לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,  וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה  (שמות ו', ו' ו-ט) …שלושה פנים לגלות: "סבלות", "עבדות" והעדר "גואל" (לפי שתיבת "וגאלתי" באה ללא השלמה מתארת): הזקיקה לגאולה. בברית בין הבתרים תוארה גלות זו לאברהם, כגרות, עבדות, עינוי (עי' פי בראשית טו, ט-כא). ושלשות האופנים הללו אכו נתקיימו. "עינוי": הייסורים, דלדול החיים וביטול חדוותם – נתגשם ב"סבלות" מצרים, שהוטלו עליהם מתוך קשיחות ספוגת לעג. יכול אדם להיות "עבד", מבלי שיהיה עליו עול סבלות....

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה;  וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹקים וַיִּשַּׁק לוֹ. (שמות ד', כ"ז) ויאמר ה' אל אהרן וגו'. הדא הוא דכתיב 'ירעם אל בקולו נפלאות' (איוב לז ה) אימתי עשה הקב"ה בקולו נפלאות? בשעה שביקש הקב"ה לשלוח משה בשליחות שילך ויגאל את ישראל ממצרים, והיה משה במדין שהיה מתיירא לילך לפני פרעה, כיוון שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו 'לך שוב מצרימה', נחלק הדיבור לשני חלקים ולשני דברים, והיה משה שומע במדין 'לך שוב מצרימה' ואהרן היה שומע 'לך לקראת משה המדברה', ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום. (מדרש אגדה שמות ד, כז) דָּבָר אַחֵר, לֵךְ...

 לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה' (בראשית מ"ט, י"ח) לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה' – כיוון שראה יעקב אבינו גבורת שמשון, אמר: אע"פ שזה גיבור נוצח, אין נכון להתהלל בגבורתו, וכן מצינו בשעה שנתהלל אמר 'בלחי החמור הכתי אלף איש', מיד 'ויצמא מאוד' עד שהודה ואמר 'ה' אתה נתת ביד עבדך את התשועה וגו" שהודה שאין הגבורה רק מהשם לבדו והה"ד 'יהי דן נחש עלי דרך' ואפילו הגבורה והנצוח להקב"ה כדכתיב 'לישועתך קויתי ה'.  (דעת זקנים מבעלי התוספות שם, שם)   לִישׁוּעָתְךָ, קִוִּיתִי ה' – יתכן כי חזק החולי על יעקב, והתפלל אל ה' ואמר: אני מקווה שתושיעני עוד לחזק כוחי עדי אברך גם שאר בניי, ועל...

וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם, וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, מִצְרָיְמָה; יַעֲקֹב, וְכָל זַרְעוֹ אִתּוֹ. (בראשית מ"ו, ו) ויקחו. וכן מעתה אחרי שהוחלט לצאת על מנת להשתקע, לקחו את כל מקניהם ואת כל רכושם, מה שלא לקח קודם לכן כשנסע לבאר שבע, ומ"ש בכפל 'ויבאו מצרימה וכו' בניו וכו' הביא אתו מצרימה, כי מזלם חזה שישתעבדו בם בסוף, רק השבטים לא נשתעבדו כי לא התחיל השעבוד עד אחרי מותם, וע"כ ויבאו מצרימה יעקב וכל זרעו, שהם באו ברצון ונפש חפצה, אבל בניו ובני בניו שהם עתידים להשתעבד היה לבם נוקפם ביאה זו ולא הלכו ברצון, רק הביא אתו מצרימה,...

כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה…. (מתוך: פיוט "מעוז צור") בנוסח מעוז צור ישועתי מסיימין בחרוז חש"ף זרוע קדשך. כי אמרו ז"ל ג' מקומות לנר חנוכה אצל הפתח, וגם על החלון, ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו. וזהו חש"ף ר"ת ח'לון ש'לחן פ'תח. (ספר עטרת ישועה על מועדים – לחנוכה) המחרוזת השישית מופיעה בשיר מיד לאחר תום ההצגה ההיסטורית של ארבע המלכויות, ומייחלת לכך שכשם שישראל נגאלו ממשעבדיהם בעבר, כך ייגאלו ממשעבדיהם בהווה: חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ                            וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה נְקֹם נִקְמַת עֲבָדֶיךָ                           מֵאֻמָּה הָרְשָׁעָה כִּי אָרְכָה הַשָּׁעָה                               וְאֵין קֵץ לִימֵי הָרָעָה דְּחֵה אַדְמוֹן בְּצֵל צַלְמוֹן                    הָקֵם...

וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה. וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל גֹּזְזֵי צֹאנוֹ, הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי – תִּמְנָתָה. . וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר: הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ. וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף,  וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. (בראשית ל"ח, י"ב- י"ד) בפתח עינים – בהתחלת שתי מסילות כי המסילה תיקרא עין כמו 'על העין בדרך שור'. אשר על דרך תמנתה – כדי שלא ימלט יהודה מלפגוש בה בבואו מתמנת. כי ראתה כי גדל שלה – וחשבה שכאשר יראנה יהודה בזולת בגדי אלמנותה וישאל מדוע ככה עשתה, תשיבהו כי בא מועד להסירם, שהרי אמר לה...

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב,  לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. (בראשית ל"ד, א) ותצא דינה – מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר שפרצה גדר הצניעות, כי היתה בת לאה, שהיתה צנועה באהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה היה מתייחס אל יעקב שהיתה צנועה וכשרה, כי לא היתה היציאה ללכת אחרי הבחורים, רק לראות בבנות הארץ ובתהלוכותיהן.  (המלבי"ם שם, שם) בבנות – שניים במסורה: 'בבנות הארץ'; 'בבנות אחיך', אשר גבי שמשון. לומר בשביל שלא רצה ליתן לאחיו בתו, כדאיתא במדרש שהטמינה בתיבה מפניו נענש שיצאה לראות בבנות הארץ ובעלה שכם. (בעל הטורים שם, שם) ותצא דינה בת לאה. נענש...

וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה,  וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה,  וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. (בראשית כ"ח, י"ב)  סולם – בגימטריא 'זה כסא הכבוד'.סולם – בגימטריא 'קול', שקול תפילת הצדיקים הוא סולם למלאכים לעלות בו, וכן עלה המלאך בלהב הקרבן, והתפילה היא העבודה, לכך כל מי שמכוון בתפלתו הסולם שלם בשליבותיו ויכולים לעלות בו. סולם – בגימטריא 'ממון' ובגימטריא 'עוני' כי זה ישפיל וזה ירים. סֻלם – אותיות 'סמל' שהראהו היאך בניו עובדי עבודת אלילים. והנה סֻלם – בגימטריא 'וקץ' שהראהו קיצי הגליות. סֻלם – בגימטריא 'סיני' שהראהו מעמד הר סיני. סֻלם מוצב – בגימטריא 'מרכבו'. (רבי יעקב בן אשר-...

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. (בראשית כ"ד, י) מגמלי אדוניו – ניכרין משאר גמלים, היו שהיו יוצאין זמומים מפני הגזל. קשה דאם כן עדיף כוחו דחמורו של ר' פנחס בן יאיר מגמלי אברהם אבינו, שהרי חמורו של ר' פנחס מעצמו היה פורש מן האיסור ולא היה אוכל טבל כדאיתא בגמרא חולין, ואילו גמליו של אברהם היה צריך שיצאו זמומים להפרישן מן האיסור. יש לומר שחמורו של ר' פנחס בן יאיר היה פורש מן האיסור מעצמו לפי שהוא היה מרכבתו של צדיק המיוחדת לו, וכדאמרינן בעלמא אפילו...