיעשה אברהם שם במלחמה ההיא, כמו שהבטיחו ואמר לו 'ואגדלה שמך'. וכדי להראות לעולם...

וַיֵּדַע קַיִן אֶת אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת חֲנוֹךְ; וַיְהִי בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ. (בראשית ד' י"ז) ויהי בונה עיר – אין הוא אומר "ויבן עיר", אלא "ויהי בֹּנה עיר". עם קין החלה שאיפה חדשה: העיר. קין היה תלוש מן הקרקע, – מנושל מן השדה, עזוב מאת ה' ומנודה מחברת האדם. מה עוד נותר לו? הוא נותר לעצמו; נותרו כוחותיו הרוחניים והכשרונות הטמונים באישיותו. התוצאה הטבעית היתה – להיות בונה עיר. העיר- בניגוד לכפר – תלושה מן הקרקע ומנותקת מן החקלאות. יושביה מתפרנסים מכוחות האדם. התוצרת החקלאית מגיעה לערים, ושם יעבדוה בהתאם לצרכי האדם; האמנות והתעשיה...

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם. (ישעיה ב, ג) ר' זירא כי סליק לארעא דישראל (כאשר עלה לארץ ישראל)יתיב (ישב) מאה תעניתא (תעניות) כדי דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי (ישב מאה תעניות שישתכח התלמוד הבבלי ממנו כדי) שלא נטרדיה (יטריד אותו) מלהגיע לדרך הלימוד של ארץ ישראל, שכיון ששיטת הלימוד שונה שם ולא רצה שיבלבל אותו לימודו הקודם. (בבלי בבא מציעא, פה, ע"ע, בתרגום ופירוש הרב שטיינזלץ) על כן אחד מתנאי הקדמת שיכלול חיי עמנו בעתיד הוא שנהיה מורגלים בכלל ללכת בדרך ישרה ולשמור דרכי תורה ומצוותיה, אז יש תקווה שכאשר נזכה לחיים לאומיים בכל פרטיהם, שעמהם יהיה...

סגולות לישיבה בסוכה: ע"י מצות סוכה זוכה לישב בארץ ישראל (ר' נחמן מברסלב : ליקוטי עצות) ע"י מצות סוכה זוכים לפרנסה (ר' שלמה מרדומסק: תפארת שלמה – סוכות). יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹֽבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ. (דברים לב, י) ובתהו ילל ישמן. אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה, מְקוֹם יִלְלַת תַּנִּינִים וּבְנוֹת יַעֲנָה, אַף שָׁם נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֱמוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּרוֹת מְקוֹם צִיָּה וְשִׁמָּמוֹן? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב'): "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר". (רש"י שם, שם) וטעם ימצאהו. כי במדבר נכנם הכבוד עמם. ועוד כי היו במדבר כאיש תועה במדבר לא עבר בו איש כי כן כתוב ובמדבר...

וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג, שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל ה' אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי הַדָּגָה. (יונה ב', א-ב) והיה יונה שלשה ימים במעי הדג ולא התפלל, אמר הקב"ה: אני הרחבתי לו מקום במעי הדג כדי שלא יצטער והוא אינו מתפלל לפני?! אני מזמין לו דגה מעוברת בשלש מאות וששים וחמשה אלפים דגים קטנים כדי שיצטער ויתפלל לפני, שאני מתאוה לתפילתן של צדיקים. באותה שעה זימן לו הקב"ה דגה מעוברת, והלכה אצל הדג, אמרה הדגה לדג: איש נביא שבמעיך שיגרני הקב"ה לבלעו, אם אתה פולטו מוטב, ואם לאו אני בולעך עמו. אמר לה הדג לדגה: מי יודע זה שאתה אמת...

  כל באי עולם יעברון לפניך כבני מרון  כבקרת רועה עדרו , מעביר צאנו תחת שבטו.  (מתוף הפיוט "ונתנה תוקף") בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן: בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) 'הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם'. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם. (משנה ראש השנה א, ב)   ובני מרון הצאן תרגום כבשים אמרנא, וענינו שמחשבין על בני אדם ודנין עליהם בבריאות ובחלאים והמוות והחיים וזולתם מעניני האדם והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה, אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלי ספק. (פירוש המשנה לרמב"ם שם, שם) …'אבל הנסתר ענינו...

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב,  אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אלקיך וּלְבֵיתֶךָ. (דברים כ"ו, י"א) וטעם אתה והלוי והגר. שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך. (אבן עזרא שם, שם) אשר בקרבך. זה גר תושב שנאמר עמך ישב בקרבך כי הוא אינו 'גר', אבל הוא יושב בקרבך. (אדרת אליהו) ושמחת בכל הטוב. של הנפש והגוף יחד. היינו. אשר נתן לך ה׳ אלהיך. שאתה מרגיש גדולת הנפש באלהות. ולביתך. היינו הרחבת צרכי הבית. והלוי. שהוא תלמיד חכם שבבית אשר על שפתיו מוסיף לקח נפשך לגדולת הדעת בה׳. (העמק דבר שם, שם) והגר אשר בקרבך מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר 'לאבותינו'. אמנם הרמב"ם כתב בהלכות ביכורים שמביא וקורא, דהואיל וניתנה הארץ לאברהם...

כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ  וְעָרִים נְשַׁמּות יוֹשִׁיבוּ. (ישעיהו נ"ד, ג' – מן ההפטרה) יָמִין וּשְּׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְּׂמְחָה וְנָגִילָה. (מתוך הפיוט"לכה דודי" לר' שלמה אלקבץ) ויש להוסיף ולומר שלא סוף דבר שע"י שקיים אחד מישראל מצות שילוח הקן יבואו אליהו ומלך המשיח, שהרי בודאי כבר נזדמנה ממצוה זו לפני כמה בני אדם וקיימוה, ומ"מ עדיין בן דוד לא בא. אך יש לומר על פי מה דאיתא בספרים הקדושים בענין גילוי אליהו, שיש בכמה אנפי (בכמה אופנים), יש בפועל ממש, ויש שהוא רק בהארת השכל שמתנוצץ באיש הזוכה לזה. וכך נראה לפרש מה...

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ,  אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (דברים ט"ז, כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – הצדק יהא תכלית העליונהוהיחידה של הכלל הלאומי, ויש לשאוף אל הצדק רק לשם הצדק עצמו, ואילון שאר כל השיקולים חייבים להשתעבד לתכלית זו. ואין"צדק" אלא עיצוב כל היחסים של היחיד ושל הכלל על פי הדרישות של תורת ה'. תפקידו היחיד של ישראל הוא לקדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות, למען תחיה וירשת וכו', ועל ידי כך כבר עשית את כל הדרוש להבטחת קיומך הגופני ("תחיה") והמדיני ("וירשת"). ההצלחה המדינית התלויה בעשיית משפט וברדיפת צדק קרויה כאן "ירושה"- "וירשת"...