איור: הרי לנגבהיים כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. (דברים ל"ב, י"א) וְרוּחַ אֱלֹהִים מֵרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. מַה טַּעַם? דִּכְתִיב: 'וְרוּחַ אֱלֹהִים מֵרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם' (בראשית א, ב) – זוֹ נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר 'אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי'. תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת וְרָאָהוּ בֶּן זוֹמָא וְלֹא עָמַד מִלְּפָנָיו. אָמַר לוֹ: מֵאַיִן וּלְאַיִן בֶּן זוֹמָא? אָמַר לוֹ: צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד...

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. (דברים לא, א) וילך. הלך אל כל שבט ושבט להודיע שהוא מת שלא יפחדו, וחיזק ליבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו 'ואתה תנחילנה אותם' ולפי דעתי כי אז ברך השבטים ואם ברכותיהם מאוחרות במכתב.  (אבן עזרא שם, שם) וילך משה כאשר השלים כל דבריו, אז הלכו כל הנצבים לפניו והטף והנשים איש לאהליו, ולא הוצרך הכתוב להזכיר זה, כי כבר אמר (לעיל כט ט יא) 'אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגו' לעברך בברית ה' אלהיך' ואחר עברם בברית ילכו מפניו, ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה...

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ, עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ   אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ…. תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ (מתוך הפיוט "אחות קטנה" לאברהם חזן גירונדי) עוֹד שָׁמַעְתִּי, שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק (במדבר י״ב:י״ג): 'אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ'. דְּלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ מְאֹד כֶּפֶל תֵּבַת נָא. אַךְ עַתָּה מְבֹאָר הֵיטֵב, שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בִּקֵּשׁ זֹאת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, יִתְפַּלֵּל וִיבַקֵּשׁ מֵעַצְמוֹ שֶׁיְּרַפֵּא אוֹתָהּ. וְעַתָּה מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ הֲתָכַת הַמִּקְרָא הַזֶּה.  (ליקוטי מוהר"ן ק"ה ד, א) תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד, שירד לפני התיבה לפני ר' אליעזר, והיה מאריך יותר מדאי, אמרו לו תלמידיו כמה ארכן הוא זה, אמר...

בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד,  וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. (דברים כ"ח, ס"ז) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב (דברים כח, סז), בְּבָקְרָהּ שֶׁל בָּבֶל תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ. בְּבָקְרָהּ שֶׁל מָדַי תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ, בְּבָקְרָהּ שֶׁל יָוָן תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ, בְּבָקְרָהּ שֶׁל אֱדוֹם תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ. דָּבָר אַחֵר: בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, בְּבָקְרָהּ שֶׁל בָּבֶל תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל מָדַי, וּבְבָקְרָהּ שֶׁל מָדַי תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל יָוָן, וּבְבָקְרָהּ שֶׁל יָוָן תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל אֱדוֹם. לָמָּה, מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר...

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם;  עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ  לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. (דברים כ"ד, כ"ב) וזכרת. דבק עם לגר. (אבן עזרא שם, שם) וזכרת כי עבד היית והיית צריך אז לעוללות בציר. (ספורנו שם, שם) וזכרת כי עבד היית וגו׳. והיה לך לנחת אם היו המצריים מניחים אותך לפאר ולעולל אחר כרמיהם. ע״כ יש לך להתנהג כן עם שארי נדכאים. (העמק דבר שם, שם) וכן תמצא מצות הרבה שנאמר אצלם "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים"; בפרשת תצא (דברים כד, יז-יח) "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבול בגד אלמנה, וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" (שם...

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת,  כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. (דברים כ', י"ט) כי האדם עץ השדה. כבר ביארתי בספר היסוד כי יתכן בכל לשון לקצר לאחוז דרך קצרה כמו חמור לחם, רק מלת 'לא' לא יתכן להיותה נחסרת, כי הטעם יהיה להיפך, ומדקדק גדול ספרדי אמר כי חסר 'ה״‎א' וכן הוא 'הכי האדם עץ השדה?' וזה הטעם איננו נכון בעיני, כי מה טעם לומר 'לא תשחית עץ פרי', כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך, ולפי דעתי שאין לנו...

זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר. (דברים י"ד, ד'-ה') אשר תאכלו – תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות טמאות מרובות על הטהורות, לפיכך מנה הכתוב בטהורות, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורים מרובים על הטמאים, לפיכך מנה הכתוב בטמאין, ללמדך שלעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. (בבלי חולין סג, ע"ב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד,...

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. (דברים ח' , י"ז) והקרוב אלי לומר בזה שעיקר הטעם (של נגעי הבית) בעבור צרות העין, כמ"ש רז"ל (ערכין טז) מן פסוק 'ובא אשר לו הבית' – זה שייחד ביתו לו לעצמו ולא היה מהנה ממנו אחרים, כי לבעבור זה נתן ה' לו לאחוזה בית מלא כל טוב לנסותו אם ייטיב מביתו גם לאחרים "כי לי הכסף והזהב אמר ה'" (חגי ב ח) וכל מה שהאדם נותן לאחרים לא משלו הוא נותן, כי אם משולחן גבוה קא זכי ליה (הוא זוכה), לכך נאמר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר...

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר:  מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים  אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם. (דברים ו, כ) והיה כי ישאלך בנך מחר – יש מחר עכשיו, ויש מחר לאחר זמן. 'מה זאת'- הרי מחר לאחר זמן. 'מחר יהיה האות הזה'(שמות ח) – הרי מחר עכשיו. 'מחר יאמרו בניכם לבנינו' (יהושע כג) – הרי מחר לאחר זמן.  (מכילתא דרבי ישמעאל יג, יד) כי ישאלך, והנה מצוות התורה נחלקים לשלשה חלקים, שיש מצות שנקראים בשם עדות, כמו המצוות שנזכר בהם יציאת מצרים, כמו שבת ומועדים; ויש מצוות שהם חוקים שלא נודע להם שום טעם, כמו שעטנז ובשר בחלב ודיני הקורבנות וכדומה;...

וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. (דברים א' ט) לא אוכל לבדי וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, ה' אלהיכם הרבה אתכם – הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר...