"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" (דברים א', א') חומש דברים הוא חומש מרתק, שיש בו גלוי ונסתר. קריאה מהירה של הפשט משדרת רושם של הבנה; המאורעות כאילו מוכרים לנו מהחומשים הקודמים. אבל תחושה אחת אינה מרפה מן הקורא: אמנם יש בספר דברים תיאור של מאורעות העבר, אבל הוא שונה באופן עקבי ממה שאנחנו מכירים…. דומני שהמפתח להסבר השינויים מצוי בהבחנה בין תיאור המאורעות בעת ההתרחשות שלהם, שם יש היצמדות מסוימת לפרטים שהתורה רואה צורך להדגיש, ובין התיאור שלהם בספר דברים, שהרי כאן...
"וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" (במדבר ל"ה, י"א-י"ב) חוט אִם אָדָם הָיָה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו חוּט לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, מֶה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו, אֵיזוֹ דֻּגְמָה, מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רִשּׁוּם רָגִישׁ וּמְדֻיָּק וְתָמִיד נִרְגָּשׁ. חיה שנהב ולא תסוב נחלה: גבולות, זהות ואחריות פנחס קראון פרשת מסעי, החותמת את ספר במדבר, אינה מסתיימת ברגע של נשגבות תיאולוגית או נקודת ציון לאומית, כי אם בדיון פרקטי, משפטי, כמעט אדמיניסטרטיבי על מערכת הקניין השבטית. סיפורם של צלפחד...
"אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי. כִּי אָמַר יְהוָה לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן" (במדבר כ"ו, ס"ג-ס"ה) כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה מַחְשְׁבוֹתַי מְפֻזָּרוֹת כְּבָשִׂים כִּבְדוֹת מִשְׁקָל צַמְרִירִיּוֹת הוֹלְכוֹת לְאִבּוּד מִן הָהָר לַחֲרָדָה אֱלוֹהֵי הָרוּחוֹת אֵין אִישׁ עַל הָעֵדָה אֵין אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ קָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם וְאֵין אֲוִיר רוֹצֶה לִסְמֹךְ אֶת יָדַי אֲבָל כְּבָר לֹא מַכִּיר אֶת עַצְמִי אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אַרְבָּעִים...
"וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם. וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן" (במדבר כ"ג, כ"ח) למה שבעה מזבחות "ויאמר בלעם בנה לי בזה שבעה מזבחות" – כנגד שבעת ימי בראשית … בא לו ביום הראשון ורצה לקללן בשמים ובארץ שנבראו בו, ונהפך הדבר בפיו ואמר: "מה טובו אהליך יעקב" … ומנין שנקראו שמים אהל, שנאמר: "הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת" (ישעיה מ כב). בא לו ביום השני ורצה לקללן ברקיע שמזיל מים, ונהפך דברו ואמר: "יזל מים מדליו". בשלישי רצה לקללן בימים ובזרעים,...
"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר כ", ט') תַּאֲמִין שֶׁמִּלִּים יְכוֹלוֹת לְמוֹסֵס אֶת הַסֶּלַע. אַל תַּכֶּה בּוֹ, דַּבֵּר אֵלָיו, תֵּן לְעַצְמְךָ לִנְבֹּעַ. אַתָּה הַסֶּלַע, אַתָּה הִתְקַשֵּׁיתָ כְּמוֹ הָעוֹר הַיָּבֵשׁ בַּיָּדַיִם. אִם תְּדַבֵּר תּוּכַל לִהְיוֹת מַיִם. רועי שלום זמיר אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם שאול דיוויס בפרשת השבוע בקטע שאנחנו גם קוראים בפרשת פרה (במדבר יט:14-22) נאמר שהחלל מטמא כל אדם או חפץ שמתקרב אליו. רש"י אומר על המילים "תטמא עד הערב" "מכאן למדנו שהמת אבי אבות הטומאה והנוגע בו אב הטומאה ומטמא אדם". הפייטן רבי...
"וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְהוָה. וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם." (במדבר ט"ז, ל-לא) הָאֲדָמָה פּוֹצָה אֶת פִּיהָ וּבוֹלַעַת מִנְהָרוֹת בַּיֹּבֶשׁ הַקּוֹצִים נִשְׂרָפִים הַיְּעָרוֹת כִּכָּרוֹת כְּאוּבִים עוֹשִׂים לִדְמֹעַ הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ? הִנַּחְתִּי אֶת הַמַּטֶּה אֵין לִי מִשְׁעָן תְּחַבְּקִי זֶה כָּל מָה שֶׁאֶפְשָׁר זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְבַקֵּשׁ פֶּרַח לָבָן שֶׁיָּצִיץ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ רועי שלום זמיר התנאים לקיום דיאלוג מכובד ומחלוקת אמת ושלום גדעון אדמנית 'מרד קרח ועדתו': בפרשתנו עומד משה רבנו מול מחאת קרח...
"וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (במדבר ט"ו, ל"ב) מה הייתה המלאכה שעשה המקושש? מעבודתי רבת השנים עם יושבי מדבריות העולם, כיועץ בנושא פיתוח מקורות מי תהום, הגעתי למסקנה שפירוש המילה 'מקושש עצים' הוא חיתוך עץ למקלוני קש. המקלונים הללו דרושים לבדואים ודומיהם על מנת להחיות את האש מהגחלים של המדורה. ברוב המקרים אלו הם הבדואים הזכרים היושבים סביב המדורה ואילו הנשים עומדות עליהם לשרתם. בעת עמידתן הן מחזיקות פיסת עץ שממנה הן חותכת קיסמי עץ דקים. עם תום הסעודה הגברים פונים לאוהלים שלהם ואילו...
"ַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם" (במדבר ח', כ"א) וטהרתם אותם. ולמה היו צריכים טהרה, והלא אהרן שהיה מקריב לא היה צריך טהרה לא הוא ולא בניו, שהיו נכנסים לפני ולפנים מן ההיכל, ולוים לא היו משמשים אלא לישא את המשכן ואומרים שירה, והיו צריכים טהרה בזו, ולמה כן, לפי שהקב"ה לקחם בחלקו הלוים, שנאמר תחת פטרת כל בכור (בבני) ישראל (פסוק ט"ז), ואותם בכורות לא נפסלו, אלא על שעבדו ע"ז, וע"ז נמשלה במת, שנאמר ויאכלו (מזבחי) מתים (תהלים ק"ו כ"ח), ומצורע נמשל במת, שנאמר אל נא...
"כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (מההפטרה – שופטים י"ג, ה') "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ" (שופטים יג, כה) אָמַר רַ' יִצְחָק דְּבֵי רַב אַמִּי: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה מְקַשְׁקֶשֶׁת לְפָנָיו כְּזוֹג. "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ … בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים יג, כה) אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל שְׁנֵי הָרִים וְהִקִּישָׁם זֶה לָזֶה, כְּאָדָם שֶׁנּוֹטֵל שְׁנֵי צְרוֹרוֹת וּמַקִּישָׁם זֶה לָזֶה. רַב יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שְׁרוּיָה עָלָיו הָיָה פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה אַחַת כְּמִצָּרְעָה וְעַד אֶשְׁתָּאוֹל. "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שׂוֹרֵק וּשְׁמָהּ...
"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב', א' – ב') מְנָאָם בִּפְרַט מְנָאָם בִּכְלַל מוטי קפלן חמישים ותשעה אחינו ואחיותינו נתונים בצרה ובשביה. כל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו, ובהצטרפם עומד לפנינו ציבור גדול מאד. היחס בין עולמו וייחודו של כל פרט, ובין מספרם הכללי עולה במדרש רבה על פרשת נשא: במניין הלויים נאמר: "וַיִּהְיוּ פְּקֻדֵיהֶם שְׁמֹנַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמֹנִים". מוסיף המדרש: "מְנָאָם בִּפְרַט מְנָאָם בִּכְלַל". כאשר אנו מונים מספר כללי אנו מתעלמים בהכרח מכל פרט ופרט בקבוצה. כי אין בכוח...