"וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם" (דברים א, טו) "מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם" (בבלי יומא ט, ע"ב) "ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על-ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות , והעולם עמנו יבנה, על-ידי אהבת חינם" (אורות הקודש לראי"ה קוק זצ"ל ג, שכד) אומנות הנחת דברים – ממשה המנהיג למשה רבינו תניה אלון דוגמא אישית אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר משֶׁה֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּֽין־פָּארָ֧ן וּבֵֽין־תֹּ֛פֶל וְלָבָ֥ן וַֽחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב: סיפור חייו של עם ישראל מקפל בתוכו רֹבָדִים שונים. כל רֹבֶד מספר מהלך של חיים, כל רֹבֶד...
"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (במדבר ל"ב, ה-ו) במרכז פרשתנו עימות בין שני ערכים: הרצון להתחשב בצרכים המיוחדים של קבוצה בעם מחד, מול חובת הערבות ההדדית והשוויון מאידך. צלו הכבד של חטא המרגלים, החשש מפני מאיסת הארץ והפחד מכיבושה – כל אלו מעצימים את הבעייתיות שבבקשתם של שני השבטים. (הרב ד"ר תמיר גרנות) נחמות כפולות חיים ויצמן דבר תורה זה וגיליון זה של "שבת שלום" מוקדשים לזכרו של אבי מורי סנפרוד ("ווייטי") ויצמן (ישראל בן חיים...
"ַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ…" (במדבר כז', ב-ג) "וידבר משה אל ה' לאמר" – להודיע שבחן של צדיקים שכשהם נפטרים מן העולם מניחים צורך עצמן ועוסקין בצורך ציבור. "לאמר" – אין תלמוד לומר "לאמר". מה תלמוד לומר "לאמר"? אלא אמר לו: הודיעני נא אם אתה ממנה עליהם פרנסים אם לאו. עד שהשיבו הקב"ה ואמר לו: "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח אלהים בו וסמכת את ידך עליו". (ספרי במדבר פיסקא קלח) ומודה על האמת זה משה, שנאמר: "וישמע משה וייטב...
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב', ב') "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" – בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה, י) "דגול מרבבה" כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין (משלי ט, ה) "ושתו ביין מסכתי" הוי "אֶל בֵּית הַיָּיִן" זה סיני "וְדִגְלוֹ עָלַי...
"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה…" (במדבר יט, ב) שאל גוי אחד את רבן יוחנן בן זכאי: דברים אלו שאתם עושים נראים כמין כשפים! אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו: טהרת! אמר לו: … ראית מימיך אדם שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו: ומה אתם עושים לו? אמר לו: מביאים עיקרים ומעשנים תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת. אמר לו: ישמעו אוזניך מה שאתה מוצא מפיך! כך, הרוח הזו רוח טומאה היא … מזים עליו מי נדה והוא בורח. לאחר שיצא אמרו לו...
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר יז, כה) התורה רצתה שייזכר לדורות אירוע ירידת המן במשך ארבעים שנה. במקרה הזה הזיכרון נשמר באמצעות חפץ פיזי (ט"ז, לב-לד). מקרה נוסף שבו בחר הקב"ה להזכיר אירוע בדרך דומה מתואר בפרשת קרח שם נשמר מטה אהרן לעדות (במדבר י"ז, כה). חפצים אלו מתקופת המדבר נשמרו באוהל מועד, במשכן בשילה ובבית המקדש של שלמה, על מנת שיהיו עדות מוחשית לתקופת הנדודים במדבר. הגמרא (יומא נב ע"ב) כותבת שבימי יאשיהו נגנז הארון יחד עם חפצים שונים שהיו לידו: צנצנת המן,...
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ" (במדבר יג, ל-לא) ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא "מביא דיבה", כמו שנאמר: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. (רמב"ן לבמדבר יג, לב) רבי אבהו וריש לקיש היו נכנסים לאותה עיר קיסריה. אמר לו רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: למה זה ניכנס לעיר של חרפות וגידופים? ירד לו ריש לקיש מן החמור ולקח חול ונתן לתוך פיו...
"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח" (במדבר י"ב, א') ד"ה ותדבר מרים ואהרן: (ספרי) היא פתחה בדיבור תחילה לפיכך הקדימה הכתוב תחילה. ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני. ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה קל וחומר למספר בגנותו של חברו. (רש"י) "והיית לנו לעיניים" יונתן מוס לעילוי נשמת דוד בן...
"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם…" "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל… וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ…" (במדבר פרק ה': ב, יב) לִזְכוּתֵנוּ יֵשׁ לוֹמַר: עַד שֶׁיָּצָא הַצַּו אַחֵר בְּהֶחְלֵט הָיָה הַמַּצָּב הַיָּזְמָה הָיְתָה שֶׁל אֱלֹהִים הָרַחוּם "אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" כְּלוֹמַר אֲנִי אוֹ הֵם! מָה כָּל כָּךְ הִפְרִיעַ לֵאלֹהִים? הֲרֵי גַּם צְרוּעִים בְּצַלְמוֹ בְּרוּאִים! הִגַּשְׁנוּ עִרְעוּר לָעֶלְיוֹן וְזָכִינוּ: גַּם הַטָּמֵא, נִפְסַק הוּא אָחִינוּ וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בִּי, בְּךָ וּבְכָל מְצֹרָע. בארי צימרמן –...
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ" (במדבר ב', ב') "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" – בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח, יח) "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה, י) "דגול מרבבה" כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין (משלי ט, ה) "ושתו ביין מסכתי" הוי "אֶל בֵּית הַיָּיִן" זה סיני "וְדִגְלוֹ עָלַי...